שאלות שמציקות לישראלים

אחרי שקלטו שטוסקנה היפה היא לא רק שמן זית טוב, האורחים שלנו מתחילים לשאול ולתהות על קנקנה של התרבות המקומית. כנציגת ההוויה המעורבת - זרה שחיה עם מקומי בין שתי התרבויות - לעיתים אני מוצאת את עצמי מסנגרת על מנהגים מקומיים, או לחילופין מתקשה בעצמי לעכל את השוני. להלן מקבץ תהיות של זרים בכלל וישראלים בפרט.

הם באמת גרים אצל ההורים עד גיל 30?

לא. האיטלקי הממוצע גר בבית של פאפא ומאמא עד גיל 37 (אלא אם כן הוא מתחתן קודם) ואז הוא עובר לגור בארנק של חמו וחמותו. "קיצרו את הפסקת הצהריים לשעה וחצי, אין חנייה, החיים יקרים, הכל נהיה נורא קשה" - ויש ועוד אלפי סיבות לשמירת ה – Mammone, הכינוי שהאיטלקים הדביקו לעצמם לתיאור אורח חייהם מתחת לסינר של מאמא. צורת החיים הזו הגיעה לשיאים חדשים אחרי כניסת האירו – כי עכשיו באמת הכל נהיה יותר קשה. 

אתם גרים עם המשפחה שלו?

לא, תודה. התשובה לא מניחה את דעתם של השואלים ועכשיו מגיעה סדרת שאלות בנושא היחסים עם המשפחה, ובראשן: "ועם המאמא, איך זה הולך?" - בואו נגיד שמי שמכיר את ההוויה הפולנית האינטנסיבית (שאינה גנטית, כידוע) ימצא שהאיטלקים העלו אותה לדרגת סימביוזה חדשה, שמונעת מהילדים להקים 'משפחה גרעינית חדשה'. 

במקרה הנדיר שבו ארוחה יומית אצל ההורים אינה ברורה מאליו,  כמו במקרה שלנו, תמיד קיימת שיחת הטלפון היומית - "אתם באים לצהריים?", ושעתיים אחר כך "למה לא תבואו לאכול בערב?". כמו בפולניה, תמיד יש זרזיף של תוכחה בהזמנה, ולנו נותר רק להיפטר מרגשות האשמה.

למה אין קליטה בסלולארי?

נכון שהתעקשתם על חופשה בית מבודד בראש גבעה אותנטית בפרובינציה הטוסקנית, כזו שהשכנים לא מסתירים בה את הנוף? נכון שרציתם גבעה ירוקה ומוריקה, ללא התערבות יד אדם? זאת אומרת, גם ללא אנטנות בסביבה? 

בסופרמרקט יש, אבל רק שם. המטבח המקומי אינו מסוגל לעכל סיבים תזונתיים חיים - ולכן הוא מועך, מרסק, מאדה, מרתיח, צולה או מטגן ירקות חיים עד צאת נשמתם. נורא קשה לדעת אם מתחת לרוטב הבשמל הסמיך נח לו ארטישוק טרי או שמא אלו האספרגוסים היפים של טרום-האביב. גזר וסלרי מככבים בעשרות תבשילים, אבל נורא קשה לדעת שהם שם. בדבר אחד אפשר להיות בטוחים: עגבניות יש בכל תבשיל, אלא אם כן נכנסתם למסעדת תיירים שבה עלולים להמיר אותן בקטשופ.

חוץ מסלט לא-מרגש (עלים ירוקים ולא מתובלים של מיני חסות) שמוגש כתוספת, האפשרות הטריה היחידה היא Caprese, סלט מוצרלה-עגבניות-בזיליקום, שבו העגבניות מגיעות כירק חי ללא תיווך של סירים ומחבתות.

איפה השופינג סנטר?

בשפיים. הטוסקנים שומרים אמונים לחנויות הקטנות והמסורתיות שלהם, למרות שכבר די ברור לכולם שהרחובות מרוצפי האבן בערים הימי-בינימיות אינם התשובה ההולמת לזרם המבקרים והקונים, שלא לדבר על חנייה.

 עוברים מחנות לחנות ברחובות הצרים, מתעכבים ליד חלונות הראווה, קופאים בחורף ומזיעים בקיץ – אבל עושים קניות בחוץ, ללא מוסיקת רקע להגברת תאוות הקנייה וללא טמפרטורה אופטימלית לעידוד יצר האכילה. בחנויות הקטנות האלה אפשר להיות בטוחים שהמוכרת יודעת בדיוק על איזה ספר להמליץ, ואין סיכוי שתמצאו אותה בשבוע הבא מעבר לכביש – מוכרת בגדים או מקדמת טלפונים במבצע.

בפעם הבאה: שאלות שמציקות לאיטלקים.