הר ריינייר: בלוע הר הגעש

ראו את כל הפרקים בסדרה 'חוצה אמריקה' בסוף הכתבה

"אם ייצא לך להיתקל בדב גריזלי, כדאי לך לקוות שהוא לא רעב. בכל מקרה, אל תרוץ, הוא כבר ישיג אותך". האזהרה הזאת היא חלק מקבלת הפנים בכניסה לפארק הר ריינייר (Rainier), שמשתרע במרחק 15 ק"מ מדרום-מזרח לעיר סיאטל במדינת וושינגטון. חיות בר הן רק סכנה אחת שאורבת באזור הזה, המקיף את הר ריינייר ואת הר סיינט הלן, שני הרי-געש שאחד מהם התפרץ בצורה קטלנית לפני 24 שנה.

מרבית ימי השנה הר ריינייר גשום למדי. העונה שבה ניתן לנוע במרבית שבילי וכבישי הפארק ההררי קצרה למדי. השלגים מפשירים בערך בתחילת יולי וכבר באוקטובר החורף חוזר לשכון בגאווה במרחבי ההר (יש גם תיירות סקי חורפית).

את ההר, המתנשא לגובה של כמעט 4,000 מטר, אפשר לראות אפילו ממפרץ אליוט שבחוף סיאטל. הריינייר הוא חלק משרשרת הרי הקסקייד, שפסגותיהם מושלגות לרוב גם בסוף הקיץ. פסגתו היא הנגישה ביותר מבין כל הפסגות ברכס ולפיכך פוקדים אותו, בעיקר בקיץ, שוחרי טבע רבים. שטחי הפארק הסובבים את ההר מיוערים בעצי ענק ובצמחיה סבוכה.

אל הפארק מוביל כביש 706, שמגיע לכניסה הדרום-מערבית שלו, הנקראת ניסקוואלי (Nisqually). כדאי לעצור עוד לפני כן בעיירה אשפורד, שם נמצא מרכז המבקרים, בו ניתן להצטייד במפות ובחוברות על אפשרויות הטיול בפארק. באגן הנהר ניצבים שני פסלי ענק מעץ, של סוס ודג.

קצת לפני הכניסה לפארק תגלו מעין עיירה קטנה, שבה, בתוך קרונות רכבת עתיקים, ממוקם מוטל ומסעדה מעניינת. האוכל והמחיר סבירים. בכניסה תפגשו ריינג'ר או ריינג'רית ותקבלו דף הוראות שמפרט כיצד להתמודד עם דובי הגריזלי או חיות טרף אחרות שמשוטטות ביערות. בין היתר תידרשו ללכת בקבוצות ולא לתת לילדים לרוץ לבד בשבילי הפארק, לעולם לא להפריד בין אמא דובה לבין צאצאיה, וגם לא להשאיר את חיית המחמד שלכם בחניון הקמפינג, כדי שלא תהפוך לארוחת ערב של צייד על ארבע.

ההמלצה החשובה ביותר היא שבמקרה שנפגשים חזיתית בבעל חיים מאיים, כדאי לצעוק בכל בכוח, מתוך תקווה שהוא יעדיף טרף סימפטי ושקט יותר.

ישראלים יעדיפו לבקר בפארק בעונת הקיץ, שמציגה את כל גווני הירוק הקיימים על כדור הארץ. פריחת פרחי הבר בעיצומה בעונה זו, נחלים ואגמים ניבטים מכל פינה ולעיתים קרובות נתקלים כאן בצבאים שלא מתרגשים מקרבת בני אדם.

מרבית המבקרים מסתפקים בכמה ימי רגיעה באתרים שונים של הפארק המרהיב, אבל יש כאלה שיבחרו בטיפוס האתגרי אל פסגתו של הר ריינייר, שלרוב מכוסה עננים. מדובר בהר געש שיכול להתפרץ מתי שיתחשק לו, כמו שקרה לאחיו הדרומי, הר סיינט הלן. הרים אלה שקטים לעתים אלפי שנים, עד שנמאס להם והלחצים מלמטה גורמים להם להתפרץ.

בפארק מגוון אפשרויות לינה, החל מלודג'ים יוקרתיים הבנויים מעצי המקום ועד מוטלים צנועים. גם להישאר רעבים תתקשו, בשל ההיצע הלא קטן של מסעדות במיתחם וסביבתו.

המסלול בו בחרנו מתחיל בכביש המתפתל המוביל אל מפלי קריסטין היפים, ומשם אל מפלי נאראדה המרשימים אף יותר. מכאן ממשיכים במעלה הכביש המתפתל בתוך נופים מדהימים עד שמגיעים למקום בעל שם מחייב - Paradise (גן עדן). אפשר בהחלט להתאכסן בתוך היופי, בלודג' מפנק. האתר הזה פתוח רק עד אמצע אוקטובר, כי כל האזור מתנשא לגובה 3 ק"מ, מה שאומר שקריר כאן למדי גם בימי בקיץ.

המשך הדרך מוביל אל 'אגם ההשתקפות' ואחריו ל'אגם לואיז'. עכשיו אנחנו כבר מתפתלים לאורך רכס סטיבנס, המשקיף קניון באותו שם. מנקודת תצפית בכביש משקיפים על 'מפלי מרת'ה' ו'מפלי מאפל'. הדרך הזו נסגרת בשל השלגים באמצע אוקטובר.

רוב המקומות בפארק מנציחים את שמותיהם של בני משפחתו של ג'ון לונגמייר, הלבן הראשון שהתיישב במקום כבר ב-1899. כיום נחשב האתר לאחד מפארקי היערות המרשימים בצפון-אמריקה.

סוף המסלול בפארק הר ריינייר הוא בכניסה הדרום-מזרחית של קניון סטיבנס. מיציאה זו מדרימים על כביש 123 חזרה לציוויליזציה.

התאוששות במשך דור שלם

כבר בתחילת 1980 החל הר סיינט הלן לגלות סימני עצבנות שהעידו על התפרצות קרובה. היו רבים שהתקשו להאמין שהר ענקי שכזה, שהיה רגוע אלפי שנים, עומד באמת להתפרץ בזעם. למרות האזהרות המרובות של גיאולוגים מקצועיים, חלק מתושבי האזור החליטו להישאר. אחד מהם, קשיש בשם הארי טרומן (בלי קשר משפחתי לנשיא לשעבר) הפך לכוכב טלוויזיה, כשהתראיין לכל רשתות התקשורת והודיע שמה שלא יהיה - הוא לא נוטש.

במדינת וושינגטון וסביבתה זוכרים את טרומן היום כמעט כגיבור לאומי, כיוון שב-18 במאי 1980 רעד ההר וזיעזע בהתפרצותו את כל האזור. 57 אנשים, כולל טרומן, נספו. חלק שלם של ההר, בגובה של 400 מטר, נקרע מצד פסגתו, הפך לאפר געשי והועף לשמיים.

מפולת עצומה של עפר החליקה מאותה פסגה לעבר אגם ספיריט, שהתרומם בעשרות מטרים והפך לעיסת בוץ מבעבעת. הענן הגעשי כיסה שטחים עצומים. יער שלם נשרף, עצי ענק בני מאות שנים הועפו באוויר כאילו היו קסמי שיניים. המקום נראה כמו אחרי פיצוץ גרעיני. מעריכים שכמיליון בעלי חיים נהרגו בהתפרצות וכמות ענקית של דגים התבשלו כשהאגמים הפכו למשטחי בוץ רותח.

באחת הכניסות לפארק הוקמה מצבה לזכרו של אותו זקן קטן אמונה.

לקח להר כמעט דור שלם להתאושש בהדרגה מנזקי ההתפרצות והיום מתחילים היערות השרופים לצמוח מחדש. ועדיין, הנוף החשוף של ההר מדהים!

הגענו אל הפארק הגעשי מהיציאה הדרומית של הר ריינייר, לאחר שישנו במוטל בעיירה Packwood וחלפנו למחרת על פני Randle. כביש מספר 99 פונה מערבה לעבר הפארק הוולקני ועובר בנוף של יערות שרופים ואדמה חרוכה.  

ב-Windy Ridge אפשר להשקיף על אתר ההתפרצות הגעשית ועל אגם ספיריט, שהתרומם ב-60 מטרים כתוצאה מהאפר וממפולת הלבה שנשפכו לתוכו. האגם וסביבתו מתאוששים בהדרגה. כל האזור, אגב, הפך למעבדה גדולה למדענים, העוקבים אחרי ההתאוששות של סיינט הלן מנזקי ההתפרצות האדירה.

כסף מהשמיים

את הנוף מכביש 99 רואים פעמיים, שכן אין ברירה אלא לחזור באותה דרך עד לחבירה לכביש 90, וממנו להסתעפות המובילה לאתר מרשים נוסף - Lava Canyon. השביל החלקלק מוליך לעבר מפל מרשים ולגשר חבלים המתנדנד מעל קניון. בדרך חזרה לכביש 90 כדאי לעצור ב-Cougar ולפנות לכביש צדדי שמוביל ל-Ape Cave, מערה שבה נחשפה שכבה של לבה קדומה. במערה שוררת טמפרטורה קבועה של 6 מעלות צלזיוס.

כדי לסייר בתוככי המערה כשעה, צריך להצטייד בפנס ובנעליים נוחות. סיור מדוקדק הרבה יותר יימשך שעות מרובות. אפשר להצטרף בכניסה לאחד הסיורים המאורגנים.

באזור זה של מערב הפארק, יש מי שחוגגים מדי שנה את יום השנה לצניחתו של חוטף מטוס שקיבל בזמנו כופר של 200 אלף דולר. זה היה בנובמבר 1971, מעל ליערות של מערב הר סיינט הלן, כאשר די.בי קופר, החוטף האמיץ, הורה לקברניט שיפתח עבורו את דלת המטוס וצנח אל הבלתי נודע. עד היום לא יודעים מה עלה בגורלו: האם הצליח להגיע בשלום לקרקע עם שק המזומנים ולחיות באושר ובעושר, או שמא הוא והמטמון נפוצו לכל רוח. ב-1980 מצא ילד שק עם חלק מכספי הכופר, אך לא נמצא כל סימן אחר לפתרון התעלומה.

עד היום, ביום השנה לאותה צניחה, יוצאים הרפתקנים לחפש את המטמון האבוד ביערות, שמא התרמיל המלא בכסף מתנדנד לו עדיין על אחד העצים הענקיים.

הגענו לכביש 503, 'השוויצרי' - פיסת דרך יפהפיה שמשני צידיה משובצים אגמים. מרשימים ביותר Yale Lake ואגם מרווין. הכביש מתחבר בסופו של דבר ל'הייוויי' בכיוון פורטלנד, הירוקה שבערי מדינת אורגון.

הכתבה הבאה בסידרה: פורטלנד, אורגון