4 דיאטניות מובילות מסבירות איך לרזות אחרי המצות
כנגד ארבע דיאטניות התייצבנו עם כרס מלאה. אחת סיפקה תחזית אפוקליפטית ("רק מארוחת הסדר אפשר להעלות שלושה קילו"). שנייה האשימה את הגנטיקה ("קשה לרזות עם גנים פולניים-יהודיים"). שלישית דיברה על מצוקת הגברים ("יותר קשה להם לרדת במשקל כי הם תלותיים"). ורביעית יעצה איך בכל זאת ניפטר מנזקי החג ("מה שעולה מהר, יורד מהר")
סוגיות כה רבות טרדו את מוחי ערב פסגת הדיאטניות, עד כי נדמה היה כי מדובר במפגש של מנהיגי העולם החופשי ולא בשיחה ידידותית עם ארבע נשים שמתעסקות בקלוריות לפרנסתן. ראשית תהיתי אם תיתכן דיאטנית דשנה, או שחובה עליה לשמש דוגמה אישית למאמיניה? וסוגיה כבדת-משקל הרבה יותר: כיצד, לכל הקילוגרמים, מארחים מומחיות להרזיה? האם אשקה אותן במים, כמה קלישאתי, או שמא אתפרע עם משקה דל-קלוריות? האם להעז ולהציע מזון ולהסתכן במבטי בוז, או לפרוס תקרובת מטופו?
קינוח: כך מקזזים את הנזקים
אך הגיעו הבנות, וכל השאלות מצאו מענה. קפה, זה מה שהן רצו. ועוד הפוך. עם קצף. תיכף הן יבקשו גם עוגת מוצרט, השרלטניות. מזל שקולות קירקוש הממתיקים המלאכותיים החזירו אותי מיד אל המציאות, ואל האמת העצובה שרובנו מנסים להדחיק: דיאטה זה אף פעם לא זבנג וגמרנו. דיאטה זה משטר. דיקטטורה, יותר נכון. או כמו שהפליאה לנסח חברת הפאנל אילנה רז, מינוס חמישים קילו בעצמה: "בדיאטה אין בום טרח שגר ושכח. זה לא עובד". אה, וגם בעניין הדוגמה האישית נרגעתי. הנשים האלה השילו יחדיו איזה מאה קילו. הדיאטנית, אם כן, לא הולכת יחפה כלל וכלל.
תכירו את לילית רומם, מנכ"ל שומרי משקל, ירדה 12 קילו כשהיתה בגיל העשרה; אילנה רז, בוגרת לימודי תזונאות, מנחת קבוצות תמיכה להרזיה נכונה באיזור הצפון, מחברת הספרים הרזים והאמיצים ואם תרזו אין זו הגדה וכותבת ב"ידיעות אחרונות". מינוס חמישים קילו, כאמור; עירית פורז, דיאטנית ראשית של שירותי בריאות כללית ומנחת קבוצות תמיכה בבית-החולים "שניידר" ("כי אני מאמינה בלהמשיך לעבוד עם השטח גם כשאתה מנהל". רומם, בתגובה: "גם אני. מי שלא מתנסה, לא מרגיש את צורכי השטח"). בגיל עשרים נפטרה ממה שהיא מכנה "שומן צבאי"; ורחל גרנות, בעלת תואר שני ברפואה חברתית, מנחת קבוצות הרזיה ב"מדיקל סנטר" וגם מנחה להרזיה נכונה באופן אישי, מחברת הספר "לאכול ולרזות על-פי רחל גרנות" וכותבת גם היא ב"ידיעות אחרונות". ירדה 18 קילו בגיל שלושים ושומרת על התוצאות בגאון.
נפגשנו איתן לרגל הקילוגרמים המיותרים שצברנו בחג. אפשר להעלות גם שלושה קילו בליל הסדר בלבד, שלא לדבר על מה שקורה בשאר ימות החג, מתארת רז את האפוקליפסה הכה מוכרת. שיקום מי שרק המחשבה על פסח ו או על חגים בכלל ולא גורמת לו להוסיף איזה קילו וירטואלי. והן בהחלט מרגישות את התכונה באוויר. גם לקבוצות שלהן אנשים באים יותר לפני הבליץ של ליל הסדר, להקדים תרופה למצה. גם מי שכבר אכל ושתה יותר מדי לא מאבד תקווה ובא כדי לשקם את ההריסות, או לפחות לצמצם אותן. "אצלי מפוצץ לפני פסח, אפילו ביטלתי את חופשת החג שלי השנה", ממשיכה רז בגילוי רז.
גרנות: "זה כי את רוצה להרוויח כסף".
רז: "לא נכון. הופעל עלי לחץ, אז אני עובדת בפסח. אנשים מפחדים לקלקל את ההישגים של כל השנה. הם צריכים רשת ביטחון. אנשים פוחדים מפסח, אבל הם לא מבינים שאנחנו לא עולים ממה שאוכלים בחגים. אנחנו עולים מקדנציה לקדנציה, בין החגים".
רומם: "פעם, העונות הבולטות היו אחרי סוכות ופסח. היום אין פיקים גדולים, ואנשים באים כל השנה".
פורז: "לי עדיין יש תוספת של 10 אחוזים במרץ".
גרנות: "אלי צילצלה אישה ושאלה אם כדאי לבוא עכשיו לדיאטה. אמרתי לה: 'מה פתאום, בפסח קשה'. אחר-כך קשה ביום העצמאות, קשה בשבועות וקשה גם באמצע. תמיד יש משהו. מי שאומר שהוא מתחיל דיאטה אחרי פסח, יעשה בפסח מסיבת פרידה מהאוכל. כל פציינט שמגיע אלי, ישר אני שואלת אותו: 'ממה נפרדת היום?' פעם מישהי קבעה איתי לשעות הערב. באמצע היום בעלה מתקשר ואומר לי: 'אני לא יודע מה לעשות, היא כל היום אוכלת'".
מתאבן: גברים שמחוברים לצד הנשי שלהם
נתחיל בניסיון לפצח את אחת התעלומות הגדולות של זמננו (חוץ מלמה רידג' מתעקש לשוב אל ברוק ב"היפים והאמיצים"): איך זה שכל-כך קשה לעשות דיאטה?
"דיאטה בעידן השפע זה קשה", פותחת גרנות. "לכי תהיי רזה עם גנים פולניים-יהודיים, עם רקע של פוגרומים. הזמינו אותי לדבר באיזה תוכנית בוקר. אני באה, על הבוקר, ובחוץ כבר מכינים מלא אוכל, וגם זאת עם האוכל ההודי, רינה פושקרנה, היתה שם".
פורז: "ואת על תקן עוכרת השמחה".
גרנות: "בדיוק. זה פרדוקס. כולם אוכלים, ואני מדברת על דיאטה".
רומם: "אה, נזכרתי, שלחתי אליך מישהו. האישה שומרת יפה, אבל אין סיכוי שבעלה יילך לקבוצה".
- ככה אתן מחליפות קליינטים?
רומם: "אני מפרגנת. לא כולם אויבים. אני מכירה בזה שקבוצות תמיכה זה לא בשביל כולם. בדרך-כלל לא בשביל גברים".
גרנות: "כשיש גבר בקבוצה, זה מרתק".
רומם: "זה בדרך-כלל יהיה גבר שמחובר לצד הנשי שלו. הכל מתחיל מזה שאצל נשים, עשרה קילו מיותרים נחשבים עודף משקל, וגברים נחשבים בריאים במצב הזה".
פורז: "החברה עדיין משדרת שעודף משקל זו בעיה אסתטית ולא רפואית, ולכן זה קשור לנשים".
גרנות: "כשאני מזמינה בני זוג לקבוצה כדי שיראו מה קורה עם הנשים שלהן, בדרך-כלל הגבר יגיד משהו כמו: 'מה את צריכה קבוצה, אני אשקול אותך בבית ותשלמי לי'".
רומם: "הם תופסים הכל אחרת. גבר מגיע לא מיוזמתו, אלא כי אשתו או הרופא לוחצים. הוא תמיד יעדיף ללכת לחדר כושר. נשים צריכות יותר לדבר על הבעיה, הן פחות מתמידות בפעילות גופנית".
גרנות: "זו תעשייה של נשים, אבל תני לזה עשר שנים והכל ישתנה".
רז: "מה שקורה כרגע הוא, שדרך האישה כל הרגלי התזונה של הבית משתנים. גברים הרבה יותר תלותיים".
פורז: "לא כולם, לדעתי".
רז: "הם צריכים תוכנית, תפריט, הנחיה צמודה".
רומם: "ישב אצלי בפגישת עסקים איש תקשורת מוביל, שלדעתו יש לו בעיה של עודף משקל. הבעיה היא, שהוא מכור לקשר עם הדיאטנית שלו. כל יום הוא שולח לה במייל את התפריט שלו. הוא טוען שרק ככה הוא מצליח. אמרתי לו שהוא פשוט יוצר תלות".
גרנות: "הוא החליף התעסקות אובססיבית אחת באחרת".
- מאיזה גיל כדאי לטפל בעודף משקל אצל ילדים?
רומם: "הכי חמור זה עודף המשקל אצל ילדים. אצלי יש קבוצות ילדים מגיל 10 ומעלה. אם אמא רוצה שהילד ירזה ודוחפת אותו, זה לא יעזור. ואם הם עוברים חוויה שלילית, זה נחרט אצלם בראש לכל החיים".
פורז: "אני עובדת עם ילדים מגיל שבע, אבל ההצלחה הגדולה ביותר היא בגיל 10-12. לפעמים מגיעים אלי ילדים עם משקל של שלוש ספרות. בחסמב"ה, אהוד השמן היה אחד, היו אולי שניים בכיתה. והיום מה?"
רומם: "את מקבלת את המקרים העליונים מבית-החולים. אני מקבלת בן 14 עם 90 קילו".
רז: "אלי הגיע ילד בן 15 עם 75 קילו".
- יכול להיות שהמנטליות הישראלית של לדחוף אוכל מגיל צעיר גורמת לכל זה?
פורז: "אנחנו חיים בסביבה מרעילה".
רומם: "בארץ את מגיעה לאירוע, ורק האוכל בקבלת פנים זה כבר כמו שתי ארוחות שלמות. בארצות- הברית את מקבלת כוס שתייה. הייתי באיזה כנס, וכתבתי במשוב שזה ממש לא במקום, כל האוכל הזה. כשאני עושה כנס לעובדים שלי, אני דואגת לפירות. אי אפשר לדבר על תזונה מבוקרת ולהגיש כמויות אדירות של אוכל".
פורז: "הייתי בכנס של הכללית, והיו גם פירות. כל פעם שמו קצת".
גרנות: "בזמני נתנו קרקרים בכנסים".
מנה ראשונה: תפוחים, בורקסים והתמכרויות
- מה המיתוס השגור ביותר בנושא דיאטות?
פורז: "שתפוח עץ חמוץ פחות משמין".
גרנות: "שלחם משמין".
רז: "בשביל זה ד"ר אטקינס מת עם עודף משקל של 117 קילו".
פורז: "לא היתה לכן קצת שמחה לאיד במקרה הזה? אותי זה לא העציב שככה הוא מת".
- בפני איזה מאכל הכי קשה לאנשים לעמוד?
רז: "שוקולד".
רומם: "גם מתוק וגם מלוח. בורקס, לחם".
רז: "האויב הגדול זה המתוק".
רומם: "יש אנשים שמתוק לא מדבר אליהם".
רז: "הייתי כפייתית לממתקים".
פורז: "כל אחד והשיגעון שלו. הכי גרוע, זה לקחת מאנשים את המתוק ולתת להם בהקצבה".
רז: "אני בכלל מנחה שלא להכניס את האויב הביתה".
- מה תאמרו על המשפט השגור "מחר דיאטה"?
גרנות: "יש לי הרבה עבודה מאנשים שאמרו את זה".
רומם: "מה שדוחים אף פעם לא מגיע".
רז: "תוכניות ללא דד-ליין הן תוכניות אבודות. כשיורדים, שורדים. וכששורדים, מצליחים. עם הרזון בא התיאבון לרזות".
עיקרית: אשכוליות, תפוזים ורוברט רדפורד
- מה דעתכן על כל דיאטות הגימיקים למיניהן, כמו לאכול רק אבטיח?
רומם: "שטויות. אצל אחד אסור אשכוליות ומותר תפוזים, וזה בדיוק אותו דבר".
גרנות: "לא ייאמן. אנשים מהיישוב שומעים את כל זה, לא מצליחים וחושבים שהם כישלון, ולא חס וחלילה שהדיאטה מטומטמת".
רז: "ואז פוחדים להתחיל בדיאטה חדשה, כדי לא להיכשל שוב".
רומם: "אחרי שהאדם היה בדיאטת-חסר, הגוף שלו מתחיל להחזיר ואז הדיאטה השפויה שלך לא עובדת".
גרנות: "כאן יושבות ארבע גישות שפויות. הייתי פעם בכנס וכל אחד אמר במה הוא מאמין. אחד אמר בלי פחמימות, בלי זה. שאלו אותי: 'רחל, מה הכללים שלך?' אמרתי: 'כבד את אביך ואת אמך'. מה זה כללים? צריך לצאת נגד זה".
רומם: "אני ועירית היינו בדיון בכנסת בנושא כדורי הרזיה ומה עושים עם כל המוצרים השרלטניים, שלא ברור איך הגיעו למדפים. מכניסים את זה לארץ כמוצרי מזון, ואף אחד לא עושה שום דבר".
- אז מה, כל המוצרים האלה הם סתם?
פורז: "כל דבר דורש הוכחה. יש לי אח וטרינר, וכשכואב לו הראש, הוא מספר שהוא לוקח סוכרזית ומרגיש נפלא. זה אוטוסוגסטי. זה לא אומר שלא ימציאו יום אחד תכשיר מוצלח".
- אבל אז לא תהיה לכן פרנסה.
גרנות: "כל התעשייה הזאת עובדת על הפנטזיה של ללכת לישון שמנה ולקום רזה. כולם יודעים שזה לא עובד, אבל אף אחד לא מפסיק לקוות. זאת הסיבה שקניתי לא מזמן קרם פנים במאות שקלים, שבחורה בת עשרים פירסמה. ידעתי שזה לא עובד, ובכל זאת קניתי. פנטזיות. יש לי עוד פנטזיות, כמו להתעורר עם רוברט רדפורד. זה הכל חלומות. כמו מפעל הפיס. אני עובדת קשה עם אנשים על שינוי הרגלים, והמוצרים האלה הורסים הכל".
פורז: "איפה אנחנו בכל זה? אנחנו מביאות את המציאות. מישהו מבטיח לך רמונט זריז, מה תעשי מולו?"
- אז מה קורה בקבוצות שלכן?
רז: "אצלי יש אווירה חמה של אחים לשעת צרה, אחוות לוחמים. צבא גרילה. תמיד יש קפה ועוגה".
- עוגה?
"כן. אני מארחת, לא? הדיאטה מבוססת על הרכבי תזונה נכונים, כל אבות המזון, תפריטים מגוונים. אני חמישים קילו פחות וכבר עשרים שנה שומרת על ההישג. לכן אני דוגמה אישית. אני באה מהשטח, שמנה מלפני ומלפנים. החזות שלי זה עבודת פרך. אני מרגישה תחושת שליחות. אני נציגת הסוכנות של מדינת הרזים. עשיתי עלייה לצורך ירידה".
רומם: "אנחנו עובדים בשיטת הנקודות, שלפיה אין מזון אסור. הכל מותר, לפי תקציב של נקודות. אם עושים פעילות גופנית, מקבלים בונוס של נקודות. סבתא שלי הביאה לארץ את שיטת שומרי משקל מארצות-הברית בשנת 66,' כי אמא שלי היתה שמנה. זו היתה תקופה של כדורי הרזיה. לא היה קונספט של קבוצת תמיכה".
פורז: "היו אז שני דוקטורים בארץ שעסקו בזה. שומרי משקל היה הפתרון היחיד".
רומם: "אצלנו יש חבר כבוד. מי שמגיע למשקל תקין לפי הקריטריונים, מקבל חברות כבוד בחינם לכל החיים. התנאי הוא שצריך לבוא פעם בחודש לשעה ולשמור על המשקל, עם חריגה של עד קילו מעל. לא עמדת בתנאים, תשלם על הפגישה".
- אתם מאוד קשוחים שם.
רומם: "אבל זה עובד. אנשים שומרים שנים".
פורז: "אפילו לי יש כרטיס כבוד שלכם".
גרנות: "הגישה שלי היא, שדיאטה זה לא פרויקט. זה משהו לכל החיים. לא השתנה כלום מתקופת הרמב"ם, שאמר: הכל מותר, אבל במידה".
רומם: "כשבאים אנשים ואומרים שיש להם עודף משקל של חמישה קילו, אני אומרת שזה בסדר. הכי קשה להוריד את החמישה קילו האלה. לפעמים, לאנשים עם עודף משקל של חמישה קילו יש יותר מודעות מלאנשים עם עודף משקל של חמישים קילו".
גרנות: "בואו נצא מכל נושא המספרים. אנשים תקועים על מספרים, וקונים לפי מידות. אנשים שואלים איזה משקל יהפוך אותם למאושרים. זה שטות. יש פרק מצוין בסיינפלד שג'ורג' מחליף את התווית של הג'ינס למידה קטנה יותר".
רז: "לשמנים אמיתיים, כמו שאני הייתי, המידה מאוד משמעותית. אני מידה ארבעים כבר עשרים שנה, ועדיין יש לי פרפרים בבטן כשאני נכנסת למדוד בגדים".
פורז: "השמנה זה תהליף פרוגרסיבי. מי שמגיע לקבוצה של עודף משקל מועט, מתקדם לקבוצה הבאה בדרך-כלל. זה מתחיל מעודף משקל נמוך, ועם השנים הופך לבעיה בריאותית. מחקרים אמריקניים שבדקו נתונים לאורך 15 שנה, מראים שאין גידול במספר האנשים שסובלים מעודף משקל. השמנים עצמם עולים במשקל. מאז 97' השמנה מוכרת על-ידי ארגון הבריאות העולמי כמחלה ואפילו מגפה ו כלומר מחלה בתאוצה. מהבחינה הזו, אנחנו בישראל בדיוק כמו בארצות-הברית. כמעט שני שלישים מהאוכלוסייה שמנים".
רז: "זו מחלה כרונית, שמצריכה טיפול כרוני".
פורז: "בדיוק כמו שחולה סוכרת צריך להיות תחת השגחה קבועה".
קינוח: כך מקזזים את הנזקים
- נקנח בעצה פרקטית לימים שאחרי החג. איך ניפטר ממה שצברנו?
רז: הסמל של פסח זה הפירמידה, כלומר נקיונות, קניות ובישולים. אנשים קונים המון ואוכלים המון. אבל סקרלט או'הרה כבר אמרה ב'חלף עם הרוח' שמחר יום חדש. אז למחרת החג קמים ומקזזים. יום קיזוז זה המחיקון של החטאים. זה לא טיפקס, אלא פשוט כדי להוריד את מה שעלינו. לעשות המון סלטים, לאכול לפי סדר יום, לאכול מנות של פרי. לעשות ארוחת ערב עם אומלט וסלט גדול. מה שעולה מהר, גם יורד מהר. הכי חשוב זה לא להיכנס להיסטריה. לא להגיד כאשר אכלנו אכלנו, ואחרינו המבול.
פורסם לראשונה 11/04/2004 17:34
לפנייה לכתב/ת 
גבר בקבוצת דיאטה? רק אם הוא מחובר לצד הנשי שלו
צילום: סי די בנק
"החברה עדיין רואה את ההשמנה כבעיה אסתטית, לא רפואית". עירית פורז
צילום: תומריקו
"ללכת לישון שמנה ולקום רזה". רחל גרנות
צילום: גבי מנשה
מומלצים
