ארוחה בכחול ולבן

ממש תכף מגיע לו יום העצמאות. השמש זורחת, המכוניות מדוגלות לתפארת בצבעי הלאום כחול-לבן-אדום, החרציות בצהוב בוהק וירוק נאה, האזדרכת מלכלכת את כל מדרכות העיר ובכלל שמח - אביב בסטייט אוף יזראל. אתמול למשל התישבה עלי, בלי שום התראה מוקדמת, חיפושית משה רבנו אדומה ויפה. ככה סתם באמצע העיר.

כל שנה, כשמתקרב יום העצמאות, אני חושב לעצמי "איזה מזל שהכריזו על המדינה במאי". מזג האויר עוד פחות או יותר נח, יש פריחה ולא נורא חם. ביום העצמאות ממש לא אכפת אם יוצא במקרה שבמקום לטייל, נגזר עליך לשבת במכונית על כביש החוף, תקוע בפקק כ- 50 ק"מ לפני אולגה. ככלל, בעניין הפקק של אולגה, יש חוקיות: בכל שנה למדינה, עולה אורך הפקק בעוד קילומטר. ככה למשל השנה נגיע לפקק באורך של 56 קילומטר. לא מאמינים? עובדה, מה למשל היה אורך הפקק ב-48' שהיא שנת האפס?

אבל בחזרה לענייננו: תחשבו על מה היה קורה אם היינו חוגגים את עצמאותנו בינואר, או באוגוסט. מה היינו אוכלים, ומה היינו שותים. האם היה העם יוצא בהמוניו בינואר וממנגל על כל אי תנועה רענן? האם היינו יכולים לחגוג את חגנו בשיא החום של אוגוסט? האם זה היה משנה למישהו? "אוי, אם הייתם יוצאים לפיקניק באוגוסט, הייתם אוכלים הרבה יותר אבק", אמרה לי אמא, פרקטית ודואגת כתמיד. לאוגוסט אני בטוח שהיינו מפתחים את אותו התפריט, פחות או יותר. אולי היינו אוכלים קצת פחות ושותים הרבה יותר, אבל בטח היו ממציאים שמשיות מנגל מיוחדות, צורת מגן דוד להן וצבען כחול לבן.

תארו לכם אם כך מנגל בשיא החורף, בחצר האחורית, על המרפסת או ביער בן שמן. איך היינו מצליחים להדליק את הפחמים אם כל הזמן היו מתפזרים עלינו ממטרים פזורים? הלוא המכוניות, על כל קילוגרמי הפרגיות, הסטקבקר והחומוס-שעושים-באהבה (ועדיף שלא היו עושים בכלל) היו שוקעות בשבילי היער הבוציים ואנו אנה היינו באים. לא, לא, לא. אם יום העצמאות היה חל בינואר, היינו יושבים מול האח, מדליקים מקטרת או נרגילה, מפליגים בסיפורי גבורה וצ'יזבטים, וזוללים מרק עוף לאומי לטיפול בהצטננות.

אז אם כבר במרק עוף עסקינן, ובתאריך חלופי ליום העצמאות, הרשו לי במלוא ההכנעה והצניעות, להציע תפריט יום העצמאות חלופי, על טהרת הכחול לבן.

עשיתי מאמץ עילאי, שתדעו, וניסיתי למצוא מאכלים שיש בהם צבעי כחול ולבן. לבן יש בכל מקום, וזאת ממש לא בעיה: גבינות, חלב, דג פילה, בקר נמוך ואפילו לפת. כחול, לעומת זאת, כמעט לא אוכלים. כמעט.

מה שמצאתי הוא ככה: אפשר לעשות ערבי גבינות ויין. האמת שזה יוצא ממש מצוין, עם מסורות של "למה אוכלים כל דבר" בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. ממש כמו בסדר פסח, שאוכלים בוצת תפוחים חומחומה לזכר טיט ערי המסכנות.

היינו מפתחים מסורת של אכילת גבינות כחולות מרחבי העולם. בחלק מהגבינות הכחולות אפשר למצוא ממש פסים של כחול בתוך הלבן. איזה דימוי טוב יותר יש לדגל? ברגע שהיתה מתפתחת מסורת כזאת, היינו מוצאים דרך להכריח את העובשים לגדול בקווים ישרים, חוצים, ממש בדוגמת מגן דוד.

ואיזה גבינות כחולות היינו אוכלים? היינו הולכים כמובן לאורך ההסטוריה. על צלחת מיוחדת היינו מסדרים חריצים של גורגונזולה איטלקית - לזכר נצחוננו על הרומאים, דנבלו - גבינה דנית, לזכר ידידות העם הדני שהציל רבים מבננו במלחמה הארורה ההיא, סטילטון אנגלית - לזכר נצחוננו על הסרג'נטים האנגלים, גרושם מהארץ וסיום המנדט הבריטי, ולסיום, גבינת רוקפור צרפתית - כדי להזכר איך הם עבדו עלינו בחמישים ושש, ואיך עבדנו עליהם בשרבורג, עם כל המטריות שרבורג שלהם ואפילו שיש להם את קתרין דנב. טוב, אולי לא היינו מזכירים את קתרין דנב.

למנה עיקרית היינו מכינים מעדנים מטונה כחולת סנפיר או מסרטנים כחולים. אילו יצורים נפלאים הם, הסרטנים התכלכלים והמאוד יפים האלה. Callinectes sapidus, קוראים להם בלטינית. "שחיינים יפים (קלינקטס) וטעימים (ספידוס)".

אפשר למצוא אותם ממש כאן, לחופינו, ופעם גם אפשר היה לדוג אותם בירקון. סרטן ישְרְאֱלי לגמרי, אפילו שהכי טובים, כרגיל, באים מאמריקה, מצ'ספיק ביי. בארה"ב אפשר למצוא סרטנים רכים, שמגיעים לחנויות ולשוקים בדרך כלל במצב קפוא. הם רכים, כיון שתופסים אותם באחד משלבי הגדילה שלהם, ממש לאחר שהשילו את השריון כדי שיוכלו לגדול. בטבע, בשלב הרך, הסרטן מתחבא בין סלעים ומחכה להתקשות השריון האורכת משהו כמו יממה. מגדלי הסרטנים מגדלים אותם על מעין דוברות מיוחדות, כך שניתן יהיה לתפוס אותם כשהם רכים באמת, ממש כשהסרטנים משילים את השריון שלהם. שולים את הסרטנים ומקפיאים אותם, מוכנים לטיגון בחמאה מזוקקת או לצליה.

אפשרות נוספת למנה עיקרית, חגיגית ויפה, היא למשל קורדון בלו. פורל טרי, מאודה במהירות במים ובחומץ. צבעו הכחול מגיע מהאפקט של החומץ על הריר העוטף את הדג. טעים, אבל ההכנה מזכירה במשהו את מכות מצרים, יותר מאשר את חגיגות יום העצמאות.

ולקינוח? אין לנו פירות יער כחולים או אפילו סגולים, אז נתקענו עם צבעי המאכל. היות והחג הזה הוא גם חגם של הילדים ממש כמו שהוא חגם של המבוגרים, אני אזכיר לכם שקיימים בשוק מעדנים כמו חטיף חייזרים כלשהו שצובע את הלשון בכחול, ארטיק מסטיק שצובע את הלשון בכחול, קרטיב מנטה, שצובע את הלשון בכחול, וכמובן, איך לא, סוכריות סודה שצובעות את הלשון בכחול, אבל גם מתפוצצות עליה, ומרעישות כמו חזיזי מסיבות קטנטנים.

אגסים ברוקפור

מנה קלילה להכנה.

חומרים:

4 אגסים (מהסוג הירוק) טובים ומוכנים לאכילה, אבל לא רכים מדי

כ-150 גרם גבינה כחולה, רצוי רוקפורטית, בשלה ככל האפשר

חומץ בלסמי (לא חובה)

עירית קצוצה

הכנה:

2. חוצים את האגסים לאורכם ובכפית מוציאים את החרצנים ויוצרים מעין שקערורית קטנה במרכז.

3. מניחים כף או יותר של גבינת רוקפור בשלה בשקערורית, מזליפים מעט חומץ מעל, מסדרים יפה בתבנית אפיה ומכניסים לתנור.

4. אופים, בחלק העליון של התנור, עד שהגבינה מבעבעת והאגסים התרככו. מוציאים ומפזרים עירית קצוצה מעל. מגישים חם.

"עוגות" בשר סרטנים כחולים בנוסח מרילנד

מתכון של אלן דוידסון, מחבר ה- Oxford Companion to Food.

חומרים:

3/4 כוס חלב

3/4 כוס שמנת מתוקה לבישול (בעלת 15% שומן בערך)

1 כוס פרורי לחם

½ כפית פלפל קאיין טחון

1 כפית אבקת חרדל

2 כפיות רוטב ווסטרשייר

3 טיפות טבסקו

פרורי לחם (נוספים, לציפוי)

שמן לטיגון עמוק

הכנה:

1. מערבבים את כל המרכיבים מלבד פרורי הלחם לציפוי והשמן.

2. יוצרים שמונה "עוגות" עגולות ומצפים אותן בפרורי לחם בצורה אחידה.

3. מטגנים בשמן עמוק עד שהעוגות זהובות-חומות. מספיגים את השמן ומגישים חם.

ולגריל? לא יהיה משהו לגריל?

בבקשה, בלי שום קשר לכחול לבן:  שיפודי פרגיות במרינדה.

חומרים (ל-4 אנשים):

 נתחי פרגיות במשקל כולל של 750 גרם בערך

למשרה:

2 כפות רוטב סויה

1 כפית רוטב טריאקי

1 כפית סוכר חום

2 כפיות מיץ לימון

1 כף אבקת קארי טובה

פלפל קאיין אחד, מרוסק

1 כף הל, טחון

5-6 שיני שום קצוצות דק

1 בצל קטן, קצוץ

פלפל שחור גרוס לטעם

2 כפות שמן חמניות

חומרים:

2. חותכים את נתחי הפרגיות לנגיסים, או, אם הכוונה לצלות אותם כסטייקים, משטחים אותם מעט.

3. מכניסים את הבשר עם המשרה לשקית ניילון נקיה, מערבבים, מוציאים את האויר היטב וקושרים. משרים מינימום שעתיים - בקרור! - ועד לילה שלם.

4. מוציאים מהמרינדה ומשפדים אם יש צורך, זורקים את שאריות המשרה. צולים על הגריל.