שתף קטע נבחר

בולגריה: עכשיו זה הזמן

החברות באיחוד האירופי והמעבר למטבע האירו בוודאי ישנו וייקרו אותה, אבל בינתיים בולגריה מציעה כפרים בניחוח סובייטי, נופים מדהימים של מים והרים, ואפילו קפה טעים. גילי סופר יצא לטיול ג'יפים וחזר מהר מדי

מדריך הטיולים המקומי שטייל איתנו אומר שעכשיו זה הזמן לבולגריה. למרות שבגינות הירק הקטנות בכפרים ההריים פורחים עתה הנרקיס והצבעוני, לא חורף שם. הפריחה עדיין אינה בשיאה ולמרות זאת, האביב באוויר. נכון, הוא אומר, עוד מעט יתמלא עמק הוורדים בריח הפריחה (רוב שמן הוורדים שצורך העולם מופק כאן), אבל מהר מאוד נהיה כאן חם מדי. כנראה שהוא עוד לא ביקר בנגב בקיץ, בטח שלא בתל אביב.

 

לכבוד השקת טיולי ג'יפים מאורגנים בלב הבלקן (4 ימים, 760 דולר, הכל כולל הכל, והנה גם הלינק) זכיתי להסתובב דרומית לציר סופיה-פלובדיב (שתי הערים הגדולות בבולגריה) במשך שלושה ימים. הביקור הקצר בחלק של בולגריה שלא היכרתי (או במילים אחרות: לא סביבת ורנה), איפשר לגלות שלא כל בולגריה משעממת להחריד.

 

החוויה האישית שלי כללה שישה עיתונאים, בעל חברת תיירות אחד, יחצ"נית אחת, מדריך ישראלי אחד ושני מדריכים מקומיים המנסים לנצח את הזמן בשלושה ימים וארבעה רכבי ארבע על ארבע. מהר מדי. את הזמן הייתי לוקח אחרת, את העצירות הייתי עושה מתי שבא לי ואיפה שבא לי, וגם הייתי בא קצת במגע עם בולגרים. במילים אחרות: אם עד עכשיו לא הבנתי את מי שנוסעים בטיולים מאורגנים, עכשיו אני בכלל לא מבין אותם. למרות שאין מה לומר - החבר'ה היו על הכיפאק.

 

נהיגת שטח אינה נמצאת ברשימת התחביבים שלי אבל אם מישהו מתלבט אם לשכור רכב פרטי או ג'יפ בבולגריה האפשרות השנייה עדיפה בהרבה: יש לא מעט בורות בכבישים, כבישים שהפכו לשבילי עפר, וכפרים אליהם מובילות דרכי עפר בלבד.  

 

קצת מכל דבר

 

את היום הראשון בילינו בעיקר בנסיעה ארוכה ומשעממת ביערות ארזים אינסופיים ברכס הרילה. הם אינסופיים בעיקר בעיניים ישראליות - בעיניים מקומיות הם דווקא בסכנה, ובשנים האחרונות מטילה הממשלה הבולגרית הגבלה על כמות העצים שמותר לתושבי האיזור לכרות. עדיין הרבה עץ בכל - בהסקה, בבנייה, וגם ביצולי העגלות הרתומות לסוסים בהן נוסעים מי שידם אינה משגת לאדה סובייטית ישנה.

 

אקולוגיה היא לא ממש הצד החזק כאן. אחת הבעיות הגדולות הוא הצייד הלא חוקי. אמנם יש כאן איילים, אך את אלו ניתן לראות בעיקר על קירות המסעדות המקומיות. גם הדובים, פליטי המלחמה ביוגוסלביה השכנה, לא שרדו ברובם.

 

פריחת שזיפי הבר מכתימה בלבן את המדרונות כאשר יוצאים סופסוף מן היער, וגם שאר הנשירים פורחים עתה בכפרים. קובאצ'ה ויצ'ה (Kovachevitza) שבפינתו הדרום מערבית של רכס הרודופי, הוקם במאה ה-17 בלב ההרים על מנת להתרחק מעינו של הכובש העות'מאני, וכיום הוא כפר אומנים. הכפר, שהוכרז שמורה ארכיטקטונית והיסטורית, שימש כאתר להסרטת כמה וכמה סרטים.

 

אחד הדברים המעניינים הוא גודל החלקות החקלאיות בכפרים הקטנים שלאורך הדרך. אנשי ההרים מגדלים כמעט כולם קצת מכל דבר. אנשים מוזרים המתעקשים לשמר מבנה כלכלי (ואם כך גם חברתי) משל עצמם. חלקות תפוחי אדמה של עשרות מטרים רבועים בסך הכל, פרה אחת, כמה כבשים, גן ירק, ועוד איזו סוכת גפנים שתספק את חומר הגלם ליין ולראקיה - שיכר המזוקק מגפת ענבים במזקקות ביתיות. כל כך מהר הכל רץ בקצב הג'יפים שאני ממש שמח שנחסכת ממני ולו מילת חיווי אחת על היין שלא הספיק לנשום.

 

החריש בסוסים הוא אחד הדברים שהכי הרשימו אותי. נכון, ראינו כבר הרבה תמונות, וגם צמדי שוורים הגוררים מחרשה כבר פגשתי בשדות האורז, ובכל זאת, אנחנו באירופה. הנידחות של הכפרים הללו שם, באחד מרכסי הבלקן, היא משהו שלא רואים במערב. במילים אחרות, בבולגריה יש משהו שלנו אין: כפריים.

 

את הלילה בילינו בדוספאט, עיירה מוסלמית השוכנת על שפת אגם. כעשירית מאוכלוסיית בולגריה מוסלמית ומרבית הכפרים אינם מעורבים - ניתן לראות בהם או מגדל כנסייה, או צריח מסגד (ואם זה מרגיע מישהו, גם בכפרים המוסלמים המשקה העיקרי לעת ערב הוא בירה). אם יגידו לכם שטמפרטורת מי האגם היא 16 מעלות, אל תאמינו. זה כמו להיכנס למי הבריכה בחורשת טל, רק קר יותר. האגם הצר והארוך (82 קילומטר) הוא אגם מלאכותי הסכור בסכר שאוגר את מי השלגים המפשירים. בכלל לכל אורך הדרך מים מים ועוד מים, אין גיא שלא זורם בו פלג, ומי המעיינות הרבים ממלאים את הברזיות נטולות הברזים שבצדי הדרכים.

 

מדרגות אל השאול

 

מי שיצא לו להיתקל במדעים מדוייקים מימיו, ימצא שהכרת האלף-בית היווני תורמת משהו בהבנת השילוט הכתוב קירילית. להוציא את האוטוסטראדות אפשר לשכוח לעת עתה משילוט באנגלית. יוצא דופן בעניין זה הוא איזור ערוץ הטריגראד (TRIGRAD GORGE) ברכס הרודופי המטויל והמתויר. שם, לא רק שהשילוט הוא גם באותיות לטיניות, יש גם סימון שבילים לאוהבי הטיולים הרגליים שבינינו, בדומה לסימוני השבילים בארץ.

 

המעבר בן הקילומטרים הבודדים לאורך הערוץ הזורם בתחתית שני צוקי השיש הנישאים זה מול זה לגובה של כ-250 מטרים מרהיב ביופיו. האיזור ידע פעילות קרסטית רבה ויש בו יותר מ-150 מערות, המפורסמת שבהן היא מערת לע השטן. הליכה של 150 מטר במערה חצובה בסלע מובילה לחלל המערה הענקי. מדרגות הבטון התלולות עולות לאורך המפל התת קרקעי הגבוה באירופה, 42 מטרים גובהו. על פי האגדה כאן ירד אורפאוס אל השאול להשיב את אאורדיצ'ה אהובתו אל ארץ החיים.

 

אחד מהדברים המעוררים קנאה הם 'שולחנות הקק"ל' של בולגריה. הדבר מתאפשר כנראה עקב מיעוט המטיילים היחסי, והוא ללא ספק גם עניין של אקלים מושלג. כל שולחן מוקף בקירות אבנים שבאחד מהם גם אח ומעליו גג משופע. מעין בקתת אבן פתוחה בצדה האחד, שעומדת באמצע הכלום, בלי גדר וללא כל שלט, ככה, בשביל העוברים והשבים.

 

הדרך לפלובדיב עוברת בשירוקה לוקה, כפר-מוזיאון (המוכרז כשמורה אדריכלית) בו השתמרה אדריכלות הרנסנס הבולגרי מן המאה ה-17 , ובבמנזר בצקובו - מהאתרים הדתיים החשובים ביותר בבולגריה. בשירוקה לוקה, כמו ברבים מן הכפריים הציוריים לאורך הדרך, אפשר לראות את הגגות שאבני הצפחה משמשות בהם כרעפים. אגב, בהרים שמעל הכפר, פזורים הרבה מלונות שסיימו את עונת הסקי ומן הסתם מציעים מחירים טובים יותר למטיילי האביב. 

 

לפלובדיב, עיר בת חצי מיליון תושבים, היסטוריה ארוכה יותר מאשר לבולגריה. כיום נראה המדרחוב של העיר כמו מאות אחיו ברחבי היבשת, אך בני אדם ישבו כאן מימי קדם, וכבר בימי מלחמת טרויה הוקמה כאן עיר. יש בה בפלובדיב ממצאים ארכיאולוגיים תראקיים, רומיים וממצאים מימי הביניים. במקומות אחדים במרכז העיר ניתן ממש לראות את שכבותיה השונות של ההיסטוריה של העיר שהייתה גם פיליפופוליס, לאחר שנכבשה על ידי פיליפ, אביו של אלכסנדר מוקדון. בעיר משומרים היטב גם רבים מהמבנים שהוקמו כאן במאה ה-19, תקופת התחייה הבולגרית.

 

כשאני מוצא שעת פנאי, להסתובב לי סתם כך בפרבר של סופיה, אני מתיישב בבית קפה, מזמין קפה, ומקבל, מי היה מאמין, כוס אספרסו. ארוך למדי, אך כלל וכלל לא רע. 60 סנט הוא עולה, שני שקלים בערך. כבר לא כל כך רחוק היום בו בולגריה תיכנס אל גוש האירו. אז היא לא רק תהיה הרבה יותר יקרה, היא בטח גם תשתנה.

 

הכתב היה אורח חברת 'מדרפט'


פורסם לראשונה 13/05/2004 10:30

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קפה בולגרי. רק תלמידי המדעים יזהו
צילום: גילי סופר
האגם בדוספאט. אל תעיזו להיכנס
צילום: גילי סופר
שולחן פיקניק. מעורר קנאה
צילום: גילי סופר
פלובדיב. היסטוריה ארוכה במיוחד
צילום: גילי סופר
מומלצים