לב במאפליה
ב"50 דייטים ראשונים" הצופה צריך לעבור מסע אינפנטילי מפרך (הכולל הפעם קיא של אריה ים), כדי לגלות בסופו את נשמתו הרכה והאוהבת של אדם סנדלר. ויש גם דרו ברימור למביני עניין
לב ענק ואוהב. בכך ניתן לסכם את הצפייה בסרטו החדש של אדם סנדלר "50 דייטים ראשונים". זו גם הדרך שבה ניתן לסכם את מרבית פועלו הקולנועי (למעט מספר תקלות, כגון "נער המים") של הקומיקאי הכולל בין היתר את היצירות "זמר החתונות" ו"מוכה אהבה".
נשמתו הרכה של סנדלר מפעמת בכל אחת מיצירותיו, אולם, כדי לחוש בה על הצופה לעבור מסע אינפנטילי, ארוך ומפרך, הכולל רצף של בדיחות בעלות טעם (ולעיתים אפילו ריח) רע.
"50 דייטים ראשונים" מתנהל אף הוא על-פי אותו מתכון "סנדלרי" קלאסי: רבע השעה הראשונה שלו היא מן הקשות שנראו בקולנוע. ממש נדמה כאילו הבמאי פיטר סגל ("סדנה לעצבים") והתסריטאי ג'ורג' ווינג עמלו קשה מאוד על דחיסה בלתי אפשרית של בדיחות חבוטות והפרשות מעוררות פלצות כדי להוציא שם טוב לכל קומדיה שטופת הורמונים שריצדה על מסכנו בשנים האחרונות. בתחילה אף נדמה שכוכבי הסרט הם בכלל החיות בהן מטפל גיבור הסרט, ביולוג ימי, הנרי רות' (סנדלר), שכן הן מהוות את הבסיס לבדיחות התפלות במיוחד (ולא ראיתם קיא עד שלא ראיתם קיא של אריה ים).
סנדלר וצופיו יכולים לרעום עד מחר על איכותן של הבדיחות השפלות והמשפילות, אך מה לעשות שהצלחתו הגדולה ביותר של הכוכב מקורה באותה קומדיה שהמונח "וולגרי" צר מלהכילה.
אין טוב בלי רע
בסופו של יום, הפתיחה המזעזעת משרתת את מטרת הסרט. כך מזדמן לנו להכיר את הנרי רות', גבר החושש מהתחייבות ארוכת טווח ולכן עסוק בציד תיירות, עליהן הוא נוהג לספר לחיותיו המיוחמות ולחברו החייתי והמיוחם לא פחות, אולה (חברו הטוב של סנדלר, רוב שניידר). כל עוד רות' מתבוסס במימיה של הגבריות החייתית כך גם הסרט מדשדש. אולם, למן הרגע שמגיחה לחייו דרו ברימור המתוקה, הסרט משנה את הטון, ופוצח בסרנדת אהבה סנטימנטלית שכוחה טמון בכנותה ובתמימותה.
יש להזהיר מבעוד מועד כי לא מדובר בקומדיה רומנטית טיפוסית. הנרי מתאהב בלוסי וויטמור (ברימור), נערה שאיבדה את זכרונה לטווח הקצר לאחר תאונת דרכים נוראית, ועל-כן היא אינה יכולה לזכור את חוויתיה הרומנטיות מליל אמש. כתוצאה מכך הנרי נאלץ לגרום לה להתאהב בו כל יום מחדש בדרכים שונות ומגוונות.
יש שמשווים את "50 דייטים ראשונים" לקומדיה המופתית "לקום אתמול בבוקר", שבה ביל מוריי נאלץ לחוות כל פעם אותו יום מחדש, כשהוא עושה שימוש בידע של "אתמול" כדי להקסים את דמותה של אנדי מקדואל. ההשוואה איננה מוצדקת, לא בגלל שכל קומדיה מתגמדת לנוכח סרטו של מוריי, אלא בגלל שכוונותיו של "50 דייטים ראשונים" צנועות יותר: השימוש בתכסיס העלילתי של הנערה שלא זוכרת דבר מליל אמש למעשה בא לתאר את האופן שבו מתנהלות מערכות היחסים היפות, האמיצות והמתמשכות ביותר. עלינו להזכיר לאהובנו כל יום מחדש למה התאהבנו בו או בה, ולמה הם התאהבו בנו.
נכון יהיה לומר שיש משהו אינפנטילי גם בקומדיה הנוכחית של סנדלר. אבל זוהי אינפנטיליות ברוכה, שכן בדומה לילדים בשנותיהם הראשונות, כך מתנהלים גם סנדלר וסרטיו. מחד, הם מייצרים הרבה מאד רגעים של קקי, פיפי, גרעפסים וגם קיא, אך מאידך, הם מחזירים לנו אהבה שניתן למצוא בעיקר אצל ילדים קטנים - עזה, מלאה וחסרת גבולות.
שלושה דברים לפני סיום:
1. זהו שיתוף הפעולה השני של סנדלר וברימור (הראשון היה "זמר החתונות"), והדבר ניכר בכל רגע שהשניים מופיעים יחדיו על המסך. סנדלר אמנם נאלץ לעבוד קשה כדי לגרום לברימור להתאהב בו בסרט ועוד יותר קשה כדי לזכות במזמוז הראשון, אך מן הצד נראה שבמציאות היה די בדייט אחד.
2. מבלי לקלקל את סופו של הסרט עליי לומר שסצינת הסיום היא בד בבד מרגשת ומפחידה. מרגשת בגלל מסירותה הרומנטית, מפחידה בגלל שהיא מזכירה פרק מוצלח והזוי בסדרה "אזור הדמדומים". ובעצם, האהבה היא תמיד כזו.
3. למי שתהה מה יעלה בגורלם של משתתפי "שר הטבעות" אז הרי לפניכם הסנונית הראשונה. שון אסטין (הלא הוא סאם) מגלם את אחיה של לוסי בסרט. בניגוד לתפקודו הדרמטי בטרילוגיה של פיטר ג'קסון, אסטין מוכיח יכולת קומית מופלאה, בתפקיד השרירן בעל פגם הדיבור ובעיית הסטרואידים, שגורמת לו להיות עצבני יתר על המידה ולחלום חלומות רטובים. אולי בגלל געגועים לפרודו.
