ביקורת סרט: "שנחאי נון" - שילוב נכון

"השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב", משפט המפתח של הסרט, הוא ואריאציה קטנה על "המזרח הוא מזרח והמערב מערב" השחוק משהו, בסרט שכאילו בא להפריך את הסיפא: "והשניים לא ייפגשו לעולם". לא רק שצ'אן ווילסון נפגשים כאן - נבאדה, 1881 - אלא שמהפגישה ביניהם יוצאים ניצוצות; מה שאולי מאפיל על היחסים העדינים בין צ'אן והנסיכה המנצ'ואית (ליו) או בין הצלפית האינדיאנית (מילר) והאקדוחן הכי מחורבן במערב (וילסון), אבל מבטיח שהסרט, שהוא שיעור מאלף באומנויות לחימה (למשל מה לעשות בחבל ופרסת סוס), יהיה גם הסרט הכי מצחיק בקיץ השחון הזה. שיתוף הפעולה המבורך בין וילסון הקשקשן הלבן מאוד (לא זוכר אותו מקודם, אבל מגיע לו להגיע רחוק), לג'קי צ'אן, אמן הקולנוע האילם (שצוחק רק בכאילו פיספוסים של הקרדיטים אחרי הסוף), עולה אפילו על הדיאלוג בין השתיקות של צ'אן והפטפוט האינסופי של כריס טאקר ב"שעת שיא" הזכור לטוב.

הסרט מוצלח גם בגלל התסריט הרענן, שמצא את הרגע הנכון ביחסי ארה"ב וסין (התקופה בה ייבאו האמריקאים סינים לעבוד בסלילת רכבות במערב הפרוע), ואת השילוב הנכון בין מערבון, סרט קונג-פו, וקומדיה מימי הסרט האילם, אבל עם דיבורים. הנסיכה נחטפת (מרצונה) מהארמון של "הקיסר (הלפני) אחרון". צ'אן, חייל במשמר הקיסרי שהתאהב בה ממבט, מצטרף לדודו ולשלושה חיילים מפוארים ממנו כדי להביא את הכופר לקרסון סיטי; הכנופיה של רוי אובאנון (שמו האמיתי היה וויאט ארפ, אבל זה לא שֵם להסתובב איתו במערב הפרוע) מנסה לשדוד את הרכבת שבה הם נוסעים, הדוד נהרג, צו'ן וואנג (שמבטאים ג'ון וויין, כנ"ל) יוצא לנקום, נפגש עם וילסון בנסיבות שונות (למשל כשזה תקוע עד צווארו באדמה, וצ'אן במחווה של רצון טוב משאיר לו מקלות-אכילה בפה, בשביל לחפור), מציל את מילר ממוות בטוח בידי שבט אינדיאני, מעשן מקטרת שלום שריח של עשב משובח עולה ממנה, נושא צעירה אינדיאנית לאשה, ולא רואה אותה עד סוף הסרט, מה שלא מפריע לה לצלוף לטובתו ולקדם את העלילה מאחורי הקלעים.

יש הרבה רגעים גדולים בסרט שביים בחן רב טום דיי (זהו לו סרטו הראשון), שמטפל בזריזות במערב הפרוע על פי הוליווד, שמלגלג על הגזענות של אמריקה (בלי להסתיר את דעתו שדמוקרטיה יותר עדיף ממסורת) ושמצטט יפה סרטים ידועים, (מישהו ספר 24), כמו "בצהרי היום", כמובן ("היי נון" במקור), וסרג'יו לאונה, או "אוכפים לוהטים", למשל; אבל הסצנה הנפלאה ביותר היא כנראה מחווה לקטע אמבטיות גדול ב"מווריק", (עם מל גיבסון וג'יימס גארנר): צ'אן ווילסון באמבטיות סמוכות בבית הזונות החביב על אובאנון, משחקים במשחק הסיני רווי האלכוהול והעתיק למדי, "נחש כמה אצבעות".

("שנחאי נון". בימוי: טום דיי; תסריט: שלפרד גוך, מיילס מילר; הפקה: גארי בארבר, רוג'ר בירנבאום, ג'ונתן גליקמן; צילום: דן מינדל; מוסיקה: רנדי אדלמן; משתתפים: ג'קי צ'אן, אוון ווילסון, לוסי לו,ברנדון מריל, רוג'ר יואן. 110 דקות, ארה"ב 2000.)