אמהות הנסיגה

ב-4 בפברואר 1997 רעדה האדמה בגליל העליון. בשעות הערב המוקדמות התנגשו באוויר, מעל היישובים שאר יישוב ודפנה, שני מסוקי יסעור של חיל האוויר. 73 חיילים שהיו בהם, בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו במקום.

המפץ הגדול הוליד בדיעבד תנועה אזרחית ייחודית בישראל. ייחודית משום שהתנועה הגדירה בבירור את מטרתה – יציאת צה"ל מלבנון - ומשזו הושגה, נעלמה. לתנועה קראו ארבע אמהות. היום לפני ארבע שנים, כאשר כוחות צה"ל יצאו מלבנון, הרגישו מאות החברים שהיוו את הגרעין המרכזי בתנועה, כי מטרתם היחידה הושגה. 

עפר שלח: הדרך לעימות הבלתי נמנע

אייל זיסר: ולפעמים החגיגה נגמרת  

ההתחלה היתה מינורית. רחל בן דור מראש פינה, רונית נחמיאס ויפה ארבל מגדות, ומירי סלע ממחניים, החליטו שדי בקיטורים, ויש לעשות מעשה. בניהן למדו יחד בבית הספר "הר וגיא" בקיבוץ דפנה, בכיתה אחת עם אלחנדרו הופמן ז"ל, בן משגב עם, שנהרג באסון המסוקים.

"אסון המסוקים היה שלב מרכזי בדרך אבל לא היחיד. הייתה אז שורה של אסונות שהביאו אותנו למסקנה שיש קיבעון מחשבתי בצמרת המדינית. כאילו שאם אנחנו שם זו גזירת גורל שאין לערער עליה. זה היה השלב שבו החלטנו לעשות. המטרה הייתה לעשות לפני, ולא לבכות אחרי", נזכרה נחמיאס השבוע. "לא לחכות לדפיקה בדלת, אלא לקחת את הגורל בידיים. לכולנו היו באותה עת בנים ששירתו בצבא בלבנון, והבנו שלאף אחד זה לא מזיז עד שהגורל הנורא הזה נוגע בו".

"רצינו להראות שאנו לא 'מזדכות' על הילדים"

שמה של התנועה נלקח מכותרת שניתנה לאחת הכתבות הראשונות שפורסמו על התנועה המתהווה, בעיתון "הקיבוץ". נחמיאס: "ערן שחר פרסם אז טור, שבו טען כי האמהות בישראל 'מזדכות' על הילדים שלהן בגיל 18. עד אז הן רודפות אחרי הילדים עם הסוודר והבננה ובגיל 18, כשהם מתגייסים, שוב אין לאמהות מה להגיד בעניינם. רצינו להבהיר שזה לא נכון. שאנו כן מעוניינות לפעול ולהגן על הילדים שלנו. זה היה זמן קצר לאחר שהתחלנו לגבש את התנועה, נפגשנו עם הכתב בביתה של רחל בראש פינה. הכתבה התפרסמה בערב פסח, תחת הכותרת המתבקשת 'ארבע אמהות', וכל השאר היסטוריה".

ההיסטוריה כללה מכתב תמיכה ששלחו האמהות לחברי חוג "כוכב יאיר", שהורכב מחברי הכנסת יוסי ביילין, חיים רמון, גדעון עזרא ומיכאל איתן, שחיפשו דרכים חדשות ליציאה מהבוץ הלבנוני. ח"כ ביילין הפנה אליהם גם את כתבי הטלוויזיה, שהביאו לחשיפת התנועה לציבור הרחב.

"ההפגנה הראשונה אורגנה בצומת מחניים, כדי שיהיה מה לשדר ביום שישי בערב. הייתה היענות והתעניינות מאוד גבוהה. כמה שבועות לאחר מכן קבענו כנס במחניים, והגיעו עשרות".

לאורך שלוש שנות הפעילות הרכיבו את הגרעין הקשה בתנועה כמה עשרות בני אדם "משוגעים לדבר". מאות אחרים באו והלכו, פעלו חלק מהזמן ואחרים באו במקומם. אולם התמיכה הייתה רחבה בהרבה: על העצומות שהחתימו 'ארבע אמהות' חתמו עשרות אלפי ישראלים שקצו בישיבה הממושכת בלבנון, ובמחיר הדמים שגבתה.

"התחילו לבקש מאיתנו תגובות"

"ההשפעה של התנועה הלכה וגברה. הבנתי את זה כאשר לכל אירוע, בצד התגובות הרגילות של חברי כנסת ואישי ציבור התחילו לבקש גם תגובות שלנו. אז הבנו שאנחנו צד בעניין. שיש לנו השפעה", היא אומרת.

"ההתייחסות אלינו בהתחלה הייתה סלחנית. אמרו שאנחנו חושבות מהבטן ולא מהראש, אז זה בסדר. אבל ברגע שהתחלנו לתפוס תאוצה, 'ולחשוב מהראש', אנשים נבהלו. התחילו איומים. היו מתקשרים אלי ואומרים 'תגידי לנו איפה הבן שלך משרת. נדאג שהוא ייצא מלבנון, רק תפסיקי את הפעילות הזו, היא מזיקה'".

לדברי נחמיאס, "אני מודה ומתוודה שהמניע הראשוני לפעילות היה אנוכי. ההרגשה שלי הייתה שאם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. אני נמצאת עכשיו בקשרים עם עמותה שפועלת למניעת תאונות דרכים, וההרגשה שלי היא אותה הרגשה: מה שאנחנו לא עושים למען עצמנו אף אחד לא יעשה".

"השפענו על המהלך"

נחמיאס המשיכה בפעילות בארבע אמהות עוד שנה לאחר שבנה, שחר - כיום שחקן בקבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון - השתחרר מהצבא.

"שחר חזר לארץ אחרי הטיול בחו"ל ב-23 במאי 2000, יום לפני הנסיגה מלבנון. כאשר התקשרו אלי בבוקר ה-24 במאי להגיד לי מזל טוב, הייתי בטוחה שהאיחולים הם על שובו מחו"ל. עד כדי כך המועד של הנסיגה היה סודי.

"היום של הנסיגה היה בשבילי יום של הקלה. הפעילות בארבע אמהות לא הייתה קלה. אני כבר לא מדברת על האיומים שקיבלנו, אלא על העובדה שקשה היה לי, כאדם פרטי לעמוד בחשיפה המוגברת, למרות שהקפדתי לשמור על המרחב שלי, של המשפחה, של מקום העבודה לצד הפעילות בתנועה.

"עמדנו בצמתים בגשם, בשמש, ספגנו קללות ואיומים. מדובר גם בקשיים פיזיים. כדי להתראיין בתוכניות הבוקר הייתי צריכה לצאת מהקיבוץ לתל אביב או ירושלים בחמש לפנות בוקר.

"כיום אני חשה הרבה סיפוק. אני מאמינה שהשפענו על המהלך. ההחלטה אולי לא נפלה בגללנו, אבל השפענו. המסר הכי חשוב שיש לי אחרי כל שנות הפעילות הוא שאזרחים יכולים לשנות".