מקצות הארץ באנו: טקסי ביכורים ברוח חקלאית
שום דבר לא השתנה בטקסי הבאת הביכורים: הבגדים הלבנים, הטרקטורים, ערימות החציר וריקודי העם - כולם עדיין כאן, ומתפקדים יפה גם כשהם יוצאים מהקיבוצים והמושבים. איפה אפשר לראות, איפה אפשר להשתתף - מדריך
למי מאתנו אין איזה זיכרון ילדות של ביקור מאולץ-משהו בקיבוץ או במושב לרגל החג. חג הביכורים היה מאז ומתמיד גם חג הביקורים.
יש מי שהחליט לעשות מזה ביזנס, ויש מי שלא. חגיגות, פסטיבלים, והפעלות לילדים בניחוח חציר יש מכאן ועד להודעה חדשה, אך מעטים הם המקומות שמציעים ביקור בטקס הבאת ביכורים מקורי ופשוט. בחלק מהיישובים כבר לא חוגגים, אחרים לא מעונינים למסחר את הפעילות הפנים יישובית, ויש גם כאלה שפשוט עוד לא העלו בדעתם, שהעירונים עשויים גם לשלם בשביל לחזות בפלא.
ברוב המקרים, ניתן להניח, אפשר פשוט להגיע ולהשתתף. הבעיה שהישובים לא ממש מודיעים ברבים מתי נערכת החגיגה. הדרך הבטוחה ביותר היא למצוא איזה מכר בכפר ולשאול אותו אם ומתי נערך ההפנינג המקומי. נדמה כי גם טלפון למזכירות ישוב זה או אחר יכול לעשות את העבודה: בחלק ניכר מן היישובים ישמחו לארח מבקרים מן החוץ, כל עוד לא מדובר בהזמנה כוללת באמצעי התקשורת.
כמה וכמה מקומות מיסדו את העניין - חלקם אינם ישובים חקלאיים וחלקם אפילו אינם ישובים. את סממני החג הקלאסיים - עגלות מקושטות, מופעי מחולות, ערמות חציר, עיצוב עתיר שיבולים, ובגדים לבנים - אפשר, מסתבר, להפעיל בכל מקום.
1949, פסטיבל גלעד
צילום: לע"מ
1958, קיבוץ נחשון
צילום: לע"מ
1979, קיבוץ עין המפרץ
צילום: לע"מ
מומלצים