צפת: לא רק בגלל הרוח

אחד מעקרונות הקבלה קובע שכל מקום סופג אנרגיה. על כל אחת מהערים הקדושות נאמר כי היא מקבילה לאחד היסודות: חברון היא עפר, בגלל מערת המכפלה; טבריה היא יסוד המים, בגלל הכנרת ובאר מרים האגדית; ירושלים מיוצגת על-ידי האש, בשל התפילות הבוערות שעולות כלפי מעלה; וצפת, העטופה אוויר טהור וצלול, היא יסוד הרוח. אז אם רוח זה כל מה שיש לצפת להציע, כדאי לבקר בה? התשובה היא כן, מאוד.

צפת היא השטעטל היהודי שלנו, עיירת ימי ביניים חיה ותוססת שרק צריכה ללמוד איך לשמר את יופיה ואווירתה. אולי כדאי להתחיל את הטיול בחוצותיה במעשיה שסיפר לי יעקב חדד, צפתי במקורו ובעיקר בנשמתו, שיושב בגלריה שבעבר היתה מקום מושבו של הצייר משה קסטל.

"במאי אחד חיפש טיפוס יהודי לצילומי סרט על עיירה. הוא בא לצפת ומצא בדיוק מה שחיפש - טיפוס מזוקן, מסמורטט, קבצן. אמר לו: 'שמע, אני צריך אותך לסרט, הנה קח אלפייה, אני בא מחר'. הוא מגיע למחרת, לא מוצא את הקבצן ושואל איפה הוא. בא איש נקי ומגולח ומודיע: 'זה אני. בכסף שנתת לי התרחצתי והתגלחתי'". והמסקנה - טוב שיש כסף לפיתוח, אבל חשוב מאוד לשמור על הקיים.

אם הסוד הוא באיזון ובהרמוניה, אז משהו מתחיל לזוז בכיוון הזה בצפת, אם כי בנקודות מסוימות העסק עוד מקרטע. רובע האמנים, למשל, יפהפה ומרגש. הרובע בו מתגוררת האוכלוסיה הדתית מרגש לא פחות, אבל אתה לא יכול להימנע מלראות את האדניות העזובות, את קווי ההשקייה המדולדלים, את חוסר הטיפוח וחוסר החן בבתים ובחצרות.