בין שני ענקי אוכל: המטבח הנפאלי
איריס ז'ורלט מגלה שגם בנפאל יש מטבח יחודי, למרות הקרבה למעצמות האוכל סין והודו, ומציעה מתכונים למומו (כיסוני בצק), טוקפה (קדירת עוף עם אטריות) ופטה כבד עוף (שלא הגיע מנפאל, אבל לגמרי שייך לסיפור)
את רובין הכירה לי אנטה, חברתי הגרמנייה. היא סיפרה שהוא מרחיב את בית ספר לבישול שלו בטוקיו ושהוא מחפש מורות גאיג'יניות. זה ממש לא הפתיע אותי: היפנים, שאוכלים הכל ואוהבים תמיד ללמוד דברים חדשים, מגלים ענין בלימודי בישול ועדיף שיהיו כמה שיותר אקזוטיים. אנטה לא הרחיבה עליו את הדיבור ואני, משום מה, הנחתי שהוא בריטי. בטלפון רובין נשמע כמו בריטי מזדקן, נמוך קרח ושמן - כך דמיינתי אותו.
קבעתי פגישה וביטלתי. לא יצא כלום מהתרח, החלטתי. אבל הוא התעקש להיפגש ובפעם השנייה קבענו בביתי. דבר הפגישה נשכח ממני לחלוטין והוא התקיל אותי בסלולרי, כשכבר היה מול הבית. קיבלתי אותו לבושה בטרנינג מהוה להפליא ומוזנחת לתפארת. פתחתי את הדלת באדישות והחסרתי פעימה: מולי עמד לו היצור הכי אקזוטי ויפה שראיתי בימי חיי. מעין גירסה מודרנית של גבי מ"גבי אנד דבי", למי שעוד זוכר. הוא היה לבוש שחורים מכף רגלו הנתונה במגפי בוקרים דרך מכנסי העור האופנתיים, וכלה ברעמת השיער השחורה. את מראה האביר השחור השלים הג'יפ המבהיק והשחור, כמובן, שחנה בחניה ממש צמוד לטויוטה המעוכה והמאובקת שלי.
הדבר הראשון שרציתי להגיד היה: איריס נחטפה באכזריות ע"י חייזרים ואני המשרתת שלה. אבל היצור המושלם שמולי, שזיהה אותי מייד, חייך, חשף שני טורי שיניים צחורות ואמר בנועם: "את איריס נכון?" בלית ברירה, קיימתי את הפגישה במטבחי הקט, עם מי שנראה לי אז יותר כמו סופר מודל מפריז מאשר מנהל בית ספר לבישול.
למזלי, במקרר נחו שאריות של פטה כבד עוף מנצח, ובזכותו התקבלתי מיד לעבודה. בהמשך התברר שרובין בכלל לא אנגלי, הוא נפאלי מהסוג הטיבטי שמכיר היטב את המטיילים הישראלים מנעוריו בנפאל. במשך הזמן הפכנו להיות חברים טובים: אשתו היפנית והוא הבלגי ואנוכי. בהמשך נודע לי כי שמו של רובין בנפאלית הוא בכלל סירחאן והוא פשוט אימץ לו שם מערבי כמנהג הסינים הטאיוונים וההונג-קונגים.
חברותי שראו אותו באחד האירועים הקולינריים אצלי התעניינו מיד מה פשר היצור המושלם הזה, אבל אני רק חייכתי במסתוריות ונצרתי סוד. למען ההגינות חשוב לציין שרובין הוא לא רק יפה אלא גם אופה: הוא בשלן נפלא ומקפיד מאוד על הרמוניה ואסתטיקה בתפריטים וכך למדתי ממנו הרבה במפגשים הקולינריים שלנו.
רובין נולד בכפר קטן בשם מוסטאנג בצפון מזרח נפאל. עד שהכרתי אותו חשבתי שכל הנפלים נראים כמו החייטים דמויי ההודים שפגשתי בתאילנד, אבל רובין הסביר לי שבצפון המדינה קרוב לגבול הטיבטי חיים שבטים רבים בעלי מראה סיני יותר ועליהם נמנה אביר החלומות האקזוטי. הוא סיפר לי על ילדותו בכפר שבהרי נפאל.
הכפר שבו נולד וגדל ממוקם ברכס גבוה (יותר מ-2000 מטר) ובכל פעם שהוא מציע לי לבוא לטיול שם, אני מסבירה לו שהוא אומנם בחור עוצר נשימה אבל בגובה שכזה אני בטוח לא אוכל לנשום.
רובין לימד אותי אודות האוכל המקומי הדומה לאוכל ההודי, אבל עם ניואנסים יחודיים משלו. גישתו הרגועה לחיים בכלל ולעסקים בפרט של חברי החדש גרמה לכך שמכל חמישה שיעורים שתכננו, אחד יצא לפועל. אבל דבר אחד היה מאוד ברור, השובלים האינסופיים של התלמידות היפניות שנהרו לשיעורים שלו והביאו איתן את כל החברות, נוצרו לא רק בגלל הכישרון הקולינרי של הבחור הנפאלי ועדת המורות הגאיג'יניות שלו.
נפאל: תזכורת קצרה
היא ממוקמת בין הודו לסין למרגלות הרי ההימלאיה, ונחשבת לאחת מהארצות היפות והמגוונות ביותר בעולם מבחינה אתנית, תרבותית וטופוגרפית.
שמונה מעשר פסגות ההרים הגבוהות בעולם נמצאות בנפאל ומהוות את אחד ממוקדי המשיכה העיקריים שלה. מטפסים מקצועיים מגיעים לכאן מדי שנה כדי לכבוש את הפסגות המושלגות שמקיפות את נפאל.
אני, לעומת זאת, החלטתי לכבוש את הפסגה הקולינארית של מדינת הרכסים וזה מה שמצאתי: יש שיאמרו כי האוכל בנפאל משמים, אבל הנפאלים מאוד גאים במאכלים הלאומיים שלהם.
אז מה אוכלים שם?
האוכל בנפאל משתנה כשמטיילים בין האזורים השונים, מאחר וזו מדינה מרובת שבטים וגזעים. בניגוד לסברה העממית הרווחת כי אוכל נפאלי זהה לאוכל הודי ההיפך הוא הנכון: למטבח המקומי טעם יחודי משלו, כיאה לממלכה הגבוהה ביותר בעולם. נפאל שוכנת בין שני ענקי אוכל, סין והודו, ולמרות זאת הצליחה לפתח מטבח יחודי משל עצמה.
תבשיל נפאלי נפוץ מאוד נקרא דהאל בהאט טאראקארי - מעין תערובת של מרק עדשים, אורז וירקות. בנוסף תמצאו מתאבנים רבים וטעימים ביניהם המומו - כיסוני בצק מאודים ממולאים בבשר. מאכל הימאלאיי מפורסם הוא מרק עוף עם אטריות וירקות הנקרא טוקפה. לצידם אפשר לשתות לאסי (משקה יוגורט הודי מרענן), בירה מקומית, או צ'אנג, המופק מאורז או שעורה ושמרים בדומה לסאקה היפני.
המעדנים המקומיים, כמו בהודו, יוגשו עם אורז ובתוספת לחם 'נאן' שטוח ופריך. את הארוחה יסיימו הנפאלים בכדורי 'גולאב-ג'אמון' - קינוח הודי חלבי, ולצידו צ'אי (תה) לוהט מתובל בציפורן, ג'ינג'ר קינמון, והל.
כמו במטבח ההודי, המטבח המקומי בנפאל מפורסם בזכות שימוש נרחב בתבלינים. מבחר התבלינים כאן שונה ומשתמשים בהם בצורה אחרת. שמן חרדל נפוץ כאן מאוד בבישול. האוכל לא חריף ולא שומני כמו בהודו. שום ועגבניה, שמקנה לאוכל טעם חמצמץ, מתווספים בנדיבות למאכלים רבים.
מנהגי האכילה בנפאל
מקובל להשתמש ביד ימין כדי לאכול, כי היד השמאלית משמשת לניקוי הגוף. נפאלים רבים יאכלו בידיים במיוחד את הדאל בהט הפופולרי. אם שפתיך נגעו במאכל מסויים, או בכלי שהוא נמצא בו הוא נחשב לג'וטו - מזוהם - עבור האחרים. לא מקובל לאכול מצלחתו של האחר או להציע למישהו אוכל שזה עתה נגסת ממנו.
הזמן בנפאל עובר לאט מאוד ואתם עשויים לחכות זמן רב בין הזמנת הארוחה לקבלתה. כל הערכת זמן היא 'בערך'. בנפאל תצטרכו לחכות בסבלנות, וכמו שרובין אומר: "הנפאלים לוקחים הכל בקלילות".
שני מתכונים ממטבחו של רובין
טוקפה: קדירת עוף עם אטריות וירקות

חומרים:
1/2 ק"ג אטריות ביצים
1/2 ק"ג ירכי עוף בלי עצם, חתוכות לפיסות גדולות
1/2 כוס גזר, פרוס דק
1/2 כוס גמבה, חתוכה דק
1/2 כוס סלרי עלים, חתוך דק
1 כוס תרד, שטוף, מנוקה וחתוך דק
2 כוסות עגבניות קצוצות (אפשר מקופסה)
1 כוס בצל, פרוס
1 כף שום, כתוש
1 כף ג'ינג'ר, מגורר
1/2 כפית כורכום
1 עלה דפנה
לאוהבי החריף: פלפל צ'ומה אחד, קצוץ
1 כפית פלפל סצ'ואן
5 כוסות מרק עוף (אפשר מאבקה)
2 כפות שמן צמחי
מלח ופלפל
כוסברה לקישוט
הכנה:
1. בסיר גדול וכבד מחממים את השמן, מוסיפים את הבצלים ומזהיבים. מוסיפים את כל התבלינים, כולל הפלפל החריף עלה הדפנה והג'ינג'ר ומערבבים כדקה.
2. מוסיפים את העוף ומשחימים מעט. מוסיפים את שאר החומרים, מביאים לרתיחה ומבשלים על להבה נמוכה כשעה וחצי .
3.. מרתיחים מים בסיר גדול, מוסיפים מלח ומבשלים את הטטריות עד שהן מגיעות לדרגת אל-דנטה (מעט לפני שהן ממש מוכנות). מסננים ושוטפים. מוסיפים את האטריות למרק ומבשלים כדקה. מקשטים בכוסברה קצוצה ומגישים מיד.
מומו - מתאבנים טעימים לפני הארוחה

מומו הם הכיסונים הנפאלים ומזכירים את הגיוזה היפנית.
חומרים:
לבצק:
250 גרם קמח רגיל
קורט מלח
120 מ"ל מים
למלית:
1/2 ק"ג בשר טחון
בצל, קצוץ2 בצלים ירוקים, קצוצים
4 שיני שום, כתושות1 כף ג'ינג'ר, כתוש
2 כפיות גראמאסאלה
1/2 כפית כורכום
1/2 כפית מלח
1/2 כפית שמן
1/2 כפית פפריקה חריפה - לאוהבי החריף
הכנה:
1. שמים את הקמח והמלח בקערה. מוסיפים את המים בהדרגה ומעבדים לבצק. ממשיכים ללוש עד לקבלת בצק רך. יוצרים כדור בצק, מכסים בנילון ומניחים בצד ל-20 דקות.
2. בינתיים, מערבבים היטב את חומרי המלית.
3. מכינים את הכיסונים: מרדדים את הבצק וקורצים עיגולים בעזרת כוס. שמים כף מהמלית במרכז כל עיגול, מקפלים לשניים ואוספים את הקצוות, מהדקים היטב את הקצוות.
4. מאדים את הכיסונים במכשיר אידוי, באמצעות שושנת אידוי, או במכשיר מאולתר: בסיר גדול ומלא עד חציו במים, מציבים קופסת שימורים, ומעליה מציבים סיר קטן, ובו הכיסונים. מכסים ומביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה ומאדים כ-10 דקות. מגישים עם רוטב עגבניות מבושל.
רוטב עגבניות נפאלי
חומרים:
1 בצל, קצוץ דק
5 עגבניות קלופות וקצוצות (אפשר מקופסה)
2 שיני שום, כתושות1 כפית ג'ינג'ר, מגורר
1/2 כפית כורכום
1/2 כפית פלפל חריף (לאוהבי החריף)
1 כפית אבקת תבלין קארי
1/2 כפית מלח
3 כפיות שמן צמחי
הכנה:
מחממים את השמן במחבת, מוסיפים את התבלינים ומטגנים כדקה. מוסיפים שום, בצל וג'ינג'ר ומטגנים עד שמשקיף. מוסיפים עגבניות ומבשלים כ-40 דקותלבשל עד שהן מתרככות. מצננים ו מגישים קר.
פטה כבד עוף מנצח, מומלץ במיוחד לעיתות מצוקה ומשבר
חומרים:
1/2 ק"ג כבד עוף, מנוקה
1 בצל גדול, חתוך גס
100 גרם חמאה קרה
מלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט
1/2 כוס יין פורטו משובח, או ברנדי
הכנה:
1. במחבת כבדה, ממיסים את 50 גרם חמאה ומטגנים את הבצל עד שהוא מזהיב. מוסיפים את הכבדים וממשיכים לטגן תוך כדי הקפצה, על להבה בינונית - עד שהכבדים מגיעים לדרגת מדיום. מצננים מעט, מסננים את הנוזלים ומעבירים למעבד מזון.
2. מוסיפים את החמאה שנשארה (חשוב שתהיה קרה), הפורטו והתבלינים מעבירים למעבד מזון וטוחנים. מעבירים לכלי הגשה. מניחים במקרר ל-24 שעות לפני ההגשה. מגישים עם לחם כפרי פרוס.