פרשנות: שביל הביניים של בג"ץ

בפסק-דין תקדימי קבעו היום (ב') שופטי בג"ץ את אמות המידה למכירת בשר חזיר. עיקרון המפתח הוא צביונה של כל שכונה ושכונה, ומידת קרבתם לדת של רוב תושביה.

פרופ' אריאל בנדור, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, אינו מתרשם שבכך הוענק כוח רב כל-כך לרשויות המקומיות, או שמרווח התמרון להפעלת שיקול דעת מצידן התרחב באופן משמעותי.

"הן לא יוכלו לפעול באופן שרירותי", אומר פרופ' בנדור בשיחה עם ynet. "הן יצטרכו לערוך בדיקה של האוכלוסייה, ואם תוצאות הבדיקה יהיו שנויות במחלוקת, בית-המשפט יפסול אותן. אך הרכב האוכלוסייה איננו עניין של מתמטיקה מוחלטת, ולכן פסק-הדין מטיל עבודה רבה על הרשויות".

בעניין השפעת פסק-הדין על יחסי דת ומדינה, אומר בנדור: "כלל לא בטוח שתהיה לכך השפעה כללית בתחום. מדובר בנושא ספציפי שמשקף גישה כללית של בית-המשפט, אשר מעידה על נכונות להתחשב ברגשות דתיים של חלק מהאוכלוסייה, אך לא התחשבות מוחלטת".

זוהי גישת איזון מקובלת שמתחשבת גם ברגשות דתיים. הרגשות הללו – יש להם משמעות וצריך להתחשב בהם. נדמה לי שפסק-הדין הזה מאוד מאוזן, משום שהוא מעניק לכל אחד מהצדדים את צרכיו: הוא מוודא שכשקיימת פגיעה ברגשות הציבור, יש אפשרות שבאותו אזור לא יימכר חזיר. מאידך, כשיש רוב שאינו מתנגד למכירה – ניתן למכור חזיר, וכשיש ציבורים שונים – אפשר להימנע ממכירה אך לדאוג לגישה נוחה למי שכן מעוניין בכך".

נוסחת הביניים, סבור פרופ' בנדור, היא שהביאה להחלטה פה-אחד של תשעת השופטים בעליון. "פסק-הדין הזה נותן לכל אחד מחלקי האוכלוסייה את צורכו וזו גם הדרך להגיע לאחדות", הוא מוסיף. "זה גם מראה שהשופטים אינם פוסקים לפי השקפה או לפי אינטרס פוליטי".

בעניין טענות העותרים, לפיהן בית-המשפט קבע אמות מידה בלבד ונמנע מאכיפתן, ולמעשה החזיר את העניין לרשויות בטבריה, בכרמיאל ובבית-שמש, אומר פרופ' בנדור: "זה עניין טכני. זה ממילא לא בסמכותו של בית-המשפט, הוא לא ערוך לכך.

"בית-המשפט מותח ביקורת שיפוטית והוא עצמו אינו מוסמך ואינו מסוגל להחליט לגבי הרכב האוכלוסייה בכל רשות ורשות. הוא קבע כאמור קריטריונים ברורים, שמשאירים מעט מאוד מקום לשיקול דעת של הרשויות".