אין מטהר כאור השמש
ההנחה שהגשת כתב אישום תוביל להדחתו של ראש הממשלה מגבירה את לבטיו והיסוסיו של היועץ המשפטי לממשלה. יש אופציה אחרת
בימים אלה מתלבטים בכירי המערכת המשפטית בישראל – וכמוהם אנשי ציבור, התקשורת ואנשי אקדמיה – בשאלת העמדתו של ראש הממשלה שרון לדין פלילי. מחד גיסא, העובדות שנחשפו בתחקיריו של העיתונאי מוטי גילת - ולאחר מכן בחקירות המשטרה - מצביעות בברור על רצף של מעשים הנראים לכאורה כעבירות, מצד ראש הממשלה ומי מבניו. כל בר בי רב מבין כי "מה שנראה כברווז, הולך כברווז ומשמיע קול של ברווז, הוא מן הסתם ברווז." מאידך גיסא, הרשעה פלילית מחייבת הוכחה מעבר לכל ספק של כל יסודות העבירה, לרבות הכוונה הפלילית.
קשה מאוד להוכיח את הכוונה הפלילית בפרשיות שרון למיניהן, במיוחד כאשר הן נעשות על-ידי אנשים ערמומיים, מנוסים במעשי שחיתות והערמה, מודעים היטב לצורך בטשטוש עקבותיהם ובבניית אליבי ומלווים מראשית צעדיהם במיטב הפרקליטים. גם מבלי לדעת בדיוק מהן קושיותיו והשגותיו של היועץ המשפטי לממשלה, לא קשה לנחש כי תשובות הפרקליטים המצדדים בהעמדה לדין אינן חד-משמעיות, חדות וחלקות.
אמנם אלה החרדים למעמדו של ראש הממשלה (כמו עוה"ד פסטינגר, "ידיעות", 6.6.04) מגזימים משהו בראותם זיכוי משפטי אפשרי של שרון כ"הרס המערכת הדמוקרטית". די בעיון חטוף בעובדות הבלתי-מוכחשות – לא כל שכן באלו המלוות ב"שכחה" מוזרה או ב"זכות השתיקה" - כדי שכל אדם הגיוני יודה, כי לא ניתן היה לעבור עליהן לסדר היום. תוכן טיוטת כתב האישום, מעמדם הרם והמוערך של הפרקליטים המצדדים בהגשת כתב האישום (ובראשם פרקליטת המדינה דאז והשופטת העליונה כיום, גב' עדנה ארבל); ובוודאי הראיות, שיועלו במהלך המשפט – לא יכולים להותיר ספק בדבר סבירות ההחלטה על העמדה לדין.
אלא שדווקא מעמדו הרם של שרון, וההנחה כי עצם הגשת כתב אישום משמעה הדחה של ראש ממשלה מכהן – הם שמגבירים את ההיסוסים והדילמה. קשה להימנע מהתחושה שיצירתה של "רעידת אדמה" פוליטית בעוצמה כזו היא בחזקת "גשר אחד יותר מדי". עם זאת, מדוע ייהנה שרון מן ההפקר וההפקרות? דווקא הוא, שכה רבים הכתמים והמעשים נעדרי ניקיון הכפיים שדבקו בו לאורך כל דרכו הציבורית – יחמוק אפילו מברור משפטי מחמת הספק, מקום שכל פקיד זוטר היה עומד זה מכבר לדין?
אמת, "חוק יסוד: הממשלה" מתנה את עצם פתיחתה של חקירה פלילית נגד ראש הממשלה בהסכמת היועץ המשפטי (וכמובן את אישורו להגשת כתב אישום). עם זאת, החוק איננו מחייב את השעייתו או העברתו של ראש הממשלה מתפקידו בעקבות ההליכים. אדרבה: בחוק הנ"ל מפורטים עוד שני שלבים לפני העברת ראש ממשלה מכהונתו: בית המשפט נדרש לקבוע אם הייתה בהרשעתו, לכשיורשע, "משום קלון". ועוד: הכנסת רשאית בתנאים מוגדרים "להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה שיש עמה קלון". מכלל הן ניתן ללמוד את הלאו: המחוקק בהחלט מכיר בסיטואציה שבה ראש הממשלה יוסיף לכהן בתפקידו אפילו לאחר הרשעתו בדין פלילי, ואף אם הוגדרה עבירתו כ"יש עמה קלון".
נכון אמנם כי הפסיקה בישראל החמירה בנושאים אלה (ראו פסה"ד בעניין פנחסי, דרעי וגינוסר). ואולם, כל מקרה ייבחן לגופו. מעולם לא היה תקדים להעמדת ראש ממשלה מכהן בישראל למשפט פלילי וממילא לא נבחנו השלכות השעייתו או פיטוריו עקב העמדתו לדין. מדובר באירוע כה קיצוני וחריג בהשלכותיו עד כי די בכך על מנת שבג"ץ ישקול בכובד ראש ולא יזדרז להחליט על אכיפת פיטוריו בפועל של ראש ממשלה מכהן עם הגשת כתב אישום.
לשון אחר: אם היועץ המשפטי לממשלה מהסס ומתלבט – ובצדק - לנוכח השלכות הגשת כתב אישום נגד שרון מתוך הנחה כי בכך הוא יביא להדחתו בטרם הוכרע דינו, ניתן לרכך ולהקל במשהו את ההתלבטויות על-ידי צירוף המלצה, כי בהתחשב בבעייתיות ובהשלכות האמורות אין מקום להפסקת כהונתו של שרון – באופן חריג – במקרה דנן. בכך תיסלל הדרך לבירור משפטי גלוי והוגן של האישומים החמורים. היה וראש הממשלה יזוכה – תטוהר האווירה בישראל מעננת סירחון כבדה, התלויה מעלינו ומחניקה את הציבור. "אין מטהר כאור השמש", כדברי השופט האמריקני.
אברהם גל, עורך דין
היועץ מזוז. אפשר גם בלי להדיח
צילום: דן בלילטי
מומלצים
