אלכסנדר הכובש

יקב אלכסנדר, של אילנה ויורם שלום, השוכן בבית יצחק, הוא אחת הדוגמאות היותר מובהקות לכך שהגודל לא קובע. "בוטיק" בהגדרתו, הצליח בתוך זמן קצר יחסית, להגיע לרמת מצוינות, וחשוב יותר, לשמור עליה משנה לשנה, מבציר לבציר. הסכמים עם מסעדות שונות (במיוחד רשת "ימה"), הוסיפו נפח לנוכחותו ולמקומו היציב בסצינת היקבים המקומית, וחובבי היין כבר יודעים כי תענוג לעשות איתו עסקים.

בימים אלה טעם המדור כמה מיינות יקב אלכסנדר שהושקו זה לא מכבר, והחוויה חזרה על עצמה. קחו למשל את הבייבי החדש "אלכסנדר, שיראז 2002", העשוי על טהרת הזן הוותיק, עליו כתב הנוסע הוונציאני מרקו פולו, כאשר עבר בעיר הפרסית שיראז, בסוף המאה ה-13, כי גפניו מטפסות על עמודים תמירים, מעלה מעלה מעל לגגות הבתים. האם מדובר באותו ענב? הדעות חלוקות. בבקבוק הנוכחי ענבים שגדלו בכרמים בהרי יהודה, נבצרו ידנית, ולאחר מיון קפדני תססו ביקב והתיישנו משך 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. התוצאה מהנה מכל כיוון, גוון אדום בוהק בכוס, ניחוחות שנפתחים יפה, שזיף בשל, פטל שחור ווניל מעושן מעץ החבית. נגיעתו בחך רעננה, טעמיו מאוזנים ועשירים רגע ארוך. 100 שקלים הבקבוק (רק ב"דרך היין" ובמסעדות בודדות).

"סנדרו, 2002", בלנד של קברנה סוביניון (70%) והשאר מרלו, מכרם בגליל העליון, הוא לכאורה היין הפחות מחייב של היקב, אך הטעימה אינה יודעת דבר על כך. הוא עשוי היטב, התיישן משך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, ניחוחותיו עזים ומענגים, הרבה פרי יער שחור עם וניל, נגיעה רכה ומלטפת וסיומת שמתגעגעת ללגימה הבאה. 65 שקלים הבקבוק.

"אלכסנדר, קברנה סוביניון, 2001", יין על טהרת הזן, אשכולות מובחרים מחלקות כרם טובות באיזור הגליל העליון, כרם בן זימרה, 870 מטרים מעל גובה פני הים. אחרי תסיסה ארוכה יחסית, התיישן היין בחביות עץ אלון צרפתי (70%), והשאר אמריקני, משך 16 חודשים. בוקבק בינואר השנה, וטוב כבר לשתייה. יש בו מלאות טובה, עושר של ניחוחות גרגרי פרי יער שחור, אלגנטיות ומורכבות נהדרת על החך. יין מהנה מאוד. השקעה מצוינת לטווח קצר. 112 שקלים הבקבוק.

"אלכסנדר, מרלו, 2001", יין על טהרת הזן, גם הוא מענבי הגליל העליון. 14 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות יוצרים אצלו משחק נאה ומאוזן בין ניחוחות הפרי הטובים לבין ארומות העץ. יש לו גוון כהה מרשים, ונגיעתו רכה, מלטפת, מורכבת וארוכה. 112 שקלים לבקבוק.

"ליזה, שרדונה, 2002", היא בת משפחה נוספת, המפגינה בלונד-קש שמתגעש בכוס. היין עשוי מענבי גפנים ותיקות, בנות 20, בגליל העליון. הוא התיישן משך 18 חודשים בחביות עץ מבורגונדי, ויצא מהן טבול בהדי דבש תפוחים ואגסים, ניחוחות פרי טרופי ורעננות חומצית שמתמודדת יפה עם החיבוק הארוך של העץ. נגיעתו מלאה, אוהבת, נוכחת היטב על הלשון, ארוכה ומענגת. 105 שקלים הבקבוק.

קרוב לבית – חנות יין אחת בשבוע: "דרך היין", רחוב היוצרים 3, אזור התעשיה, אור יהודה

החנות הכי חברותית של הרשת, ואולי בכלל. למקום הזה מגיעים חובבי היין הכבדים, לא כאלה שנכנסו במקרה לחנות כי עברו ברחוב. המבחר גדול מאוד, עם דגש על כיוון הדילים הכדאיים של איכות מול מחיר. בימי שישי העניין הופך חווייתי לחלוטין, משעות לפני הצהריים ועד לפנות ערב, קבוצות של טועמים קבועים, בני בית, "הרופאים", "הפרלמנט", "הרומנים", הגודשים את החנות ואת השולחנות המוצעים ברחבה הסמוכה לפתח. כמעט כמו פאב שכונתי.