ה'חי פארק' של קרית מוצקין

פעם, עוד הרבה לפני ששירה נולדה, אבא שלה ואני התאהבנו בדב-נמלים. קראו לו בוניטו והוא גר בגן החיות של לונדון. בוניטו הגיע ללונדון מאפריקה ובגן החיות האנגלי הוא קיבל טיפול מלכותי, אוכל מתוך מגף גומי ישן ואפילו בת זוג לחיים. את הרומן עם בוניטו ניהלנו דרך תוכנית טלוויזיה בערוץ המדע, ואפילו נסענו ללונדון לראות אותו במו עינינו. באותו יום ישבנו מחוץ לכלוב שלו במשך שעות ארוכות בתקווה שיצא החוצה ויעשה סיבוב בשביל התיירים והמעריצים, אך לשווא. איזו אכזבה. חזרנו לארץ עם גלויות מחנות המזכרות, אבל בלי אף תמונה אמיתית של בוניטו אהובינו.

מאז, בכל פעם שאני הולכת לגן חיות אני מקווה שיהיה שם כלוב של דב נמלים ג'ינג'י ושעיר, כמו בוניטו.

כבר הרבה זמן שאני מבטיחה לילדה שנלך לראות חיות אמיתיות ונוכל לתרגל ולהשוות איך באמת עושה כבשה ואיך נראה גמל. השבוע הלכנו לבקר בגן החיות של קרית מוצקין. כן, גם אותי זה הפתיע אבל בקרית מוצקין יש גן חיות ולא סתם אלא "חי-פארק" מסודר, מאובזר ומלא בחיות חינניות ורעננות.

ציפיות גדולות לא היו לנו. "מקסימום נעבור מהר על כל הכלובים ונלך ללטף ארנבים", הבטחתי לעצמי ולשירה. ממש ליד הכניסה קידם את פנינו כלוב החיות האוסטרליות: קנגורו, וואלבי ואמו, כולם אוכלים מאותה שוקת. הילדה לא התרגשה. "תראי מתוקה, הנה קנגורו קופץ" אמרתי לה, אבל הקנגרו היחיד שעמד בשמש השתרך באיטיות מדאיגה וכל השאר הסתתרו בצל. גם בכלוב הצבים המצב היה דומה, הצבים התחבאו ולא רצו לצאת, גם כששרנו להם "ברלה ברלה צא החוצה" (לשניהם יש בית על הגב, למה להיות קטנוניים).

הסנאים הסתתרו והג'ירפות עמדו מתחת לסככה. ככה זה כשהולכים לראות חיות ביום הכי חם בשנה (בינתיים). מצד שני יש בחי-פארק גם חיות שמסתדרות נהדר עם הקיץ הישראלי: גמלים, אלפקות, זברות, עזים, כבשים ותנינים – כולם שמחו מאוד לראות את ילדתי הקטנה. יש גם כלובים מוצלים עם ציפורים אקזוטיות, חממת עופות טרופיים ובריכה של עופות מים גדולים. כל החיות נראו בריאות, מטופחות אפילו שמחות, עד כמה שזה מוזר בהקשר של גן חיות. ליד כל הכלובים יש דברי הסבר מלומדים ופרטי טריוויה אודות החיה הדיירת ומקורותיה.

כשהגענו לפינת הליטוף כבר היינו עייפים ומותשים מטיול בשמש. לאורך המסלול יש הרבה ספסלים, אבל אף אחד מהם לא היה מוצל. 

אזור הליטוף כולל מספר סוגים של עזים וכבשים, המשרבבים את הראש מעל הגדר ומבקשים גירוד באזניים, מכלאה גדולה של ארנבונים ושרקנים, וכמה תרנגולים חצופים. כרגיל במקומות כאלה, הילדים היו עסוקים בלרדוף ולהכאיב לחיות. לא מדובר כאן ברוע או בהצקה מכוונת, אלא בבורות תמימה. אי אפשר לצפות שילד קטן ידע איך להרים ארנב גדול (לא מהבטן, אם כבר שאלתם). במקום לא היה איש צוות שידריך ויפקח על הנעשה והחיות המלוטפות נראו מפוחדות.

בילינו בגן שעתיים חביבות. כשיצאנו, גילינו שאנחנו נמצאים בפארק ענקי הכולל מתחם גדול של מתקני שעשועים, אגם עם עופות מים, אמפיתיאטרון להופעות ומסעדה. אם לא היה כל כך חם אולי היינו נשארים, אבל המזגן קרא לנו. משפחה ממוצעת יכולה להעביר כאן יום שלם בכיף ובזול, כולל פיקניק בדשא ופריקת אנרגיה בגן המשחקים.

ספירת מלאי  

מדד הברכיים השחורות: (לפי מצב הברכיים של הילדה אני יכולה לאמוד את רמת הלכלוך במקום) כשהגענו, מוקדם בבוקר, הגן היה נקי להפליא. פינת הליטוף היתה מצחינה (שזה המצב הנורמלי בפינות ליטוף) ולא מאוד נקיה. בבריכת הצבים שטה שקית צבעונית (ענקית!) של בייגלה.

קקי פיפי: מתקני שירותים לא חסרים, רק חבל שהם לא נעימים ומטופחים כמו הפארק שמסביבם. אין פינות החתלה לתינוקות.

אמא תקני לי: תושבי קרית מוצקין ישלמו 5 שקלים בלבד לכרטיס כניסה (בהצגת תעודת תושב או תעודת זהות), כל השאר ישלמו 20 שקל, החל מגיל שנתיים. בלב הגן יש מזנון עם מחירים סבירים. עבור סיבוב על הגמלים או סוסי הפוני תשלמו עוד 10 שקלים. החניה בשפע ובחינם.

השורה התחתונה: למרות שאין בנמצא דב נמלים, מדובר בפינת חמד מטופחת בלב פרבר אפור. לא הייתי נוסעת במיוחד מתל-אביב, אבל תושבי הצפון בהחלט יכולים לשמוח בקיומו של המקום.

הפרטים היבשים: חי פארק, רחוב החשמונאים 79, קרית מוצקין, טל': 8747445/8 - 04. שעות פתיחה: א'-ה' 19.30 – 09.00, ו' 13.30 – 09.00, שבת 19.30 – 09.00.