חגורת בטיחות באוטובוסים - עכשיו!
מבלי לנסות ולשפוט מי אשם בתאונה המחרידה בה קיפחו חייהם הילדים, הגיע הזמן לשנות את חוק הסעת הילדים. חגורות בטיחות לכל נוסע נשמע מופרך?
בשלב זה, זמן לא רב לאחר התאונה המחרידה בה קיפחו חייהם ילדים בשובם מבית הספר, אין למשטרה עדיין מושג מי מכלי הרכב לא ציית לרמזור אדום. מה שברור הוא כי אחד מהשניים עבר ללא ספק עבירה חמורה, שהסתיימה הפעם באופן הטרגי ביותר שניתן להעלות על הדעת. ובכל זאת, התאונה הזו מחדדת לפחות שאלה אחת נוקבת עליה מדינת ישראל אינה נותנת כל תשובה - מדוע עדיין לא נחקק חוק המחייב כלי רכב להסעת נוסעים לצייד כל מושב בחגורת בטיחות.
עדיין לא ניתן לקבוע חד משמעית כי חגורת בטיחות יכולה הייתה להציל חיי תלמידים בתאונה זו, או למנוע פגיעה במי מהפצועים. אך יש בהחלט ייסוד סביר להניח כי ניתן היה לצמצם כך את חומרת הפגיעות. אחרי הכל, שילוב של אוטובוס שמאבד שליטה ומתהפך, יחד עם חבורת ילדים שאינה מוכנה לכך, חלקם אולי לא ישובים במקומם או אף בתנועה, הוא מתכון בטוח לפציעות חמורות.
אילו הייתה חובה על כל ילד להיחגר בחגורת בטיחות, לפחות חלק מהילדים היו עוברים את התאונה עם מכות יבשות וסימנים כחולים. לא הרבה מעבר לכך. כאשר הם אינם חגורים, ובשילוב של חלל האוטובוס העצום, אין ספק שרבים מהם היטלטלו לכל עבר, תוך שהם פוגעים בעצמים שונים וסופגים מכות קשות, חלקן כאלה שגרמו לפציעות.
בלתי אפשרי?
אז נכון. חברות ההסעות וכמובן אגד ודן, יטענו מייד כי מדובר ב"בעיית יישום". במידה מסוימת הם צודקים. להכריח את נוסעי האוטובוסים להשתמש בחגורת בטיחות אינו עניין פשוט. בוודאי לא כאשר מדובר בקווים עירוניים בהם תחלופת הנוסעים גבוהה. אלא שאפשר להתחיל באופן מדורג.
למשל לקבוע בחוק כי הסעת נוסעים בקווים בין עירוניים, במיוחד כאשר מדובר בילדים, תעשה רק כאשר כולם יושבים במקומם וחגורים היטב. במיוחד כאשר מדובר בילדים אין בעיה של יישום החוק על-ידי הנהג. אם יש מלווה כלשהו, עליו לדאוג לכך. אם הוא אינו מצליח, פשוט לא נוסעים.
ד"ר משה בקר, מבכירי המומחים לתחבורה ובטיחות בדרכים בישראל, אומר כי אכן מדובר בצעד מחויב המציאות. "למרות שאי אפשר בינתיים לקבוע חד-משמעית אם מי מהתלמידים היה נפגע פחות אילו היה חגור, ברור כי יש מקום להחיל חוק שכזה על הסעת נוסעים בכבישים בינעירוניים.
"במטוס אנחנו מחויבים בחגירה, ואיש אינו פוצה פה ומצפצף כי כך נהוג וזהו. לא תחגור, לא תטוס. וזה כאשר הסיכויים להיטלטל או חלילה לפגוע בעצם כלשהו נמוכים בהרבה. בסך הכל מדובר באמצעי למניעת חבטות בעת המראה, נחיתה וכיסי אוויר. אלה אירועים קלילים בהשוואה לתאונה עם כלי רכב אחר במהירות של כ-100 קמ"ש".
בקר גם מזכיר כי לפני כשנה וחצי פרסם מחקר הטוען כי מעורבות האוטובוסים בתאונות גבוהה ב-70% מהממוצע וגדולה בהרבה ביחס לנסועה (קילומטרז') מכלי רכב פרטיים ומשאיות. לטענת בקר מצביעים נתונים אלה על כך שדווקא נהגים מקצועיים שמסיעים נוסעים מעורבים בתאונות יותר מנהגים אחרים. עובדה זו צריכה למשל צריכה להדליק אור אדום במשרד התחבורה לגבי מידת הכשרתם של הנהגים להסיע אוטובוס עם עשרות נוסעים.
נהג אשם או לא, בקר אומר "יתכן והאוטובוס סטה כדי להימנע מפגיעה ברכב שצץ לפתע בצומת. סטייה זו, בצירוף עם עליה על אי ההפרדה במקום, יכולים לגרום לאוטובוס לאבד את שיווי המשקל ולגרום להתהפכותו" אומר בקר. "כ-50 נוסעים ברכב אחד מחייבים התייחסות אחרת, רצינית הרבה יותר לנושא, למשל בנושא המניעה. אז נכון שאנחנו לא יכולים למנוע מכולם לנהוג בחוסר אחריות וזהירות, אבל אפשר לנסות ולצמצם את הנזק שייגרם".
ולכן, נראה כי הרעיון לחייב בעלי חברות ההסעה, כולל אגד ודן, להתקין לאלתר חגורות בטיחות בקווים בינעירוניים, פשוט מתבקש. זה יכול להציל חיים. אפשר בהחלט להתחיל חובת התקנה, ובעיקר חובת חגירה בהסעות ילדים. מישהו יעז להתנגד לכך?
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: תומריקו")
_a.jpg "צילום: תומריקו")
