התאונה: הורים מעולש ובארותיים חלקו את הכאב

שני מושבים, כאב אחד: לחדר המצב שהוקם במושב הקטן עולש שבשרון הגיעו אחר הצהריים עשרות הורים מודאגים מעולש ומהמושב הסמוך בארותיים. באוטובוס שהתהפך נסעו תלמידים משני המושבים הללו. שלושת הילדים שנהרגו בתאונה הם ממושב בארותיים: אביב כץ, בן 12 והאחיות דקל ולוטם רוזנפלד, בנות 7 ו-10.

• התאונה הקטלנית: שלב אחר שלב
• העדויות: התהפכנו והתחלנו לבכות
• הלל פוסק: חגורות בטיחות באוטובוס - עכשיו!

במושב עולש מתגוררות 190 משפחות, מהן 30 שעוסקות בעיקר בחקלאות ובפרחים. מספר דומה של משפחות מתגוררות בבארותיים. תחושת ההלם והכאב קיבצה את ההורים לדשא שליד המזכירות. כולם ביקשו לקבל פירורי מידע ולמצוא שותפים לכאב. "הם כל-כך חיכו ליום הזה, לצאת לחופש הגדול, ותראו איזה יום שחור", אמרה בבכי אחת האמהות.

באותה השעה ישבו הילדים לשיחה עם פסיכולוג ויועצים חינוכיים. הם סיפרו על הפחדים ועל החששות. היועצים ביקשו לחבק ולעזור להם לפרוק את רגשותיהם. "ביקשנו מהם שלא יקשיבו לשמועות", סיפר עופר ארד, פסיכולוג המתגורר ביישוב.  

השרידים (צילום: זק"א)

בין הילדים הרבים שנאספו ובאו מעולש ומבארותיים במזכירות עולש היו גם דור בן ה-12 ונוף בת ה-10, אח ואחות שהיו באוטובוס שהתהפך ושניהם ראו את הזוועות. אביהם, איציק קדם, עטף את שניהם בהרבה אהבה: "דור אמנם מספר את שראה, אך נוף מתקשה לדבר. אני יודע שכדי להיחלץ מהאוטובוס, היא נאלצה לדלג מעל פצועים, ואולי אפילו גופות של ההרוגים. הסבירו לנו כי מדובר בטראומה שיש לה שלבים רבים".

קדם, שהיה בזמן התאונה בעבודה, התעדכן במתרחש באמצעות בנו, דור: "דור לקח טלפון מאחד הילדים והתקשר אלי. הם כל-כך בכו וצעקו שניהם, שלקח לי לפחות חמש דקות להבין מה שקרה. בתחילה חשבתי שמדובר בפיגוע, אז ביקשתי מהם שיפנו לאדם מבוגר שנמצא במקום ויתרחקו כי חששתי שיהיה מטען נוסף שיתפוצץ. לאחר מכן הבנתי שמדובר בתאונת דרכים, אך גם אז לא קלטתי שהם היו מעורבים בתאונה".

לקדם התברר מאוחר יותר כי בנו בן ה-12 לא איבד את העשתונות. "הוא לקח את הטלפון הנייד, וניסה לשבור עמו את החלון, אך הטלפון נשבר. לאחר מכן הוא לקח מטף של כיבוי אש, הצליח לשבור את החלון, ואחר כך הגיעו כוחות ההצלה והוציאו אותו החוצה. נורא דאגתי להם, הבנתי שהם אמנם בחיים, אך לא ידעתי מה מצבם. זה פשוט זעזוע".

ההורים, ששוחחו עם פסיכולוג, הונחו על-ידו לנסות ולדובב את הילדים, וכך הם עשו. "נוף ראתה מראות קשים. שניהם בפירוש בטראומה. אנו נזמין בערב פסיכולוג הביתה ונמשיך לעטוף אותם". קדם מבקש לפנות לממשלה: "זו ההזדמנות שמישהו יפיק סוף סוף את הלקח ויבין שצריך אולי לזמן נהגים לחינוך מחדש, ולהשקיע משאבים במתן מענה לתאונות הדרכים".

 

תעודה מוכתמת בדם (צילום: תומריקו)

הידיעה על התאונה תפסה את רוב ההורים בעולש ובבארותיים במקומות העבודה. "עד ששמעתי שהבת שלי בחיים, פרחה נשמתי", סיפרה אחת האמהות. "זו ממש אווירה של פיגוע. כולם כאן מכירים את כולם. אמנם הבן שלי בחיים, אך אני לא רוצה לדמיין מי נפגע", אמרה אם אחרת.

אחדים מההורים מאשימים את המועצה בכך שעל האוטובוס לא היה מלווה. אחרים מאשימים את הנהג. "הוא בטח נסע מהר. אם הוא היה נוסע לאט, הוא לא היה מתהפך", אמר אחד האבות. בתגובה ענתה לו אחת האמהות: "זה לא יכול להיות. יוסי הוא נהג נהדר. הוא גם הסיע אותי לבית הספר".

במקביל, נסע רכז הביטחון השוטף של היישוב להביא את התיקים והתעודות שנותרו על הכביש. "רצינו לקבל תעודות עם ציונים גבוהים. במקום זה קיבלנו תעודות מוכתמות בדם", אמרה אחת האמהות.