המטבח מגלה את אמריקה

בשבוע הבא עלינו לטובה חל יום-הולדתה של ידידתנו הגדולה מן המערב, אותה דמוקרטיה חיננית שביום ראשון תהיה בת 228. לציון המאורע החלטתי לבחון מה הצליחה האימפריה השניה (הראשונה היא כמובן קבוצת הכדורסל מכבי ראש העין) לתרום לקולינריה העולמית. כיצד, אם בכלל, הצליחה אומה של מהגרים (והצרפתים אומרים - של אינפנטילים), לשנות את מפת האוכל העולמית.

אם הגברת האטלקיה לבית מדיצ'י תרמה לעולם את המטבח הצרפתי, והטורקים הביאו לעולם את שאר מיני המזונות, הרי שהתרומה האמריקנית לקולינריה העולמית לא יכולה להמדד במתכונים. היא צריכה להמדד במשהו אחר, משהו שדרי העולם הישן מעולם לא היו זקוקים לו, או לא רצו בו. האמריקנים, יסלח לי כבוד השגריר, לא הצטיינו בלהטוטי מטבח, אבל הם הצטיינו בכל מה שהיה סביב למטבח ובמה שיהפוך את המטבח לנח יותר למשתמש. במילים אחרות, האמריקנים הצטיינו בהתאמת העולם לעצלנים.

מפה לשם ספרתי די בקלות כ-40 חידושים שהשפיעו רבות על כל מה שאנחנו אוכלים בבית ומחוצה לו. אתם מוזמנים כמובן לברך בעצמכם את אמריקה ליום הולדתה, ולהוסיף את מה שאתם רוצים, אבל זיכרו: ההשפעה של המוצר או ההמצאה צריכה להיות כלל עולמית. המבחן האולטימטיבי יהיה אם התרומה או ההמצאה השפיעה אפילו על הצרפתים.

מה בא קודם, הפותחן, או קופסת השימורים?

האנגלים המציאו את פחית השימורים. הבעיה היתה שחמישים שנה היו צריכות לעבור עד שאמריקני בשם עזרא וורנר הלך והמציא את פותחן קופסאות השימורים. עד אז מלחי הצי הבריטי היו משתמשים בפטיש ואזמל, ואילו חיילי אמריקה במלחמת אזרחים, נהגו לירות  בקופסאות השימורים שלהם כדי לפתוח אותן.

ובעוד אמריקאי אחד עושה טוב, השני מקלקל: שנים לא רבות אחרי המצאת הפותחן המציא אמריקאי אחר - ליבי שמו - את קופסת השימורים המרובעת, שנפתחת בעזרת מפתח מיוחד. למה הוא עשה את זה אני לא יודע. יקום בבקשה מי שלא חתך אצבעות על סרט המתכת המתלפף הזה, ואם לא עליו, אז על המכסה או על הפחית. הכי גרוע הוא שיצרני הסרדינים לא התאפקו והלכו ואמצו את השיטה. אמא שלי היתה תמיד רוטנת כשהייתי מביא מהחנות פחית סרדינים בלי המפתח המוזר, ולקח לי שלושים שנה - פחות או יותר עד שהוציאו את הדבר הארור אל מחוץ לחוק - ללמוד איך לפתוח פחית כזו עד הסוף, בלי להעזר בפלאייר.

על הספאם - אותה המצאה אמריקנית ידועה לשמצה ולעונג - כבר כתבתי, אבל חישבו על ההמצאות המשומרות האחרות של האמריקאים: צנצנת השימור הביתית של מייסון (זאת עם המכסה בעל שני החלקים), מרק העגבניות והמרק המרוכז של קמפבל, שימורי הטונה, פחיות הלשונית של קוקה קולה (המצאה כבדה כשלעצמה) והמשקאות הקלים האחרים.

מוצאים את האושר בגביעי גלידה

דודה אמריקאית אחת בשם גברת ג'ונסון המציאה את מכונת הגלידה, שאפשרה להכין כמויות גדולות של גלידה, מהר ובאיכות טובה. מישהו אחר הלך אמנם ורשם את הפטנט על שמו, אבל השאיר לה את הכבוד, וקרא להמצאה "מכונת הגלידה של ג'ונסון". כך יכול היה להוולד משקה הגלידה המוגזת - האייסקרים סודה - שלא כל כך הגיע אלינו, אבל השפיע רבות על תרבות המזנונים העולמית. בשיאו של הטירוף, עשרות אלפי משפחות אמריקניות היו תלויות בו לפרנסתן בדוכנים שפתחו ברחבי ארצות הברית. מה נשאר מזה? המשקה והגלידה השתלבו בתפריטים עם המבורגרים ונקניקיות, וכך נולדו מקדונלד'ס ויתר היכלי המזון המהיר: המבורגר, נקניקיות, טאקו'ס ואפילו עוף מצופה ומטוגן בסיר לחץ.

גם את הוופל שבו אוכלים היום גלידה אנחנו חייבים לאמריקנים. סיפור אחד טוען שהופל "הומצא" כאשר לבעל דוכן גלידה באחד הירידים נגמרו כלי ההגשה. "מהר," הוא אמר לשכן שלו, אופה ממוצא סורי שמכר מעין זלאביה, "תן לי הרבה מהוופלים שלך". האיש לקח את הוופלים, גלגל אותם לקונוסים, והגיש בהם גלידה. האמת היא שמישהו אחר - גם הוא אמריקני - הגיש בקשה לפטנט לקונוס גלידה כמה שבועות קודם ליריד, ולכן הסיפור אולי נכון, אבל לא מקנה תמלוגים. כך או כך, יש לנו במה לאכול גלידה, ואנחנו מאושרים עד היום.

אושר? אושר זה ממתקים. אין כמעט סרט מלחמת עולם שניה שבו לא רואים חייל אמריקאי שולף איזה ממתק ומעניק אותו לילד בשחור-לבן. הגרינגו'ס אחראים למסטיקים - צ'יקלטס וריגלי'ז, לשוקולד הרשי (לצערנו), לקיטקט, ולעדשי אם אנד אם ("שוקולד החלב שנמס בפיך ולא בידך"), וכמובן שלג'לו המפורסם.

בתחום החטיפים, הם עשו כסף לא רע בכלל מהמצאת הצ'יפסים (הדקים שנמכרים בשקיות, לא מה שאנחנו קוראים לו "צ'יפס") והפופקורן. אז נכון, היו להם נפילות (1964 - מי יכול לרצות לאכול ג'לי בטעם סלרי?), אבל תודו שבתחום המתוקים והחטיפים הם בסה"כ די הצליחו למכור, אם לא לשמור על הגזרה.

שם המשחק: נוחות

האמריקאים הם היחידים שהיו יכולים להמציא דברים כמו ארוחות הטלויזיה (כדי להפטר משאריות בשר הודו שלא נמכר) ותחליפי ארוחת בוקר בנוסח הקורנפלייקס ופצפוצי האורז. נוחות זה שם המשחק, ואין יותר נח מלהשתמש בשקית תה במקום לחכות למיצוי עלים. אין יותר זריז מלאפות בעצמך עוגות ומאפים מתערובות מוכנות בנוסח פילסברי וביסקוויק, לעטוף סנדויצ'ים של גבינה מעובדת בסראן ראפ או בנייר אלומיניום ולשמור למחר בקופסאות טאפרוור אטומות בפריג'ידר שלך. כמובן שהסנדביץ' יהיה איום ונורא, אבל הם העניקו לעולם את הלחם הפרוס, אז אפשר אולי לסלוח להם.

עניין הנוחות מתחיל מגיל צעיר. כל אמא אמריקאית מכירה את התינוק של גרבר ובסתר ליבה היא חושבת שאם הזוּניק שלה יאכל את התערובת הזאת, הוא יראה ממש כך - שמנמן ולבנבן. החינוך נמשך דרך גיל הילדות (זוכרים את פופאי והתרד? מכירים את החלב המהומגן?) ומסתיים כשאנחנו כבר בקושי יכולים ללעוס: מרכך הבשר של אדולף יבוא אז לשרותנו וירכך את הבשר ככה שלא נצטרך בכלל ללעוס אותו. הטעם של כל אלה יהיה משהו אחר, אם להתבטא בעדינות, אבל היי, בזמן שנחסוך על לעיסה נוכל לצאת לקניות, ולהשתמש בהמצאה אמריקאית אחרת - עגלת הקניות כמובן.

עוד כוללת הרשימה שלי, ללא סדר הגיוני כלשהו, את הדברים הבאים: שמן מזולה, עוגיות שבבי שוקולד, הסיפור על עוגיות שבבי השוקולד של ניימן מרקוס, חמאת הבוטנים ובוטנים אמריקניים, תפוזי סנקיסט, תנור המיקרו, חדוות הבישול (הספר), היובש, וורינג בלנדר, הטוסטר הקופץ, טפלון, קלאסיק קוקה קולה ולבסוף, קטשופ בצבע ירוק וקטשופ בצבע סגול. השניים האחרונים שייכים למדור "מה לא להמציא", וזה שלפניהם שייך ל"מה להמציא כשממציאים את מה שאסור להמציא". יום עצמאות שמח!

שילוב תרבויות מוחץ ומוחצן, מתוך האתר "מי בישל את זה".

חומרים:

1 ק"ג בשר טחון

2 בצלים בינוניים, קצוצים

1 ליטר מים

3-4 קופסאות רסק עגבניות קטנות

½ כפית פלפל אנגלי טחון

כפית אבקת שום

4 כפות אבקת פלפל קאיין (או צ'ילי טחון)

2 כפיות כמון

3 ריבועי שוקולד מריר

2 כפות חומץ תפוחים

עלה דפנה אחד, שבור לשניים

2 כפיות רוטב ווסטרשר

2 כפיות קינמון

כפית מלח

כמה טיפות טבסקו

2 כפיות פפריקה

2 קוביות אבקת מרק בקר של O.X.O (או כוס ציר בקר טוב, במקום כוס מהמים)

1. מביאים את המים לרתיחה ומוסיפים את הבשר הטחון.

2. מערבבים עד שהבשר נפרד ומתפורר ומוסיפים את יתר המרכיבים. מנמיכים את הלהבה, ומבשלים ברתיחה עדינה, ללא מכסה, כשעתיים עד שלוש, או עד שהרוטב מסמיך. מניחים להתקרר ומכניסים למקרר למשך לילה.

לפני ההגשה מסירים את שכבת השומן שנוצרה ומחממים את הצ'ילי. מגישים עם אחת או יותר מהתוספות הבאות: ספגטי, גבינת צ'דר מגוררת, בצל יבש קצוץ (טרי, לא מאודה), שעועית מבושלת אדומה או לבנה, וקרקרים בצד.

תערובת ביסקויק

לכל אותם מתכונים אמריקנים מעצבנים שאומרים להשתמש בזה. התערובת משמשת לבסיסים לפאי ובעיקר לעוגות. ניתן להכין ולשמור בקרור, בקופסה אטומה, עד שלושה חודשים.

חומרים:

1/3 כוס אבקת אפיה

כף מלח

כוס ושתי כפות מלבין קפה, פרווה

450 גרם מרגרינה לאפייה

מערבבים היטב את כל המרכיבים היבשים. בעזרת שני מזלגות או מערבל ידני, חותכים ומכניסים את המרגרינה ומערבבים עד שהתערובת מזכירה פרורי לחם.