פצוע מיפו: "עכשיו גם אני בעד הגדר"

26 בני-אדם נפצעו בפיצוץ שאירע הבוקר (יום א') בתחנת אוטובוס בשדרות הר-ציון בדרום תל אביב. 17 פצועים פונו לבית החולים איכילוב, שלושה מהם במצב בינוני עד קשה והשאר קל. אחת הפצועות בהריון. 11 פצועים קל פונו לבית החולים תל השומר. בנוסף, פונו שבעה נפגעי חרדה לבית החולים וולפסון.

סמי מסראווה, בן 29 מיפו, שנפצע קל מרסיסים ברגלו, ומטופל באיכילוב, ניצל בעבר מהפיגוע שהתרחש בקו 5 ברחוב דיזנגוף ב-1994. "זה פיגוע שני שאני ניצל ממנו בנס. אז עבדתי בקפה כסית בדיזנגוף. ירדתי מהאוטובוס בדיוק מתחת לכיכר, והפיצוץ אירע כמה מטרים ממני. כנראה שנגזר עלי לראות הרוגים ודם בפיגועים".

הבוקר הוא היה בדרכו לעבודה בתחנה המרכזית. "אני ערבי תושב יפו ואני מדגיש את זה. אני שמאלני, והתנגדתי לגדר ההפרדה עד היום. אבל המחבלים לא מבדילים בין יהודים לערבים. אחרי שראיתי מה היה בפיגוע, אני מקווה להקים עמותה למען הגדר. אני קורא לכל הח"כים הערבים להתפטר מהכנסת. אי אפשר להמשיך ככה".

מסראווה, שהיה בקו 42, מאחורי קו 26, לידו אירע הפיצוץ, סיפר ל-ynet כי למרות שנפגע, הוא ניסה לעזור לפצועים בשטח. "מראות הזוועה שראיתי ילוו אותי עוד הרבה זמן. ראיתי את הפצועה קשה וניסיתי להציל אותה ולבצע החייאה, אבל אחרי זמן קצר היה ברור שהיא מתה. אז התחלתי לטפל באשה בהריון ששכבה פצועה על הכביש. היא היתה בערך בחודש שביעי והיתה בהלם מוחלט, לא ידעה מה קורה איתה. הרגל שלה היתה מכוסה דם".

אחת הפצועות: "לא חשבתי שזה יקרה לי"

אייל גזית, בן 33 מגבעתיים, נהג אוטובוס בקו 27, שעבר סמוך למקום הפיגוע, מאושפז במצב קל בתל השומר: "העליתי נוסעים ויצאתי מהתחנה כדי לעקוף את קו 26. פתאום שמעתי בום חזק, וראיתי ענן עשן שחור. החלונות התפוצצו ומיד הבנתי שזה פיגוע. אמרתי לנוסעים שנכנסו להיסטריה שלא יקפצו מהאוטובוס, והמשכתי מהר לצומת הבא, כי פחדתי שיהיה עוד פיצוץ. שם פתחתי את הדלתות. אני עצמי נפגעתי בצלעות והאוזניים שלי מצלצלות. אף פעם לא חשבתי שאקלע לפיגוע. לחשוש זה ממש לא הסגנון שלי, אבל בבית שלי חששו".

אלבינה נטייב, בת 23, תושבת תל אביב, שעובדת באבטחה בבנק, סיפרה שהיתה באוטובוס שיצא ב-6:45 מהתחנה המרכזית לכיוון רמת אביב ג'. "ישבתי במושב הקדמי עם דודה שלי. כולם היו מאוד רגועים אבל פתאום שמענו בום חזק. כולם היו בפאניקה וברחו החוצה. נפצעתי קל, תודה לאל, אבל היו רסיסים. אנשים התעלפו בחוץ. היתה אשה שהיתה מכוסה בדם. אני משתדלת תמיד לשבת במושב הקדמי כדי לראות את כל מי שנכנס. לא חשבתי שזה יקרה לי, לא בעבודה ובטח לא בדרך לשם. גם הדודה שלי נפצעה והיא סובלת מחרדה".

רחמים כהן, בן 63, מבת-ים סיפר כי חיכה לאוטובוס בו הוא נוסע לעבודה מדי בוקר: "איתי בתחנה היתה עוד אשה מבוגרת ושתי חיילות. פתאום היה פיצוץ גדול ועפנו מהכיסא שבתחנה למדרכה. כולם היו בהלם. קיבלתי רסיס ברגל. הצלחתי להנשים את אחת החיילות ומסביבנו היתה עוד פצועה על הכביש והרבה חיילים באו לעזור".

פסיכיאטר: התגובה הנפשית לא קלה

ד"ר מיקי פולק, הפסיכיאטר האחראי על יחידת הטראומה בבית החולים שיבא בתל-השומר, אמר כי למרות שהפציעות הפעם קלות, התגובות הנפשיות של הפצועים לא פשוטות. "הפצועים הם בטווח הגילים 18 עד 54. "כל אחד מגיב אחרת לפיגוע. יש כאלה שקופאים ובוחרים בשקט והתכנסות, חלק מגמגמים בעקבות הפיגוע ואחרים לוקים בדברנות יתר דווקא.

"התגובות הנפשיות החריפות לפיגוע עוברות אצל אחוז מסוים מהפצועים תוך מספר ימים, וחלק מהם ממשיך לסבול מטראומה גם תקופה ארוכה לאחר מכן. בדרך כלל אני ממליץ בימים הראשונים על תגובה של הרבה חום ואהבה מהסביבה הקרובה, ואחר כך לנסות ולכבוש בחזרה את כל מה שהם עשו לפני הפיגוע".