מתים מצחוק בצפון רומניה

בבית הקברות הזה המבקרים עוברים בין המציבות ומתגלגלים מצחוק, ואף אחד לא מרגיש מחוייב לשמור על סבר פנים עגומות. ככה זה ב'בית הקברות העליז' של העיר ספאנטה שבצפון רומניה, עיר שבה יודעים לחגוג את המוות ממש כמו את החיים.

"בואו כולכם, ואתן לכם לשתות מגביע ברנדי שזיפים כדי שתשכחו את הצרות. כשהייתי בחיים זיקקתי ברנדי חזק, ונאלצתי לעזוב את הכל בגיל 54", כך נאמר על אחת המצבות, שעליה חרוטה אשה על רקע מבשלת שיכר. המציבה הזאת, כמו מאות המציבות האחרות בבית-הקברות, צבועה בצבעים ססגוניים.

הכל התחיל ב-1953, כשהנגר המקומי סטן יון פטראס, (שהלך לעולמו ב-1977), הכין את המציבה הצבעונית הראשונה. הוא הקשיב לסיפורים שסיפרו קרוביו של המנוח במהלך שלושת ימי האבל, וחיבר על-פיהם שיר קצר, אותו חרט על המציבה: "כשהייתי איש צעיר בכפר, אהבתי לרקוד לצלילי הכינור. אבל אז נשאתי לי אשה, ואת תחביבי היא לא אהבה".

חצי דולר למציבה

בני הכפר התלהבו מאוד מהמציבה המשעשעת, ועד מהרה מצא עצמו פטראס מוצף בבקשות לבניית מציבות עץ ססגוניות. לפני מותו הספיק להעביר את השרביט לתלמידיו. כיום עוסק במלאכה דימיטרו פופ, שמקבל הזמנות מכל העולם וגובה סכום של 10,000 לאי (פחות מחצי דולר) עבור כל מציבה.

"אם אני רואה שמישהו שותה כל היום - אני אכתוב את זה על המציבה שלו", מספר פופ, ומצביע על אחת המציבות, שבה מצוייר אדם אוחז בבקבוק 'צויקה' (הברנדי המקומי) וסיגריה. "צויקה היא רעל טהור", נאמר בשיר שמתחת לדמות, "הוא מביא דמעות לעיניים, כאב לגוף ומוות לפתח הבית. כל מי שאוהב צויקה יכול למות כמוני, אני אהבתי צויקה ומתתי עם הבקבוק ביד".

התיירים גילו את המקום בשנות ה-70, ומאז הם נוהרים ל'בית הקברות העליז' מכל רחבי העולם.

"פעם הייתי פוחדת מאוד לבקר בבית קברות", מודה אלכסה ואריאנו, תיירת מניו-יורק. "אבל המקום הזה פשוט נפלא. זה יותר חגיגה של החיים מאשר אבל על המתים".