החוויה המקרוביוטית

"לפני חודשיים", אמר לי רנה לוי כשהוא משהה כל מילה בצרפתית הגרונית שלו, "בא הנה גבר עם מחלת עור איומה. יותר גרוע מפסוריאזיס. הכנסנו אותו לדיאטה קיצונית של דגנים בלבד, ואחרי עשרה ימים העור שלו התחיל להתקלף. לא קצת, בכמויות. אנטואן, תביא את השקיות!"

העוזר אנטואן רץ והביא שתי שקיות ניילון ענקיות. "אחרי שלושה שבועות", הרים רנה לוי את קולו, "האיש היה נקי, ואחרי חודש הוא עזב את החווה בן-אדם חדש. אחרי שעזב, נכנסנו לחדר שלו והוא היה מלא בעור היבש שנשר". לוי היכה על השולחן בכפו, ואז פתח את אחד השקים, תקע יד פנימה והוציא חופן של קשקשים בהירים. "רבותי", אמר בדרמטיות, "זה העור היבש והחולה שלו!" כולנו עשינו וואו של פליאה ושל גועל ונרתענו לאחור. רנה לוי, מצידו, היה מאושר מהצגת התכלית.

זה היה ביום השני שלי בחווה המקרוביוטית "Cuisine et Sante" (מטבח ובריאות) בסנט גודיין בדרום צרפת. בשאר הימים, הועלו הצגות תכלית נוספות של פלאי המקרוביטיקה: אנשים שנרפאו מסרטן, ירדו במשקל, השתחררו מעצירויות כרוניות ונגמלו מאכילת דברים איומים כמו שוקולד, מיצים ממותקים, קפה, בשר, מוצרים מן החי (גבינות וביצים למשל), חצילים, תפוחי-אדמה, פירות ועוד. למעשה, רשימת הדברים האסורים לאכילה גדולה לאין שיעור מרשימת המותרים.

רנה לוי בהצגת תכלית בסדנת מקרוביוטיקה. צילום: נלי שפר

המקרוביוטיקה נולדה במאה הקודמת במוחם של שני יפנים, ג'ורג' אושוואה ומיצ'יו קושי, שהביאו אותה לארה"ב בשנות ה-60. מקרוביוטיקה (ביוונית: מקרו - עצום, ביו - חיים. המשמעות: ראייה גדולה על החיים), היא דרך פשוטה והרמונית, האמורה להבין את המהלך הטבעי של החיים, לזרום איתם ולהגיע לאיזונים נכונים. והיא מתבססת על כמה עקרונות פשוטים:

1. האוכל הוא הבסיס לבריאות ולאושר.

2. לכל המאכלים יש תכונות של "ין" או "ינג" והאיזון הנכון שביניהם יוצר את התזונה הנכונה.

3. דגנים הם המרכיב העיקרי והחשוב ביותר במזון.

4. אוכל צריך לגדול במקום הטבעי שלו ובעונתו, ובהתאם לכך להיאכל. כמובן, ללא תוספות מלאכותיות.

לחווה הקטנה שלמרגלות הפירנאים, מגיעים אנשים שונים שרוצים להתנסות במקרוביוטיקה, או כאלו שכבר התנסו ובאים לתקופה מרוכזת של הדיאטה המקומית. חיים על-פי דרך כזו מחייבים תעצומות נפש גדולות. לא קל ליישם את המקרוביוטיקה בחיי היומיום, בעיקר לא בצורתה הקיצונית.

המקום ליברלי לחלוטין. כל מי שבא, מקבל חדר פשוט, מעט נזירי, פונקציונלי ונעים. האירוח כולל ארוחות שנעשות במקום ואפשרות להשתתף בהכנת האוכל עם שאר האנשים שנמצאים בחווה. תרצה - תבשל, תרצה - תתבונן. ניתן גם רק לישון במקום, ולאכול במסעדה הנמצאת מעבר לכביש, ומתמחה בהכנת אווזים וברווזים.

אבל החוויה האמיתית היא להתמסר לחיי החווה, לשמוע את סיפוריו של רנה לוי מדי יום בתשע בבוקר ובתשע בערב, לראות את המטבח בפעולה ולאכול במשך עשרה ימים לפחות את האוכל שנעשה שם. האורחים מגיעים בעיקר מצרפת ומספרד, אבל גם מאיטליה, מגרמניה, מהולנד, ומדי פעם מישראל. האווירה היא של קומונה משנות ה-60. הרבה חיוכים, עזרה הדדית, תמיכה והקשבה לכל מיני סיפורים אישיים, בצד השתובבות, שנראית קצת מוזרה (היום נסעתי לעיר ושתיתי אספרסו ארוך!).

אחרי יום אחד במקום, כשבחוץ עננים אפורים המזליפים טפטוף עגמומי ובלתי פוסק, עם דייסה לא מזוהה לארוחת הבוקר ועיסה של חיטה עם גזר ובצל מטוגן לצהריים, שאלתי את עצמי איפה טעיתי. כעבור עוד יום, מצאתי את עצמי פורס ראשי כרובית עם ויקטוריה הבסקית ומטגן שאריות של ירקות מבושלים מאתמול עם חוויאר הספרדי ויורגן הגרמני, ובערב היה לי האוכל די טעים. למחרת, מרק המיסו לארוחת הבוקר נראה כהברקה, ואחר כך, במשך כל השבוע, הארוחות נעשו טעימות יותר ויותר (אבל גם מכוערות יותר ויותר).

מראה ממנזר סט. ברטרנד הסמוך לסט. גודיין למרגלות הפירנאים. צילום: נלי שפר

רנה לוי, יהודי בן למעלה משבעים, הנראה כמו פרסומת מהלכת לתזונה נכונה, מסתובב בחווה ובמטבח כמו גורו שופע חסד וקסם אישי. כשגילה שאני מצלם אוכל, ושאל אם אני מוכן לצלם את האוכל שלו, נבהלתי. המראה של האוכל המקרוביוטי אינו מהמרהיבים, בלשון המעטה. ירקות ודגנים שבושלו עד חורמה עטופים ברוטב סויה חום הם לא דוגמנים מבוקשים לצילומי מזון. מצד שני, המראה של האוכל הוא בערך הדבר האחרון שמעסיק את רנה ואת האנשים בחווה. וגם אני, כשהפסקתי להסתכל על האוכל כאובייקט לצילום, יכולתי לאהוב אותו.

זה נראה קצת מופרך, לנסוע לצרפת ולאכול שם חיטה, אורז מלא, ירקות מבושלים בשמן שומשום ודייסות של דוחן וכוסמת, אבל היה בכך קסם. האם הרגשתי טוב יותר? בוודאי. אכלתי מעט (לעסתי כל מנה המון פעמים עד שכאבו לי הלסתות, שזה חלק חשוב מאוד בדיאטה), בשעות מסודרות, מזון כזה שבסופו של דבר לא יכול להזיק. ירדתי שני קילו (הדבר האחרון שהייתי צריך, למען האמת), ישנתי היטב והטרפתי את משפחתי כשחזרתי והתחלתי לנסות ולבשל דברים דומים.

המקרוביטיקה היא הרבה יותר מדיאטה. זוהי דרך חיים. אפשר לקרוא עליה באינסוף ספרים ואתרים באינטרנט, ולהבין שיש די הרבה גישות ופרשנויות. בגדול, קיימות שתי התייחסויות עיקריות לתזונה, הדומות מאוד לגישה הסינית לאוכל, כפי שחוויתי בסין: במצב רגיל, יומיומי, שבו תזונה נכונה ואורח-חיים מאוזן מגינים על הגוף מפני מחלות שונות, ובמצב של מחלה, מצוקה גופנית, כשהגוף צריך להירפא והדיאטה צריכה להתאים למצוקה הספציפית. על-פי רנה לוי, כשהגוף במצוקה, יש לעבור לדיאטה "מספר שבע", של דגנים בלבד. ואילו במצב רגיל, אפשר להסתפק ב"מספר שלוש" - 60 אחוז דגנים, 20 אחוז ירקות ו-20 אחוז קטניות, ירקות חיים, מעט פירות ואפילו דגים.

התומכים האדוקים של המקרוביוטיקה טוענים שהיא המרפא לכל החוליים והצרות של הגוף, וגם המתכון הבדוק לאריכות ימים. אך גם אם אין זו תרופת פלא, אין ספק שאכילת מזון צמחוני וטבעוני, מבושל בפשטות, עשוי מחומרים אורגניים, ששייכים למקום, היא דבר טוב.

הקושי הרב ביותר היה ליישם בישראל את מה שנלמד בחווה בדרום צרפת. מה שנכון למרגלות הפירנאים, לא בהכרח מתאים לנו. התפיסה של המקרוביוטיקה לגבי אכילת מוצרי מזון בעונתם, בעייתית אצלנו, כשעגבניות ניתן להשיג כל השנה ואבטיחים מופיעים בדוכנים עוד לפני שהאביב יוצא. החקלאות המודרנית בילבלה את הירקות.

ובכל זאת, יש כאלה שמשתדלים. בנהריה מנסים עופרה ורן להקנות את הרגלי המקרוביוטיקה בהתאם לאקלים ולסביבה בישראל. במקום שלהם, "מטבח הבחירה הטבעית", הם מעבירים סדנאות בישול ושמחים לעזור לכל מי שפונה בענייני מתכונים. גישתם הבסיסית היא "מה שאנחנו אוכלים הופך להיות אנחנו", והם מקפידים (אולי קצת בפנאטיות, צוחקת עופרה) על איכות המוצרים, טריותם והמקום בו גדלו. אין פלא שהחקלאות האורגנית הולכת יד ביד עם המקרוביוטיקה.

עופרה שמחה לתת לי כמה מתכונים כדי להוכיח שאפשר במגבלות המקרוביוטיקה לעשות אוכל נהדר - וגם מחובר לארצנו.

עופרן - עופרה ורן, "מטבח הבחירה הטבעית", נהריה. טלפון: 04-9826188. ירקות אורגניים - נדב, "דרך חיים", עין-הים. טלפון: 054-522658.

פילאף בורגול

חומרים:

1 כוס בורגול עבה

1 בצל, קצוץ 

 קישוא, בינוני

1 קלח תירס מגולח

1 שן שום, כתושה

1 כוס קוביות גזר

חופן עלי תרד, או מנגולד

רוטב סויה לתיבול

1/2 1 כוסות מים

2 כפות שמן (שומשום, תירס או שמן זית)

הכנה:

1. שוטפים את הבורגול היטב, מוסיפים מים וקצת מלח, מביאים לרתיחה ומבשלים 15 דקות בסיר מכוסה, עד שהמים נספגים במלואם.

2. קוצצים את הבצל דק וחותכים את הגזר לקוביות ואת הקישואים לגפרורים דקים.

3. מחממים את השמן במחבת גדולה, מטגנים את הבצל שלוש דקות, מוסיפים את הגזר לעוד שלוש דקות ובסוף את הקישואים. מאדים במחבת מכוסה במשך 5 דקות עם הירקות, מוסיפים את השום ומאדים עוד 3-4 דקות.

4. מוסיפים את העלים הירוקים, מכסים וממתינים חמש דקות.

5. שמים את הבורגול בצלחת הגשה ומוסיפים לו את תערובת הירקות. מערבבים בעדינות, מתבלים ברוטב סויה.

מרק חומוס קר

חומרים:

1 כוס גרגרי חומוס יבשים

 פיסה של אצת קומבו (בחנויות טבע וחנויות למוצרים מהמזרח-רחוק)

 3 כוסות מים

1 כוס גזר, מגורד

1 כוס מלפפון, מגורד

1 כוס בצל ירוק, קצוץ

רוטב סויה

הכנה:

1. משרים את החומוס במים למשך לילה. למחרת, מסננים ומבשלים בסיר לחץ כשעה, עם האצה.

2. טוחנים את החומוס במטחנת יד עם הנוזלים, ומקררים.

3. מגרדים גזר ומלפפון (את המלפפון יותר פשוט לחתוך לגפרורים דקים). קוצצים את הבצל קטן מאוד.

4. שמים את הירקות בקערה ומטפטפים עליהם כמה טיפות רוטב סויה. נותנים להם לנוח חצי שעה.

5. מעבירים את החומוס לקערות הגשה ומוסיפים לכל קערה כף ירקות.

• האתר של החווה בדרום צרפת: com sante - -et---cuisine www- • עופרן – עופרה ורן, מטבח הבחירה הטבעית, נהריה. טל. 9826188-04 • ירקות אורגניים – נדב, דרך חיים, עין-הים. טל. 522658/052-054

אחרי יום אחד במקום, כשבחוץ עננים אפורים המזליפים טפטוף עגמומי, עם דייסה לא מזוהה לארוחת הבוקר ועיסה של חיטה עם גזר ובצל מטוגן לצהריים, שאלתי את עצמי איפה טעיתי. כעבור עוד יום, מצאתי עצמי פורס ראשי כרובית עם ויקטוריה הבסקית, ובערב היה לי האוכל די טעים