ביקורת: מירי אולי לא חסה אבל אולגה רותחת

שירות צבאי עתיר קלוריות וספסלי האקדמיה אותם כבשתי כמה שנים מאוחר יותר, השיבו תוכן רב לתאי השומן הפעורים, והנה מצאתי עצמי שוב כבד משקל, מתנשף בכבדות בכל שעל וממתין לרגע שבו תתפוס בי האינרציה לרזות בשנית. זה קרה ממש כשנפגשתי שוב עם הלא-חסה, בסלון דירתי הצנועה.

והנה הוצפתי שוב בזיכרונות העבר: שוב חזרו בדיחות השמנמודים, אמרות הכנף, הבדיחות, ההלצות – הכל אותו דבר, בדיוק כמו לפני שני עשורים, בלי שינוי. הקהל צוחק עד להתפקע מדאחקות הגורו, מרצין בצווחותיה, ובולע כל הגיג בשקיקה. אז, כמו היום, היתה בלקין, ועודנה אמנית הדמגוגיה. גם אם אין מאחוריה שמץ של אידיאולוגיה מדעית, אין דבר. כשבלקין צורחת עלינו בגרון מלא, כנראה שהיא צודקת.

והנה כי כן, הצליחה בלקין להגשים את החלום האמריקאי בכל מאודו. מעקרת בית רבוצה, הפכה תוך שנים ספורות לפסאודו-אוטוריטה, ותוך כדי תנועה הצליחה לגרור אנטגוניזם של עמיתותיה הדיאטניות, שהגיע לשיאו, עם עליית תוכניתה בערוץ 2. דיאטניות רבות התריסו בפנינו כנגד המסרים והמידע המועבר בתוכנית, שהפך לדבריהן, את נושא מגפת ההשמנה לחוכא ואיטלולא.

"אין לה השכלה מקצועית, אבל ההנחיה שלה מלווה בהרבה חן והצלחה", מפרגנת אולגה רז, דיאטנית ראשית במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), "מירי גם מודה שאין לה השכלה, אבל מה שהיא עושה לא מתאים לתוכנית טלוויזיה. היא עושה צחוק מעניין חשוב וחמור".

- את מתכוונת ללקסיקון שלה?

- אבל אולי ההומור הוא כלי שנועד למשוך קהל?

- את בעד הסיסמאות בהם היא משתמשת?

- בכל זאת, בהרזיה צריך להימנע מהפיתויים, לא?

- מה לדעתך המסר העיקרי שמשודר בתוכנית?

"מירי מנחה מאוד נחמדה, אבל לצערי היא צריכה לתת תשומת לב למה שיוצא לה מהפה. מדובר כאן על אנשים שאינם בריאים, והמסר הכללי שמועבר על ידי התוכנית לא מכבד, לא מקצועי ולדעתי מחטיא את המטרה. הצופה לוקח אתו מסר שהשמנה זה משהו מגוחך, משהו של חוסר רצון, או חוסר משמעת. הסיסמאות שלה לא מקדמות תהליך של הרזיה, אלא נותנות אינפורמציה שגויה, לא מדויקת, שמתייחסת למחלה שהיא סכנה בריאותית, כאל משהו מטופש ומגוחך, וחבל".

________________________________

• זה מה שחשבה הדיאטנית אירית פורז על תוכניתו של רפי גינת - מדינה על המשקל
  

• וזה מה שחשבה התזונאית ענת יהלום על תוכניתה של מיקי חיימוביץ' - על המשקל