טעים בארוחת יום ההולדת של לחם ארז

לאחר סדרת מחקרים מעמיקים, או כמו שאומרת ג. יפית, "נבדק מחקרית", הגעתי למסקנה החד-משמעית ששמנים לא אוהבים קיץ. חם להם יותר, כל קילו שוקל שניים, ומחוץ למזגן אין להם חיים. אז בתור אחד שלא אוהב את הקיץ, עם החום, הלחות, האור המסמא, וכל זה בנוסף לעובדה שגם פירות ארצנו, שפעם היו מופת לגויים, הפכו עם השנים לפלסטיק עם חיי מדף, ארוחת יום ההולדת של "לחם ארז" היתה בשבילי שמחה גדולה עד מאוד. כמעט סיבה לקיץ.

ראשית, שמחה על שדבר מוצלח כמו "לחם ארז" חי כאן כבר שמונה שנים, ולא סתם חי, מתחדש ומתרענן ויוצא כל פעם מחדש ביציאות משובבות-נפש שפויות או הרבה פחות, כמו האיש עצמו. אחר-כך האוכל, שכמו שראוי בקיץ, כמעט שום דבר לא בושל אלא נסמך על חומרי גלם טובים, שילובים מרעננים והגשה מקסימה.

לחם משמשים נהדר שליווה יוגורט מתובל בשמיר עם תלולית של משמש טחון ומתובל, ליד שמן זית טוב עם מיני זרעונים שבישמו אותו בעדינות. מיד אחר-כך פרוסה צחורה של גבינת פטה מהסוג העדין, השמן, שטעמיה השתדכו נפלא לצ'אטני חריף מתוק של פלפלים, מנה של גבינה (גבינות טובות של יעקוב'ס), שהחליטו לקרוא לה פיקורינו, עם חציל ושקדים פריכים, ואחרת שהוגשה עם פרוסות סברס בווינגרט עדין ונהדר.

היה גם סלט עם תאנים, ובסוף עוגת יום הולדת - פשוטה, אמיתית, מהסוג שתוקעים נרות, מה שבאמת עשו כאן. ועוד שני דברים סביב הארוחה הזו: זוג ישלם בעבורה 96 שקל לפני שיתגמל את המלצרים הנחמדים בסניף נתניה, והיין זול - 8 שקלים לכוס נדיבה של יין סוביניון לבן צונן וטעים של רמת-הגולן.

צ'אטני פלפלים

אצל ארז הגישו את צ'אטני הפלפלים על גבינת פטה, לצד דג ים עשוי בגריל, חזה עוף מטוגן ללא ציפוי, אבל בבית גם סתם טוסט יספיק.

חומרים:

6 פלפלים מתוקים חתוכים לקוביות

1-2 פלפלונים חריפים קצוצים

1 כפית ג'ינג'ר מגורר

1/4 כוס חומץ בן יין לבן

2 כפות סוכר

מלח

הכנה:

מניחים בסיר קטן את כל החומרים ומביאים לרתיחה. מבשלים ברתיחה עדינה כחצי שעה - עד שהפלפלים מתרככים (אך לא הופכים למחית) והטעמים מתמזגים. מסירים מהלהבה, מצננים ומגישים.

טריפולי? לא אצל ויקטור

והרי רק טוב לא יכול להיות, ולכן הלכתי לאכול גם אצל ויקטור (רח' הורד 4 רמת-פנקס טל' 5330481 -03). הלכתי לשם כי הייתי רעב, ובפעם הקודמת שהייתי שם, לפני זמן רב, היה טעים, טעים מאוד. אוכל טריפוליטאי עשוי באהבה עם התפריט המוכר וכמה יציאות מוצלחות.

בדרך-כלל מסעדות מסוג זה לא נוטות להתקלקל. סוג של כבוד לאוכל מהבית ולאורחים מחזיק מקומות כאלו שנים באותה רמה. אהבתם את הקוסקוס לפני שנים, הוא נשאר בדיוק אותו הדבר. אז אצל ויקטור כל זה לא קרה. תפריט גדול עם מבחר של חומוס, טחינה וסלט חצילים במיונז, שכולם כידוע אושיות המטבח הטריפוליטאי.

דילגנו על אלו ולקחנו רק מה שהריח טריפולי - חרימי, בשר עם שעועית ומצ'ומה, שהוא תבשיל של חלקי פנים. המצ'ומה עברה בציון מספיק, הבשר בשעועית היה תפל והחרימי היה רע, מאוד רע. זנב דניס, שליש דג די קטן ברוטב אדום עד מאוד ומר עוד יותר, שחומם במיקרו עד ששולי הרוטב נשרפו ודבקו בצלחת.

טבלנו מזלג, הנחנו, שילמנו (חשבון מלא דרך אגב, אף-אחד לא התרגש מזה שהאוכל נשאר בצלחת) והלכנו לאכול אוכל בוכרי נפלא אצל ברוך ועל כך בפעם אחרת.