שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    טיול רטוב ברמה

    ביקור חוזר במפל הגילבון מזכיר כי ברמת הגולן יש הרבה מקומות לטבול בהם, חוץ מהכנרת. גילי סופר עוצר להתרעננות, נשאר תמיד על השביל ופוגש משפחת שפנים. הכל זורם

    יש לי תמונה ממוסגרת בה אני שרוע בבריכת מים, רזה ב-15 שנה, נשען על סלע בזלת עם סיגריה ביד וחיוך מאוזן לאוזן. זה היה רק עניין של זמן עד שאגיע לביקור חוזר במפל הגילבון ובבריכה הגדולה, העמוקה והטבעית שלמרגלותיו. מה גם שהמג'רסה והזאכי, היהודיה ובריכת המשושים, כבר נסגרו לכניסה בתשלום.

     

    המקלחת של ישו

     

    כשנוסעים בכבישי הגולן פוגשים בלא מעט מאגרי מים, השלטים של 'מי גולן' לא רק מכריזים על שם המאגר וכמות המים שבו, אלא גם משובצים בסלוגן: 'הגולן, המים של המדינה'. אמנם ממעל זו ארץ בזלת שחורה ויבשה, אך הערוצים כאן מלאי חיים ומים בכל אשר פונים.

     

    בדרך אני עוצר לטבילה של בוקר בכנרת. המים באגם הזה תמיד חמים מדי בעונה זו של השנה, ורק היושב במרומים יודע מדוע הקיץ הוא שיא העונה פה. נחמד לראות שפני המים עלו, אם כי מאז השפל הגדול כל מיני עצים עשו במים ממש גועל נפש. מי הכנרת כל כך חמים, שאני טורח לעצור להתרעננות במקלחת של ישו. כעת, משעלה מפלס המים, נופל המפל היישר אל תוך הכנרת. 

     

    גם אם קוראים למקום 'המפל הנעלם', הוא רחוק מלהיות סודי. מדובר באתר מוגדר ומוסדר הנמצא בתחילת הטיילת היוצאת לכיוון כפר נחום, ורק בסביבתו אפשר לטייל יום שלם. המפל, תוצר של קידוח מקורות, לא היה כאן לפני 2000 שנה ו'המקלחת של ישו', הוא שם פרטי למקום, אף אחד לא קורא לו ככה. עבור אלו שמים קדושים עושים להם את זה נספר כי על פי המסורת (המוסלמית) מי שרחץ כאן הוא בכלל איוב שעשה זאת על מנת להירפא מן השחין, וששם המקום הוא 'מפל איוב'.

     

    הבריכה של הקצינים

     

    הגברים-גברים יוכלו לספר לכם על יותר מבריכת קצינים אחת ברמת הגולן, בטח גם על יותר משתיים. אצלנו, על כל פנים, כשאומרים בריכת הקצינים, הכוונה היא לזו שליד בית המכס. אם יורדים מצומת בית המכס לכיוון פארק

     הירדן, אחרי שניים וחצי קילומטר פונה דרך עפר ימינה. אחדים מחברי הטובים ביותר לא יאמינו לי, אבל השלט הצהוב והמאולתר 'דולב תרד כאן' עדיין תלוי על עמוד טלפון בצד הדרך. בין עצי התאנה והאיקלפטוס שבהמשך נחבאת הבריכה.

     

    את הבריכה במעיין אל-עלמיין לא עשו כדי לאגור מים להשקיית הצאן והקישואים בחום הקיץ, עשו אותה בשביל לשחות. ו'הקצינים' להם היא יועדה הם קצינים סוריים, שליטי האזור באותה תקופה. עומקה הרשמי של הבריכה - 1.60 מ', אך נדמה כי בזכות האבנים שבקרקעיתה היא רדודה יותר, שלא יטבעו הקצינים. לא ברור אם זו המועצה האזורית או התארגנויות אחרות שאחראיות לזה, אבל ממש נקי פה. מן העדויות על הזבל הרב שהיה כאן עד לא מזמן לא נותר זכר.

     

    והמים - הרי זה בסופו של דבר העניין - אחלה מים שבעולם. הצינור של מקורות מזרים זרם יפה (ואומרים כי בר שתייה) של מים צלולים וקרירים ממש. המקום מלא אנשים, ומלא מעופפים בצבעי צהוב-שחור, שבכלל בכלל לא בא לכם להרגיז. טבילה, תה, עוד כוס מים, והלאה. רק עצרתי להיזכר, היעד הוא הגילבון.

     

    הגילבון, מעבר להיותו נחל, הוא המפל האיתן הגבוה ביותר בארץ אליו תוכלו להגיע מבלי לשלם דמי כניסה לסוחרי הטבע. גובהו של המפל משתנה: במקומות מסויימים כתוב כ-40 מ' באחרים כ-50. לא רחוק מכאן נמצא מפל גמלא המתנשא לגובה של 51 מטרים.

     

    על מים עכורים

     

    שלא כמו לבריכת הקצינים, השילוט למפל מאוד ברור. אפשר להגיע אליו בהליכה לאורך מסלול העובר במורד הנחל דרך מפל דבורה (בשביל המסומן באדום), או לרדת בשביל הכחול מחניון מפל הגילבון. בתחילה אל ראשו ואחר כך אל תחתיתו. מי שמגיע ללא רכב או לחליפין עם קבוצה של כמה רכבים, יכול לעשות את המסלול הקלאסי שעובר דרך בריכת הקצינים של עין גילבון, ועד לגשר הפקק. אפשר גם לעשות את המסלול הסיבובי שמציעה עמותת התיירות גולן.

     

    פעם, די מזמן ישבנו בגולן לתוך הלילה, כל איזה רבע שעה היה בום. חייכנו זה לזה, 'עוד פרה עלתה על מוקש', שזו הייתה האופציה הכי ידידותית של מה שזה יכול היה להיות. כל בום זה נהיה פחות מצחיק. בבוקר התברר שאכן היה זה עדר פרות שנכנס לשדה מוקשים (וגם רועה אחד על חמור שניסה להוציאן
    משם). ולמה אני מספר לכם את זה? כי השלטים האלה לגבי מוקשים והסימונים על המפות הם לא רק בשביל לבלבל את האויב. שלא כמו בשאר הארץ, בגולן אני ממליץ בחום להישאר על השבילים המסומנים.

     

    מלמעלה, הבריכה העכורה שבתחתית המפל לא נראית מזמינה במיוחד. אבל המפל עצמו, במיוחד לעת ערב, יפה עוד יותר בזכות השתברות קרני האור ברסיסי המים (ובהזדמנות זו: מישהו עם שכל מוכן להסביר בשפה פשוטה מדוע הקשת עגולה?).

     

    גם אחרי שרואים אותו מלעלה, יש להתגלות רגלי המפל בינות לגזעי ההרדופים, יופי משלה. האמת היא שספק אם מישהו היה נכנס פה למים אם לא היה המפל השוצף שנותן להם תחושת ניקיון וזרימה. הם לא מלוכלכים חלילה, הם רק ממש ממש לא צלולים, והם גם הומי אדם. העובדה שאין חנייה ממש בצמוד למפל, אלא רק במרחק הליכה של כחצי שעה, לא גורמת למקום להיות ריק יותר מבריכת הקצינים, למשל. אולי בשבוע הבא אנסה משהו שנמצא שעתיים-שלוש צעידה מהחניון הקרוב.

     

    המלצתנו בעינה עומדת: לכו לבריכה העירונית. פה צריך להיזהר, את הקרקעית לא רואים, חלקים מן הבריכה עמוקים ממש, ומפל של עשרות מטרים זה לא זרם של צינור בגינה. לא מטייל אחד ולא שניים קיפחו את חייהם במקומות כאלה. רק לפני שבועיים טבע נער במפל הלבן שבנחל אל על.

     

    אפשר לטפס אל מאחורי קיר המים, יש שם גומחה בסלע שאם יושבים בתוכה אפשר לשכוח מן העולם לזמן מה. בתוך הרעם של קולות המים אפשר לדמיין שזה איזה מפל תאילנדי צלול ממש, עד שחוזרים לשפת הבריכה.

     

    הפארק על חורבות סלוקיה

     

    דמיונות תאילנד מתפוגגים לא רק בגלל העובדה שפתאום צץ שם הבנקאי שלי בבגדי נופש, הזוהמה שהותירו פה המבקרים חוגגת וזה מכעיס מאוד. שני גדודים של נוער תגלית אמריקני וצעקני מבריחים אותי סופית. בעלייה התלולה חזרה לחניון, כשאני גומר למלא בזבל את השקית שהקצבתי לעצמי, נופל לי האסימון: אני המיעוט שבמיעוט. זה אני הדפוק שמעדיף לאסוף את הזבל שלו בעצמו וגם קצת את של האחרים. רוב האנשים, 'הנורמליים', מטנפים את האזור מבלי לתת את הדעת על כך. נראה שרוב מובילי הקבוצות, המורים והמדריכים, גם הם לא בדיוק דואגים שהשובל המצווח שאחריהם לא ישאיר שובל טינופת אחריו. אולי בכל זאת הייתי צריך ללכת לאיזה נחל מטויל פחות, עם מפלים נמוכים יותר, ובריכות קטנות יותר. הבשורות הטובות הן שלמרות שמדובר בשמורת טבע, אין בינתיים תכניות לסגור את המקום לכניסה בתשלום.

     

    עוד נשאר משהו מן היום, ואני עוצר ב'מעיינות עדן'. בחיי, זה מה שאומר השלט בכניסה למעיינות סלוקיה. עד לא מזמן מה שהיה כאן הן רק חורבות הכפר הסורי ה'נטוש' סלוקיה (ותל כנעני המזוהה עם אחד משלוש הערים שביצר

     יוספוס פלביוס בגולן), ומקום שאיבתם של המים המינרליים 'מי עדן'. לא מכבר עשו פה פארק, אמנם בניית המקום הרגיזה כמה וכמה אקולוגים ושאר דואגים לשימור בתי הגידול הלחים (שהרי אפשר היה לבנות את זה במורד) ולמרות שיעבור עוד זמן רב עד שעצי הבוסתן הצעירים שניטעו פה יתנו צל ופרי, קשה שלא להודות שמדובר בפינת חמד, מה גם שבינתיים הכניסה חופשית (ממש על הכביש מערבית לצומת המפלים). האמת? התכוונתי להספיק ולראות מה עשו במעיין "של" מושב כנף (בריכה?), אבל משפחת שפני סלעים המתבוננים בשקיעה עיכבה אותי. כל עכבה לטובה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גילבון. מדוע הקשת עגולה?
    צילום: גילי סופר
    סלוקיה. בינתיים הכניסה חופשית
    צילום: גילי סופר
    מומלצים