אבא של אליענה במטבח

בשבוע שעבר בישרה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "חברה מהרצליה נמכרה במיליארד שקל - חברת הענק האמריקנית סיסקו הודיעה על רכישת הסטארט-אפ הישראלי פי-קיוב", מה שגרר דיבורים על התאוששות תעשיית ההיי-טק המקומית. כותרת אחרת זעקה: "ההיי-טק שוב דוהר", וגם: "החגיגה חוזרת - בשבועות האחרונים גדל הביקוש לעובדי היי-טק ב-116 אחוזים". לאור כל זאת, לא פלא שעמק הסיליקון המקומי (הרצליה פיתוח) נמצא בהתעוררות קולינרית, ועוד ועוד מקומות חדשים נוטפי סטייל צצים בו.

גם המדור החליט לחבור לחגיגה ולבדוק מה חדש ברחוב שנקר, שהופך לרחוב המסעדות הכי צפוף בעמק. שוטטתי בו עם חברי הקוסמופוליטיים האהובים מלונדון א' ו-ג', שהשתאו אף הם לנוכח ההתעצמות הגסטרונומית. הבחירה נפלה בסופו של דבר על "מונטגי", שזה עתה נחנכה.

אם אתם תוהים מה פשר השם התמוה, מתברר שיוסי בר, בעלי המסעדה, הרכיב אותו מצירוף האותיות הראשונות של שמות רעייתו וחמשת ילדיו, כשה-י' לקינוח באה ממנו. בר, חולה הגה בטירוף שאף נמנה עם "מועדון החמש", החליט שהמסעדה שלו תבטא את אהבתו למכוניות: ברחבי האתר המוקפד פזורים דגמי מכוניות מוקטנים, ועל אחד הקירות מפוזרים סמלי מכוניות, כולל סוסיתא המנוחה, מה שצבט את לב הצברים שבשולחן, ג' ואני, והצריך הסבר לאנגלייה שבינינו, א', מה פשר ההתרגשות הנוסטלגית.

הבעלים והמעצבת גלית אבינועם פשוט חיטטו במחסני חלפים של כלי רכב קדומים, ואף שיבצו בדקורציה מכסה מנוע של מכונית פורד. כל אלה שולבו עם אלמנטים קיטשיים במתכוון, כמו טפט מצועצע ולוסטרות. א', שהיא אחת האוצרות החשובות בסצינת האמנות הבריטית, גרסה שהדיזיין מגובב ומתאמץ מדי.

מאחר שמונטגי זה עתה הגיחה לעולם, התפריט עדיין בשלבי גיבוש. השף הארגנטינאי האדמוני ורב המעללים אדוארדו (שהוא גם אביה של אליענה בקייר, המגלמת את דנה שניר, אחת הדמויות היותר מרנינות ב"השיר שלנו" - הצפונבונית הביצ'ית) הוזעק להתייצב במטבח ולעצב את הכיוון.

עסקית הצהריים כוללת מנה אחת (עיקרית או כריך או סלט) ושתייה קלה. אם תחשקו בכוס יין הבית תוסיפו 5 שקלים. טווח המחירים סביר ביותר, והוא נע בין 32 שקל ל-52.

בחטיבת הסלטים חקרנו שני נציגים. א', שהפכה לסוג של צמחונית הרבה לפני בהלת הפרה המשוגעת בארצה, ובכל ביקור בישראל מעדיפה סלט ירקות בטחינה על פני כל מעדן מקומי אחר ("באנגליה המלפפונים נטולי טעם והעגבניות מימיות"), התעמקה בסלט שכזה (30 שקל) חתוך דק, עם זיתים, טחינה, לימון וביצה רכה (היא סברה שהביצה מיותרת). לדבריה, הסלט היה טרי ורענן והטחינה נהדרת. אנחנו, הבנים, נברנו בסלט ארוגולה ותאנים עשיר ונדיב עם גבינת פטה ופרושוטו בתיבול בלסמי ושמן זית (40 שקל). הצירופים היו מעניינים, וחבל רק שקומץ של עלים היו נוקשים או מרים, דבר שפגם קלות בהנאה.

מאגף הכריכים (הכולל מגוון צירופים, מרוסטביף ועד חצילים קלויים) ליקטנו כריך סלמון חם (36 שקל): נתח הסלמון, צלוי בגריל ומלווה ברוטב איולי ובצל ירוק, היה נחמד ולא יבש. הלחם היה קראנצ'י כראוי, ומינון הרוטב היה מדויק.

מאחר שלאדוארדו, כיאה ליוצא ארגנטינה, יש מוניטין בבשרים, העדפנו להתמקד בעיקריות בכיוון החייתי (תוכלו למצוא גם פסטות וקלמרי מטוגן). השניצל הענק (45 שקל) היה אכן אימתני, יעיל ורהוט, ומתובל בעשבים שתרמו לאיכויותיו. פירה הבטטה היה קטיפתי ומהנה. קבב הבקר (49 שקל) עם צנוברים ופטרוזיליה, עשוי בגריל, היה מתובל כהלכה, עסיסי, והשתלב היטב ברטבים שנלוו אליו (טחינה גולמית ורוטב עגבניות). הצ'יפס הדק היה שחמחם, פריך וטעים.

רק ההמבורגר עורר מחלוקת. ג' הגרגרן הגורמאי והבשלן המשובח, שמצטיין במנגל, רטן שההמבורגר הטחון גס (41 שקל) - 200 גרם בשר בקר – הגיע נא מדי לטעמו. ביקשנו מדיום, והוא סבר שלא צייתו לבקשתנו. הוא גם לא אהב את הטעם והתיבול. מבחינתי רמת העשייה היתה כמו שצריך ונגסתי בחדווה בלחמנייה ובקציצה, שהיתה חביבה למדי גם הודות למכת הכולסטרול שהצמדתי לה - גבינה מותכת ובייקון פריך (5 שקלים כל אחד).

אחרי מונטגי הרגשתי בדיוק כמו שאני מרגיש כשאני יוצא מיומית טובה ואפקטיבית: מסופק ושמח בחלקי ולא מרושש. לא פלא שהיא היתה מאוכלסת בפרחי ופרחחי היי-טק מאושרים. היא אולי לא רולס-רויס, אבל בהחלט ג'יפ ארבע על ארבע.

"מונטגי", שנקר 16, הרצליה פיתוח. טל'פון: 9628808 -09

מחיר העסקית: 32-52 שקל.

ואם חורגים מהעסקית: קינוחים חביבים (19 שקל).

שעות: א'–ה', 18:00-12:00.

חנייה: ברחובות מסביב ובמגרשי החנייה הסמוכים בתשלום.

ציון: 8.