מויאל, אבי מויאל. על מאמן הכושר של הנבחרת

רבים מהאוהדים ואנשי התקשורת, כולל אלו שמלווים את נבחרת ישראל, הופתעו משתי החלטות של המאמן אברהם גרנט לגבי ההרכב מול צרפת. העדפתו של יניב קטן על הקפטן אבי נמני (איש סודו והשחקן המועדף על המאמן) והצבתו של קלמי סבן בהגנה. במהלך הלילה שקדם למשחק ישבו בקומה ה-33 של המלון המפואר בו התארחה הנבחרת, גרנט, סיני ואבי מויאל, המומחה לכושר גופני שמלווה את הנבחרת בחצי השנה האחרונה.

אחרי עיונים מעמיקים בגרפים שמראים את הכושר הגופני והסיבולת הוחלט להעדיף את קטן, שמהיר יותר ויאפשר למשחק הנבחרת לשטוף, ולהשאיר את נמני על הספסל. רבים לא יודעים, אבל למויאל יש מילה חזקה מאוד בחצי השנה האחרונה בנבחרת. מויאל הוא איש סודו של גרנט, שמתייעץ איתו בכל שעה ובכל נושא. לאורך המשחק כולו היה אפשר להבחין בקלות ממרומי האיצטדיון כי בכל שאלה מקצועית השניים מחליפים דעות.

בנוסף לתפקידו כאחראי לכושר הגופני של הנבחרת, מכהן מויאל כפסיכולוג לעת מצוא. לפני המשחק הוא לקח את סבן לשיחה ארוכה כדי להסביר לשחקן הצעיר את המשמעויות של פתיחה בהרכב הראשון במשחק חשוב מול צרפת. אחרי שריקת הסיום הגיע סבן אל מויאל, חיבק אותו ובדמעות הודה לו על העזרה הגדולה.

שחקני הנבחרת שיתכנסו היום לאימון שחרור, יופתעו לגלות כי הגיעו לשיעור מדיטציה. על פי המודל החדש בנבחרת, מדיטציה והרפייה של השרירים הינם חלק בלתי נפרד מההכנה הפיזיולוגית של השחקן. ד"ר מויאל מסביר: "יש מוזיקה שקטה, השחקנים נרגעים ומשחררים את כל השרירים אחרי המאמץ הגדול במשחק מול צרפת ולקראת המאמץ היותר גדול במשחק שיהיה מול קפריסין. חייבים להבין שכדי להתקדם צריכים לדעת לטפל נכון בכל המרכיבים".

גם את החופש אותו קיבלו שחקני הנבחרת ביממה האחרונה, כשבמקום להגיע למחנה האימון שוחררו ישירות לבתיהם, הם חייבים לד"ר מויאל. בהתייעצות בינו לבין גרנט הוחלט כי כדי לקבל את השחקנים רעבים ועם הרבה מוטיבציה, עדיף לשחרר אותם למספר שעות כדי להיות עם האישה, עם הילדים, עם החברה. במטוס, בדרך חזרה, כשהם עייפים ומרוצים, לא היה לשחקנים כוח להוציא מילה, להחליף בדיחות או לחשוב על המשחק ביום רביעי. הם רק רצו להגיע הביתה. כשהראש נקי, יש מקום לחשוב על ניצחון ביום רביעי.

חיים בסרט

לאורך כל שהות הנבחרת בפאריז ראינו שני אנשים שלא זזים מילימטר אחד בלי השני. האחד נותן הוראות, השני עם מצלמה, דבוקים לשחקנים עד לרגע העלייה למגרש. לאחר בירור מעמיק התברר מדובר בבמאי אוריאל גל, שמכין סרט על המסע במוקדמות המונדיאל. גל שוחח בחודשים האחרונים עם ראשי ההתאחדות לכדורגל ועם אברהם גרנט, ולאחר שביקש יפה קיבל את הסכמתם להפיק ולצלם סרט שמלווה את הנסיון התורן להעפיל לטורניר הגדול מכולם, אי שם בקיץ 2006 בגרמניה.

"'בדרך לשם' נראה לי השם הטוב ביותר", הוא מסביר ועובר לפזר מנות גדושות של אופטימיות. "אנחנו תמיד מדברים על להגיע ל'שם', לעשות הכל כדי להיות 'שם'. עכשיו אני מנסה לתעד את זה, כי הפעם יש הרגשה שנעשה את זה ובאמת נגיע לשם סוף סוף". האופטימיות הזאת, אגב, קצת נפגמה כשההתאחדות הצרפתית הערימה עליו קשיים רבים ולא אפשרה לו לצלם במהלך המשחק.

אבל עם כל הכבוד לצרפתים, מי צריך את ה'סטאד דה-פראנס' כשגרנט מאפשר לך לתעד את האסיפה המסכמת לפני המשחק ואת הנסיעה יחד עם השחקנים באוטובוס - מקומות שבדרך כלל אף צלם או כתב לא מצליח להגיע אליהם, בטח שלא לפני משחקים חשובים.

"בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן יש פתיחות גדולה מאוד בהתאחדות ואצל המאמן הלאומי, לנסות ולעקוב מקרוב אחרי כל התהליכים שקורים", אומר הבמאי. "הם צירפו מאמן כושר מיוחד, נעזרים בגרפים ובפסיכולוג, ועכשיו הם הבינו שתיעוד של המסע יכול להיות דבר מדהים". אולי הרוח החיובית הזו, שנושבת מדבריו והתחזקה עוד יותר אחרי התוצאה המפתיעה במשחק במוצאי שבת, תסחוף את כולנו. אולי בכל זאת אנחנו נמצאים על הדרך לשם.