ברצלונה לתרמילאים

שלוש שעות קודם לכן עוד שכשכתי במי המפרץ הצלולים בעיירה הצפונית ביותר של קוסטה בראבה, פורט בו. יש גם חסרונות בלהיזרק. הנה, לא ידעתי שכאן התאבד וולטר בנימין, ולא על המונומנט שבנה שם דני קרוון לכבודו, אז הלכתי לשחות.

באירופה האחת, חברת הרכבות הצרפתית וחברת הרכבות הספרדית מקפידות להזכיר שאין קטלוניה אחת אלא שתי קטלוניות. כמו בסיפורים על מזרח אירופה, המסילות אינן באותו הרוחב. הספרדים, כך אומרים, סללו את המסילות עוד בימים בהם חששו מפלישה צרפתית מן הפירנאים, והדבר האחרון שהם רצו לעשות זה לאפשר לצבא הצרפתי לשעוט דרומה ולהעביר בקלות על מסילותיהם את כל מה שצריך צבא להעביר (נובל קוויזין?).

בקיצור, אין התאמה במסילה, וחייבים להחליף רכבת. חברות הרכבות לא ממש מסונכרנות, ויש זמן לרדת לסיבוב בעיר. הייתי טובל גם ללא הדגל הכחול שמעיד שהמים נקיים. חוף החלוקים לא ממש מלא ב-4 בצהריים. כמה שלא מכירים, לא מתרגלים: 4 זה צהריים פה, רק קצת אחרי 9 מתחיל הערב על דמדומיו הארוכים במיוחד. ב-7, כשהרכבת נכנסת לתחנה ההומה, בעצם רק אחר הצהריים. שעה אחר כך כבר יעמוד האוהל שלי באתר קמפינג מדרום לעיר. גם מזל צריך.

קראו לי זיגי

במודיעין התיירים שבתחנת הרכבת (פעם בטח יהיה כזה גם בחיפה), דווקא לא מסתכלים עליי כעל מי שנפל מן השמיים עם אוהל על הגב, ושולפים דף עליו יש רשימה של שישה אתרי קמפינג על כתובותיהם, מספרי הטלפון שלהם, והסברי הגעה אליהם. הבחורה האדיבה שמעבר לדלפק מוסיפה באנגלית שוטפת ששניים מתוכם מרוחקים יותר.  

לפני שאני מספיק לברר עם השילוט שעל תחנת האוטובוס בכיכר אספניה אם אכן עוצר שם הקו אותו אני צריך, הוא אכן עוצר. גם מזל צריך. הנהג מתבונן ברשימת אתרי הקמפינג, שואל אותי לאיזה מהם אני רוצה, מבקש אירו ועשרה, ואומר שהוא יאמר לי איפה לרדת.

אישה עולה לאוטובוס עם נער ועם שתי שישיות של מים מינרליים. פשוט ברור שהם בדרך לאחד מאתרי הקמפינג, בעיקר מן השפה שהם מדברים. היא ממליצה לי בחום על זה שהם נטו בו את אהלם, 

הקטן מבין השלושה הצמודים זה לזה, והשקט מביניהם. האישה הבלגית יודעת לספר שסופרמרקט, סנאק בר, ומסעדה יש בו, ועוד כמה שירותים שלא ממש עניינו אותי. בהזדמנות זו, היא גם מסבירה שאסור לקנות כרטיסי נסיעה באוטובוס עצמו אלא כרטיסיה של 10 נסיעות בחצי המחיר, ושבעיר, האינטרנט הוא בשליש המחיר מאשר באתר הקמפינג.

כמו שכניו, האתר צמוד לכביש הראשי, והחיסרון הכרוך ברעש, מתגמד לעומת העובדה שלא צריך ללכת יותר מדי עד אליו. הרעש גם מתגמד לעומת רעשם של המטוסים הממריאים - אנחנו ליד שדה התעופה. שווה, אומרת לי הבלגית, לבנות את האוהל רחוק מן הכביש, מתחת לעצים כי הם נותנים צל.

"מאיפה אתה?" שואל אותי הבלונדיני הגבוה מהאוהל שליד. הוא מאיזו עיירה ליד אמרספורט הולנד, והוא הגיע על אופניים. לא, לא בדרך הקצרה ביותר, דווקא דרך רומא. בסך הכל הוא רכב 6,000 קילומטר עד לכאן, ארבעה שבועות שהוא ואופניו בדרכים. את היומיים הקרובים, כך יתברר הוא יעביר בעיקר בכביסה, ובהכנות לבואה של חברה שלו בטיסה. הוא בוחר לקרוא לי זיגי. הגענו באותו ערב ואוהלינו עמדו זה לצד זה משך יומיים, מה שעשה אותנו לחברים הכי טובים. יחד צחקנו על הגרמניות שבאוהל ליד, יחד ישבנו לארוחות משותפות, והיה זה הוא שהשגיח על כל ציודי כשנכנסתי למקלחת, ולהיפך. כשניפרד, לא נחליף פרטים, אפילו לא בשביל הנימוס.

קמפינג לכל כוכב

אתר הקמפינג עליו נחתתי, קמפינג 3 כוכבים , על חוף הים רבע שעה נסיעה ממרכז העיר, לא זו בלבד שעשה את העבודה כמקום לינה, הוא איפשר הצצה לאירופה יותר מכל דיל.

צעירים ומשפחות עם ילדים מגיעים לכאן בתחבורה ציבורית, באופניים, באופנועים, ברכבים פרטיים עם נגררים ובלעדיהם, ברכבים מסחריים ויש גם כאלו שמגיעים עם הבית הנייד לחודש חודשיים (עם המקרר). גם ככה נראית אירופה, כמו זוג האיטלקיות המותחות את עצמן מן האוהל בבוקר ושמות על הגזייה מקינטה לקפה באותה טבעיות שאנחנו שמים פינג'אן, כמו הזוג הצעיר שמקפל את האוהל שהקים ערב קודם מעמיס את התינוק על הרכב הקטן וממשיך בטיול בין אתר קמפינג למשנהו. יש מי שמכלים את ימיהם בבטן-גב על חוף הים ויש מי שמתייחסים למקום כאל בסיס יציאה לעיר.  

אולי כי המילואים בארץ מעקרים את היכולת לקשור נופש עם אוהל, תרבות הקמפינג באירופה מפותחת באופן מעורר קנאה יחסית לישראל. על השאלה 'מה חייבים להביא' אין אלא לענות: שום דבר. רצוי שיהיה לכם שק שינה ואוהל (אלא אם אתם מעדיפים לשכור קרוואן), ואיש לא הפסיד מכך שיש עמו גזיה. האירופים עדיין מסתובבים עם מסטינג (זוכרים?), אם כי לא מעט מהם מעדיפים פשוט למלא את הבטן בדוכן ההמבורגר שיש במקום. מה שחשוב להבין הוא שאתרי הקמפינג ערוכים. גם אם לא הבאתם בלון גז לגזייה, תמצאו אחד מתאים בסופרמרקט (היקר יחסית) של הקמפינג, ובוודאי שאין מה לחשוש מלהתקע שבוע ללא מרכך שיער או סבון כביסה. אם זה לא ברור מאליו, יש שירותים ומקלחות חמות (נקיים עפ"ר), וחדרים עם כיורי שטיפת כלים וכיורי כביסה. בחלק מהמקומות תהינה גם מכונות כביסה המופעלות במטבע, קמפינג באירופה זה עסק גדול ומסודר.

מספר מקומות הלינה באתרי קמפינג ביבשת דומה למספר מקומות הלינה בבתי המלון, וגם הם יכולים להיות מרמה בסיסית ועד לרמת 5 כוכבים, ואכן יש להם דירוג של כוכבים. אירופה יקרה.

מיטה בגסטהאוס בברצלונה (עם עוד כמה חבר'ה בחדר) תעלה עשרים יורו וצפונה, זוג עם אוהל לא צריך להתאמץ בכדי למצוא משהו בחצי מחיר מזה. בפעם הבאה שיש התלבטות האם לנסוע לחו"ל ממש או שוב להסתפק בחושה בסיני, שווה לזכור את האפשרות של למצוא טיסה זולה, לשים את האוהל על הגב, ולגלות שגם אירופה לא חייבת להיות כל כך יקרה.

והעיר עצמה. מה כבר לא נכתב על ברצלונה עצמה? הו ברצלונה ברצלונה. מ-ד-ה-י-מ-ה. האמת היא שיש מה שלא נכתב על ברצלונה, וזה לא הדבר שעושה אותה למדהימה אלא משהו שנגזר מהיותה מדהימה: ברחובות, בפארקים, בבתי הקפה, על שפת הים ובמטרו, יושבים הברצלונאים לאור היום (ולעת ערב) ומגלגלים טבק עם חשיש. אבל על כך בכתבה הבאה.