יובל רכלבסקי עונה ל'מכתב פתוח'
"אל תצפי שאני בגופי וקולי, כדבריך, אצליח לשנות במכה את קלקולי המערכת, שנוצרו על פני עשרות שנים". הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, עונה למכתב הפתוח ששלחה לו טלי חרותי סובר
לכבוד,
טלי חרותי סובר
קראתי את מכתבך ואת תגובת הקוראים ומאחר והייתי עסוק ב"כיבוי שריפות", למניעת השביתה במשרדי הממשלה והרשויות המקומיות, לא היה לי זמן לענות לך "ON TIME".
לפני כחמש שנים קבלתי את התפקיד הקרוי "הממונה על השכר והסכמי עבודה". בקיצור האיש המופקד על מדיניות השכר במגזר הציבורי, ניהול המו"מ עם האיגודים וטיפול בכל סכסוכי העבודה בממשלה.
מדובר באחד התפקידים המורכבים והכי קשים במשק הציבורי - ממשלתי. האחריות מקיפה כ-600 אלף עובדים ובהיקף כספי של כ-70 מיליארד שקל בשנה. תוסיפי לכך את ההיבט הפנסיוני והתנאים הסוציאליים, היבטי מערכת משאבי האנוש, ותביני שהתפקיד אינו אמור להיות ממוקד בהיסטוריה ובביקורת על הסכמי עבודה שנחתמו, מאז קום המדינה.
למרות זאת הוקמה באגפי יחידת אכיפה לחריגות שכר, במגזר הציבורי, שקולטת נתוני שכר של יותר מ-300,000 עובדים (בשלב זה) ובמהלך חמש השנים האחרונות, בוטלו עשרות הסכמי עבודה הנוגעים למאות ולאלפי עובדים, במגזר הציבורי ושכרם הופחת עפ"י החלטתי.
כמו כן, חתמתי על כ-1000 החלטות ברמה האישית לבעלי שכר גבוה או בכירים, תוך פגיעה קשה בשכרם או גמלתם. בסה"כ, אני מעריך כי שווי החיסכון – ההפחתה לאלפי עובדים מגיע ליותר מ-300 מיליון שקל. לכך יש להוסיף את אפקט ההרתעה המונע ברשויות ותאגידים רבים תוספות שכר "מתחת לשולחן" בהיקף של עשרות ואולי מאות מיליוני שקל בשנה.
בשביל צוות של פחות מ-6 אנשים אני חושב שזה הספק מדהים. "עשית, לא פרסמת- לא עשית".
כדי שתביני את הבעיה אני מרשה לעצמי לצטט מתוך מכתב שכתבתי לשר האוצר, הנוכחי, על השתקפות תפקידי בדעת הקהל והתקשורת:
"הממונה על השכר החושף את התמונה של מערכת השכר הציבורית כגון בנק ישראל, נמלי הים באשדוד וחיפה, עיריות ואוניברסיטאות, הופך להיות 'האחראי' לחגיגות השכר. 'תסמונת השליח' חוזרת על עצמה כל שנה כאשר בקרב הציבור שוררת התחושה הקשה של הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
"איפה האוצר? איפה האכיפה? בשביל מה אתם קיימים? נמאסתם, עד מתי?" אלו הן רק חלק מהתגובות וזאת בשעה שכל הגורמים המקצועיים יודעים כי בהיקף מזערי של עובדים מוכשרים, ככל שיהיו ועם מוטיבציה אדירה (כוחות צעירים ורעננים), אין דרך ליצור מסה קריטית של תיקוני שכר שיחסכו מיליארדים בתקציב הציבורי ויעשו את המהפכה האמיתית בשומניו של "השמן" הרוכב על גבו של הציבור.
"בימים הקרובים אני עומד לפרסם את דו"ח האכיפה והטיפול בחריגות ונתוני השכר הציבורי לשנת 2003 וחגיגת התקשורת שתעסוק בנושא רק תיתן הד לנביחות הכלבים.
"אנו כרשות ציבורית מחויבים לפעול בשקיפות מלאה של הנתונים, תוך הנהגת קריטריונים ברורים ושווים בתחום מערכות השכר ותנאי העבודה בסקטור הציבורי. אנו נפעל ונמנע, ככל יכולתנו, פגיעה בציבור וזלזול בחוק, במשפט ובעיקרון שהכל שווים בפני החוק. יחד עם זאת אנו מצויים שוב בפני פריצה של חריגות שכר וזחילה מואצת בשכר העובדים החזקים, בחברות ממשלתיות וערים גדולות.
"המשבר הכספי שבו נתונות רשויות מקומיות ותאגידים ציבוריים נובע בין השאר ממערכת שכר בזבזנית הכוללת בתוכה חריגות שכר, הסכמי פרישה נדיבים והסכמי שכר מעוותים, מן העבר".
בעקבות מכתבי זה ומשום החשיבות שמייחס שר האוצר לנושא הורה השר כי בשנה הבאה יוכפל הצוות ב-6 עובדים והורה על תיקון חוק התקציב המאפשר חיוב אישי וענישה של מנהלים, שיאשרו חריגות שכר.
עד כאן הבשורה הטובה.
יחד עם זאת, כל שינוי בגדול לוקח שנים. אי אפשר במחי יד לבטל הסכמי שכר שנחתמו והעניקו "תוצאות מופלאות" בבנק ישראל, בנמלים, ברשות שדות התעופה ואף במשרדי ממשלה ועיריות. החוק קבע כללים ולא ניתן לגרום לכך שבעלי השכר הגבוה, שכה מרגיז אותך טלי, ייעלמו מרשימת שיאני השכר ללא הליך שיפוטי.
בכל מקרה פרטני אנו בודקים ומנהלים מעין תהליך משפטי – שימוע. תהליך ארוך ומורכב שמניב פירותיו, אך לא בהכרח פותר את הבעיה שנוצרה עם השנים.
לא צריך "חתול רציני" לשמור על השמנת. מספיק שנהיה מדינה מתוקנת עם תרבות שלטונית ואחריות אישית. אל תצפי שאני בגופי וקולי, כדבריך, אצליח לשנות במכה את קלקולי המערכת, שנוצרו על פני עשרות שנים.
החוכמה היא לפתח כלים, חוקים ושינוי כללי משחק, שיגרמו לכך שנרצה לחיות כאן.
אחת הכלכלניות המוכשרות אצלי בצוות, בטאה את תחושתה בכמה שורות: "בעולם שבו הרע והטוב חברים טובים. בעולם שבו המוסר והשחיתות מונחים זה לצד זה, על אותם המדפים. בעולם שבו החוק והפשע יושבים מחובקים, שלאידיאליזם לועגים ולאדישות מייחסים סגולות עילאיים. בעולם שבו "הייה חכם - לא צודק", הינו משפט מנצח, בעולם כזה אנשים כמוני הם השונים..."
הפוליטיקה משחיתה ובסופו של דבר, שנים לא התעמתו עם החזקים שבועדים או עם הבכירים ונבחרי הרשויות והתאגידים. על כך מלחמתנו בשנתיים האחרונות.
גם אנו, כמוך, אזרחים שאכפת להם ואני בתור אחד שצבר למעלה מ-30 שנות שירות במדינה ועשה כמה דברים בחייו, המקדיש ימים והרבה "לילות לבנים" למען המדינה, התסכול לא בהכרח מרפה ידיים ותקוותי שהצעירים שגיבשתי, ככח משימה, יגרמו להפיכת אבנים ולבניית חברה חדשה.
בברכת שנה טובה,
יובל רכלבסקי
