יוטה: האנדרטה לסוסי הפרא

• ראו את כל הפרקים בסדרה 'חוצה אמריקה' בסוף הכתבה

הבוקרים שחיו בדרום יוטה בסוף המאה ה-19 מצאו שיטה ללכוד לעצמם סוסים מעדרי המוסטנגים הפראיים ששעטו ברחבי האזור. הם הפנו את העדרים לעבר הקצה של רמה סלעית אדירה המתנשאת מעל הקניונים שמשלושת צדדיה, המוסטנגים דהרו אל קצה המצוק, ואז חסמו אותם הקאובויז בגזעים ובענפים ובחרו לעצמם את הסייחים המובחרים לאילוף ולשימוש פרטי.

האגדה מספרת שבאחד המקרים השאירו ציידי הסוסים את המחסום שמונע את גלישת המוסטנגים לקניון, והם גוועו לאיטם בצמא, למרות שכ-600 מטר מתחתם שצף נהר הקולורדו. זאת אחת הסברות לבחירת שמו של המקום, שהפך בינתיים לפארק לאומי - Dead Horse Point ('נקודת הסוסים המתים').

לסיור בפארק אפשר לצאת מצפון העיירה מואב ביוטה. במרכז המבקרים היפה שלו יש מוזיאון הקטן שבו אפשר ללמוד על ההתרחשויות הגיאולוגיות הדרמטיות שיצרו את המקום המרהיב הזה, וממש ליד נמצאת נקודת תצפית שממנה ניתן להשקיף ביום בהיר למרחקים שלא ייאמנו - עד 160 ק"מ. בקיץ, בסתו ובאביב יוצאים סיורי ריינג'רים מודרכים לרחבי האזור והמטיילים מתרשמים מעולם החי והצומח הייחודי, ובעיקר מהנופים הנשקפים סביב.

טיול על רמה

אם תרצו לראות את אמריקה הפראית בטהרתה, כפי שהתגלתה לראשונה למגלים ולחלוצים שהעזו לנדוד מערבה לעבר השטחים הבלתי נודעים של מדבר יוטה, הרי שפארק Canyonlands ('ארץ הקניונים') הוא המקום. המפגש של שני נהרות ענק, גרין ריבר והקולורדו, פיצל את הפארק לצורת האות Y ויצר כמה תמונות נוף מדהימות.

את הפארק הזה תיאר ג'והן וסלי פאוול, שעמד בראש משלחת שנדדה מערבה בשלהי המאה ה-19, במילים אלו:

קניונלנדס יוטה (צילום: יוסף ג'קסון)

"זהו אזור של סלעים פראיים, שבו עשרות אלפי צורות מוזרות של סלעים חרוטים ומעוצבים, בכל כיוון שאליו מסתכלים". בעיירה הקטנה גרין ריבר נמצא מוזיאון על שמו של פאוול, המתעד את סיפור המשלחת.

באזור הזה אפשר לבלות אפילו שבועיים - אם נוסעים ברכבי שטח או מחליטים לצאת לכמה מהטיולים הרגליים המוצעים כאן בשפע. אם הגעתם לקניונלנדס ברכב רגיל, גם יומיים צפופים יספיקו לביקור בנקודות התצפית המסומנות על המפה שתקבלו בכניסה (10 דולר לרכב).

אפשר להתחיל, למשל, דרך כביש 313, שנכנס לפארק בחלקו הצפוני. חלק זה נקרא Island in the sky ('אי בשמיים'). מדובר ברמה המתנשאת לגובה 2,000 מטר מעל פני הים שמחוברת בצוואר דק יחסית לשאר שטחי הרמה ונראית כאילו היא צפה מעליהם. הנוף מרהיב, במיוחד מנקודת התצפית Grand view point overlook, המשקיפה על חלקי הפארק הנמוכים יותר, שמהם מתרוממים לגבהים הרי שולחן בגדלים שונים, עמודי טוטם סלעיים וכל תבליט הררי שרק תעלו על דעתכם.

דרך סלולה, 50 ק"מ, מכסה את מרבית האטרקציות של האי בשמיים. בעלי רכבי שטח יכולים לצאת למסלול של כ-160 ק"מ שיורד לחלקים הנמוכים של הפארק, שבתחומו גם אתר קמפינג יפה בשם Primitive.

בחלק הדרומי של הפארק, הנקרא אזור המחטים (Needles District) יש מרכז מבקרים נפרד.

אחת האטרקציוטת בדרך היא 'סלע העיתון', עליו נהגו האינדיאנים לחרוט באמצעות ציורים וסימנים מוסכמים את החדשות האחרונות של השבט. תארו לעצמכם שנדרש בערך חודש עד שהחדשה הטרייה הגיעה לסלע ושם נותרה לנצח.

אחרי הסיור במרכז המבקרים אפשר לצאת למסלול של 11 ק"מ בדרך מיוחדת שכוללת נקודות עצירה מסומנות, חלקן בסיסי יציאה לטיולים לא ארוכים בשטח. כדאי, למשל, להגיע עד לקצה הכביש הפונה ל- Elephant Hill שממנו יוצא שביל הליכה לכיוון מחטי הסלע. טיול אחר מגיע ל- Pothole Point ושם, בתוך שלוליות בסלעים, מתגוררים סוגי שרימפס.

לחשוף את הבלוף

אחרי יומיים סביר שתרגישו שמיציתם את החוויה בפארק, וזה הזמן לנוע לעבר גבול אריזונה, שם שוכנת העיירה שקשה להאמין לה - בלוף (Bluff).

העיירה הזו נוסדה בידי חלוצים מורמונים ב-1880 ועד היום משומרים בה הבתים הראשונים של החלוצים, שנסעו בעגלות רתומות לסוסים למרחקים של מאות קילומטרים, טיפסו על הרים, חצו נהרות וניסו לחמוק מהשבטים האינדיאנים העוינים. בגבעה מעל העיירה חשפו ארכיאולוגים מאוניברסיטת קולורדו מבנה מורכב שבנו שבטי אינדיאנים עתיקים שחיו באזור לפני יותר מאלף שנים.

בבלוף של היום מתגוררים רק 300 תושבים ויש בה שלושה מוטלים, שתי תחנות דלק ומסעדה אחת ראויה לשמה. גם העיירה הסמוכה, Mexican Hat ('כובע מכסיקני'), שלא קיצרה את שמה לסומבררו,

פארק לאומי קניונלנדס יוטה ארה"ב

יכולה להיות תחנת יציאה לטיולים בסביבה. הנוף של סלעי אבן החול החולש על העיירה מרשים למדי ולא מעט אתרי טבע מעניינים נמצאים במרחק קצר משתי העיירות הנידחות.

ענף התיירות העיקרי באזור הוא שיט רפסודות גומי וקיאקים בנחל הסמוך, סאן חואן, שנחשב לאחד מבעלי הזרמים המהירים בארה"ב, בייחוד בתקופת הפשרת השלגים.

אם לא תצליחו למצוא חדר פנוי במוטלים, סימן שהגעתם בזמן הלא נכון - זמן פסטיבל הכדורים הפורחים, שנערך בעיירה פעמיים בשנה. חובבי הענף מגיעים למקום עם הכדורים הפורחים שלהם ועם בוקר מפריחים עשרות בלונים מלאי אוויר חם מעל להרים, לקול מצהלות הצופים, 24 מתוכם של תושבי בלוף.  

במסעדה היחידה בבלוף, אליה נוהרים כולם, אמרו לנו שגם הכדורים הפורחים לא עוזרים להם לשבור את השיעמום בימי החורף הארוכים, תקופה בה ממעטים תיירים רגילים להגיע לאזור. בקיץ החבר'ה בבלוף נהנים מתחרויות רודיאו אזוריות, על גבם של סוסי פרא ופרים. 

הסמיכות לשמורת שבט הנאבאחו יצרה בבלוף מודעות לא קטנה לאמנות האינדיאנית ותרמה לכך שכמעט כל העובדים בעיירה הם בני אותו שבט לוחמים נערץ.