נפגעי הלם קרב: כבר לא סטיגמה

"חייל שלוחם שלוש שנים בשטחים וצובר את מה שהוא רואה, פציעה פה, פעולה שם, גופה לפעמים, בית הרוס שם... הוא עשוי לצבור את זה - וזה עלול להתפוצץ".

האירוע הקשה הבוקר במורג, בו נהרגו שלושה חיילי צה"ל, מצטרף לשורת תקריות רבות בארבע שנות האינתיפאדה בהן נחשפו חיילים לתמונות קשות, העלולות להותיר בהם את רישומן עוד שנים ארוכות. בניגוד לעבר, במחלקת בריאות הנפש בצה"ל מנסים היום לסייע לחיילים להתמודד עם הטראומה סמוך ככל האפשר למועד האירוע. בראיון מיוחד ל-ynet מספר ראש מחלקת בריאות הנפש בצבא, אלוף משנה ד"ר חיים קנובלר, על שיטות הטיפול החדשניות בהלם קרב, ועל המהפכה שעבר לדבריו צה"ל בהתייחסות לתופעה.

מחלקת בריאות הנפש הוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים ואלפי החיילים שלקו אז בהלם קרב. "כמו שכל הצבא נתפס לא מוכן כנראה, גם מערך בריאות הנפש היה בנוי בצורה כזאת שלא ניתן מענה מיטיבי לנושא", מודה ד"ר קנובלר.

אלא שמאז טראומת יום הכיפורים, הוא משוכנע, דברים רבו השתנו. "בשנים האחרונות הפריסה של קציני בריאות הנפש היא גם ביחידות סדירות, במקומות שהחיילים מגלים את הקשיים הגדולים ביותר, גם בבסיסי טירונות, אבל גם היכן שיש לחימה".

לדבריו, "בעבר חלק מהמפקדים סגרו את היחידה בפני קב"ן, בנימוק ש'ביחידה שלנו לא צריכים קב"נים'. אז היינו רואים את אותם חיילים שהיו צריכים את העזרה מבקשים אותה מהיחידה לתגובות קרב בתור אנשי מילואים.

"לעומת זאת היום יש לנו קב"נים באוגדות הלוחמות והם מגיעים לאחר שהתקרית נגמרת, מבררים האם צריכים את ההתערבות שלהם. בדרך כלל מעדיפים שהמפקדים הם אלה שיתנו את הטיפול, ולאתר האם יש בעיות מעבר למה שמקובל בכל סיטואציה ואז לקבל הדרכה, ייעוץ והתערבות מהקב"ן. אנו נמצאים שם כדי לוודא שהדברים הנכונים קורים.

"המפקדים קוראים בעצמם לקב"ן"

לדבריו, "היום מפקדים לפעמים אפילו דואגים בעצמם שקב"ן יגיע. היה כבר יותר מאירוע אחד בעימות הנוכחי שמפקדים התקשרו אלינו כדי לוודא את זה. הדברים האלה בהחלט נמצאים בתודעה של מפקדים בכל הרמות, זו לא פריצה של מחסום הבושה אלא יותר הבנה מקצועית. ברור שהסטיגמה ירדה, ברור שצה"ל קשור למה שמתרחש בחברה - וזה גורם לשינוי רציני בתחום.

ד"ר קנובלר משוכנע שהטיפול יחד עם החברים ליחידה מסייע רבות. "השתייכות לצוות, לקבוצה, למחלקה, יש לה כוח מרפא. כששואלים נפגעים גם היום מה הכי עזר להם בטיפול, הם עונים כי 'הטיפול בשטח'. שני דברים הם מאוד אוהבים לשמוע: הראשון, שזה אוניברסלי, זה לא רק הם, שהם אנשים נורמלים שמגיבים בצורה נורמלית לסיטואציה בלתי נורמלית, זה נכון, כי למעשה חלק גדול מתגובות הקרב הוא ספקטרום תקין של הנורמה, שנית מה הכי שעוזר להם זה קבלת העזרה מחבריהם ליחידה".

הקרב בג'נין: "להקדים תרופה למכה" 

אירוע בולט בו נדרשו אנשי מחלקת בריאות הנפש להתערב היה לאחר הקרב בג'נין, בו נהרגו באחת הפלוגות 12 מ-13 החיילים בג'נין. ביום אחד איבדו עשרות אנשי מילואים את חבריהם. "קראנו לזה 'מבצע נחשון' על שם הגדוד שנפגע, מספר ד"ר קנובלר. "מפקדי הגדוד באו אלינו, ורצו שנלווה אותם כדי שלא יהיו אצלם תגובות פוסט-טראומתיות, להקדים תרופה למכה. הם הבינו שכשהם מטפלים בבעיות יש יותר סיכוי שהן לא יהפכו לבעיות כרוניות.

"הם גם ביקשו שניפגש איתם בנוכחות אנשי מקצוע שמבינים בנושא באזרחות, כי הם אנשי מילואים שלא בצבא רוב הזמן. שיתפנו פעולה עם מרכז 'חוסן', נפגשנו אתם כששמרנו על המסגרות האורגניות, על המחלקות של הפלוגה, בגלל שידענו שלמחלקות יש את הכוח המרפא, והם אמרו לנו שזה היה הדבר החשוב ביותר, לקבל תמיכה כל אחד מהחברים שלו לצוות.

"נפגשנו עימם ארבע פעמים ואחר כך התקיים מפגש מעקב, למרות שיש שם יותר בעיות מכל יחידה אחרת בגלל האסון, אנו משוכנעים שלמודל ליווי היחידה שעברה טראומה היה את היתרונות שלו".

"לתת לנפגע לשלוט במצבו הרגשי" 

לדברי ד"ר קנובלר, בשנה הרביעית ללחימה באינתפיאדה, מנסה הצבא לאמץ טיפולים חדשניים שמתפרסמים בעולם. "אחד משני הטיפולים החדשניים האחרונים זה טיפול חדשני התנהגותי-קוגניטיבי בו אנחנו יוצרי קשר עם המובילה בתחום, הפסיכולוגית פרופ' עדנה פוהם מפילדלפיה. העברנו חלק גדול מהקב"נים את הקורסים שלה, שלחנו גם ארבעה קב"נים בכירים לפילדלפיה לקורס הדרכה כדי שידריכו קורס כזה בצה"ל.

"התאמנו את השיטה לחיילי צה"ל, כמו למשל להתחיל את הטיפול כמה שיותר מהר לקרב ולסיים אותו מוקדם יותר, כדי שהפתרון יהיה כמה שיותר מהיר. בטיפול מנסים להרגיע את הנפגע ולתת לו אפשרות לשלוט במצבו הרגשי כדי שיביא את עצמו להתמודדות קוגניטיבית, הבנתית, עם התגובה שלו לטראומה. זאת כדי שיוכל לחשוף עצמו בצורה מתמשכת, בהתחלה בדמיון ואחר כך במציאות, לסיטואציות שמזכירות לו את הטראומה".

בקרוב - מכון היפנוזה בצה"ל

סוג הטיפול השני הוא ישן-חדש - ההיפנוזה. לדבריו, "בקרוב ייפתח אצלנו מכון להיפנוזה ראשון מסוגו צה"ל. יכללו בו טיפולים בהיפנוזה, מכיוון שהיום העולם חוזר לכך, וכך גם אנחנו.

"טיפול היפנוטי הוא אחד הוותיקים ביותר שיש בפסיכותרפיה. טיפול בטראומה באמצעות היפנוזה התחיל באופן רשמי במלחמת העולם השנייה. גם במלחמת יום כיפור נעשה בזה שימוש.  הצלחות התערבות הזאת לא נמדדו מדעית עד היום, אבל מתיעוד של רופאים אנו לומדים היום שזה היה יעיל מאוד. אז היו מעט מאוד רופאים שלמדו את התחום וידעו מה זה. מאז לא טיפלו בהיפנוזה.

"היום יותר ויותר פסיכיאטרים ופסיכולוגים לומדים את זה ומקבלים רשיון לעסוק בתחום. בארץ אנו עושים משהו שלא עושים בשום מקום בעולם, מתערבים עם כלים היפנוטיים גם על חיילים שנפצעו לפני מספר ימים באיו"ש, ברצועת עזה או בכל מקום אחר, גם בקרב אנשי קבע, נגדים וקצינים ואנשי מילואים. הטיפולים יכולים לכלול מפגש או שניים ועד למספר חודשי טיפולים. ההצלחה מדברת בעד עצמה. כבר יש לנו כ-20 אנשי מקצוע שמטפלים בשיטה זו".

"היום יש לגיטימציה להוציא דברים"

מי שינהל את מכון ההיפנוזה הוא ד"ר איתן אברמוביץ, מהיחידה לתגובות קרב במחלקה. היחידה לתגובות קרב הוקמה לפני כעשר שנים, תחילה טיפלה בעיקר באנשי מילואים אולם באחרונה היחידה התרחבה ונוספו לה אנשי מקצוע והטיפול עבר גם לחיילים בסדיר. בתקופת מבצע חומת מגן, למשל, שליש מהמטופלים הגיעו מזירת הקרב באיו"ש.

"אנו", מספר ד"ר אברמוביץ, "נתקלים בתגובות אוניברסליות לכל טראומה, לא משנה איזו מלחמה זו. חייל שלוחם שלוש שנים בשטחים וצובר את מה שהוא רואה, פציעה פה, פעולה שם, גופה לפעמים, בית הרוס שם. הוא עשוי לצבור את זה וזה עשוי להתפוצץ". ד"ר קנובלר: "אנחנו רואים מחומת מגן שהסיכוי שחייל יפתח תגובת קרב עולה ככל שהוא נחשף לפציעה ובעיקר למוות של חבר".

שני הרופאים מספרים כי מחצית מהאנשים שמוכרים כנפגעי תגובות קרב על ידי משרד הביטחון סובלים גם מפציעות גופניות.

לדברי ד"ר אברמוביץ, "יש לנו קשת רחבה של מטופלים, החל מכאלה שסובלים ממועקה נפשית ועד אי יכולת לתקשר עם אנשים, תלוי ברקע של החייל ובעוצמת הזעזוע שעבר. היום מאפשרים לכולם לגיטימציה, לדבר, לכעוס, להוציא דברים. אצל אלה שנפגעו ביום כיפור זה פחות התאפשר, ורק בשנים האחרונות זה קורה.

"החברה נתנה לגיטימציה להיות פוסט-טראומתי, לדבר על פחדים, קשיים. אנשים היום מרשים את זה לעצמם מסביב לטראומה, ואז קטן הסיכון שיהפכו להיות נכים לכל החיים וחייהם ייהרסו. היום מותר להיות פוסט טראומתי, זו לא סטיגמה כמו ב-73'".