"החיילים הופתעו, ולחמו כמו אריות"

קצת אחרי השעה 6:00 בבוקר אתמול (יום ה') הבינו חיילי פלוגת החוד של גדוד שקד כי איבדו את חבריהם סרן טל ברדוגו, סמ"ר ניר סמי וסמ"ר ישראל לוטטי, בתקרית החדירה למוצב צה"ל ליד מורג.

כתב ynet ביקר במוצב, שמע את הלוחמים מתארים לחבריהם את רגעי הפחד והגבורה, חזה במרדף אחר מחבל נוסף שהסתתר בחממות, והבין איך למרות התוצאה הקשה של התקרית, שיחק המזל הפעם, יחסית, לחיילים.

• הכתב צעק: "קיבלתי כדור ברגל"
• אלדד: שרון התיר את דם החיילים
 

5:45: מחבלים במוצב

רק שלשום פרסו בצה"ל שכבה נוספת של גדר סביב החממות החדשות של מורג. לא היתה התרעה ממוקדת, גם לא עלה החשש שדווקא בתוך 24 שעות תחדור חוליית מחבלים מתוחכמת לתוך המוצב, שנראה כמו מבצר אטום, ותירה במקום צרורות במשך דקות ארוכות. אבל הגדר לא הועילה.

המחבלים, כך מתברר הגיעו בשעות הלילה למורג מרפיח, כשהם עוטים מדים מנומרים וחמושים ברובי קלאצ'ניקוב ורימונים, והתמקמו באזור החממות החדשות של היישוב מורג. הם זחלו מתחת לגדר החדשה בקלילות.

בינתיים, במוצב החל בוקר שיגרתי. כוח בפיקודו של המפקד כבר יצא למשימת פתיחת פרוזדור ההתנחלות על מנת לאפשר לתושבים להיכנס ולצאת מהיישוב בביטחון, וחלק מהחיילים ישנו במיטותיהם.

"פתאום שמענו צרורות של ירי", מספר אחד החיילים שהיה באותה בחדר במוצב, "ידענו שזה קרוב לדלת, לא ראינו כלום מבחוץ, אבל היה ברור שמדובר במחבל. חבר שלי קפץ עלי כדי להעיר אותי".

המחבל ירה לכל כיוון אפשרי, ללא הבחנה במטרה לפגוע בכל מה שניתן.

בחדרו של החייל, כך עולה מהעדויות, התארגנו החיילים ליציאה החוצה, בנשק שלוף. החיילים סיפרו כי במהלך ההכנות ליציאה החוצה הם נצמדו לקיר שליד הדלת. "המחבל ירה בכיוון הדלת וזה היה המקום הכי בטוח להסתתר".

בינתיים ירה המחבל בסמ"פ, סרן טל ברדוגו, שעמד בכניסה לחדרו. הצרור הבא פגע בשני החיילים שהו באותה עת בחמ"ל, אבל יתר החיילים לא ויתרו, הם ביקשו להשיב אש. "היו מחשבות שהדלת תפתח כל רגע ואז יהיה קרב פנים מול פנים מול המחבל", סיפר אחד החיילים על הרגשתו.

החיילים מתעשתים

זמן קצר לאחר שהחל הירי, יצא אחד החיילים מחדרו ובאומץ לב ירה במחבל שעמד מולו שני כדורים. המחבל נפצע, אך בנשק של החייל נתגלה מעצור והוא נאלץ לתפוס מחסה במטבחון על מנת לתפעל את הרובה.

המחבל הפצוע תפס מחסה מאחורי כלי רכב כבד במקום, בינתיים נכנסו לפעולה שני החיילים בעמדות בתוך המוצב. מהעדויות עולה כי "החייל שהיה בעמדה הימנית זיהה את המחבל השני. זה שלא השתתף בירי לעבר החדרים ופצע אותו".

את העבודה השלימו כוחת נוספים שהגיעו למקום והרגו את שני המחבלים. מהעדויות עולה כי לפחות לאחד המחבלים היה מעצור בנשק בשלב מסוים, מה שהיקשה עליו את מסע ההרג שיכול היה לסתיים גרוע הרבה יותר.

"לחימה של אריות", כינה מפקד הגדוד, סא"ל עופר לוי, את תגובת חייליו שהבינו שמחבלים יורים עליהם.

לאחר התקרית, ניסו החיילים במוצב, לעכל את האירוע הקשה. מדובר בחיילים ותיקים, שעברו כבר טבילת אש בשירותם הצבאי בשטחים. אחד החיילים בפלוגה סיפר לחברו כיצד זמן קצר לפני חדירת המחבלים עוד סרק את השטח מהעמדה בה היה מוצב, אך לא ראה דבר חשוד. "לא היה שם כלום", נשבע וזכה לחיבוק חברי מחבריו.

בקרב החיילים במוצב, שאגב להבדיל ממוצבים אחרים של צה"ל ברצועת עזה - נטול שם ומכונה בפשטות "המוצב הסמוך למורג", שררה לא רק תחושה קשה על אובדן החברים, אלא גם תחושת החמצה על כך שלא פגעו במחבלים עוד קודם שהצליחו לירות בחבריהם.

"הייתה כאן ממש לחימה נגד המחבלים, גם ירי של החיילים מהנשקים שלהם וגם מהעמדות", שיחזר אחד החיילים, "החייל שהיה בעמדה הוא קלע שפגע במחבל מרחוק". החיילים מצביעים על החורים בדלתות חדרי המגורים, עדות אילמת לצרורות הירי של המחבלים. "הם לא צעקו שום דבר כשירו", סיפר חייל אחר, "אבל בשלב מסוים אחד מהם קרא לשני בשמו והם רצו לברוח ביחד, אני זוכר טוב הצעקה שלו".

למוצב זרמו במהלך היום קצינים וחיילים שכבר סיימו את תפקידם ונמצאים כיום ביחידות אחרות, גם כאלה שכבר פשטו מדים וחיילים שהיו בבית בחופשה הגיעו לחבק את חבריהם.

זה לא נגמר

אבל גם כשבמוצב חדלה האש, בחממות הסמוכות עדיין הסתתר אחד מחברי החוליה. הגששים, שסרקו את השטח, זיהו עקבות של ארבעה מחבלים. השניים שחדרו למוצב, אדם שלישי ששב על עקבותיו לכיוון רפיח ומחבל רביעי שהסתתר במקום.

כוחות צה"ל זיהו את המחבל וכיתרו מייד את האזור. "ברגע שהמקום סגור ומכותר אפשר לחשוב בצורה שקולה מה עושים", הסביר אחד הקצינים בגזרה את שאירע, "המחבל הטמין מטען קלימגור שיכול היה לפגוע בחיילים נוספים, רכב הנדסי שלנו מסוג די-9 סרק את השטח, גם שהמחבל זוהה ונפתחה לעברו אש, הוא המשיך לירות, עד שחוסל".

שעות ספורות לאחר התקרית הקשה, החליפו מספר חיילים את מדי הב' שהם למדי א' ויצאו להלווית חברם, סמ"ר ישראל לוטטי, שמתגורר מרחק 10 דקות נסיעה מהמקום, בנווה דקלים.

בבית העלמין הקטן של היישוב, אמר אחד החיילים: "שמרנו בעצם על הבית של ישראל, ועשינו את זה הכי טוב שאפשר".