אלסקה: סוף העולם שמאלה
החלוצים הראשונים חצו את מרחבי השלג של אלסקה במזחלות. היום אפשר לעשות את זה גם ברכב מחומם ובאוניית פאר. קרחונים, הרים, יערות, לווייתנים, דובי גריזלי וסלמונים - והכל בתנאים של מחלקה ראשונה
על לוחיות הזיהוי של המכוניות באלסקה מופיעה הסיסמה 'צפונה אל העתיד', ואכן התושבים המעטים יחסית של פיסת הארץ הענקית הזאת מתייחסים אל עצמם כאל החלוצים האחרונים שנותרו בין מאות מיליוני תושבי ארצות הברית. על שטח של כמיליון וחצי קילומטרים רבועים מתגוררים כ-650 אלף תושבים בלבד. את ישראל כולה ניתן לדחוס לאיזה מפרצון נידח באלסקה ובטוח שאף אחד שם לא ירגיש.
למרות גודלה של המדינה והקושי התחבורתי לנוע בשטחיה, עדיין אפשר למצוא דרכים לבקר באתרי התיירות הבולטים שבה: הר מקינלי שנראה כמו עוגת קצפת לבנה בגובה של חמישה וחצי קמ, פארק דנאלי המדהים, העיירות החמודות ג'ונו וסקאגווי, מעבר ההרים ווייטפאס, קניון נהר קלונדייק והעיר הגדולה של אלסקה, אנקורג'.
הטיול שבו השתתפנו החל במסע של שבוע ברכב אל שכיות החמדה של הארץ הענקית והמשיך בהפלגה באורך דומה בספינת הקרוזים VISION OF THE SEA של חברת 'רויאל קאריביאן'. מסלולה עובר במה שנקרא המעבר הפנימי של אלסקה ומאפשר גישה לאתרים מכיוון הים בלבד.
כאשר וויליאם סיווארד, מזכיר המדינה של הנשיא לינקולן, רכש ב-1867 את אדמת אלסקה מהרוסים תמורת סנט לדונם ושילם בסך הכל קצת יותר מ-7 מיליון דולר, הוא הפך למשל ולשנינה בפי כל. העיסקה כונתה "השטות של סיווארד". רק כאשר החלה הבהלה לזהב לקראת סוף המאה ה-19, החלו האמריקנים להתפעל מהחזון של האיש. היום אלסקה היא באר נפט ללא תחתית וגם מקור עשיר למחצבים ודיג.
ג'יימס קוק היה כאן במאה ה-18
אנקורג', הגדולה בערי באלסקה, נוסדה ב-1915 כצומת מסילת רכבת. האטרקציות כאן מעטות ואפשר לעבור על מה שצריך בנסיעה בת שעה בטרולי התיירותי המקומי. אחת העצירות היא ליד פסלו של ג'יימס קוק, שהגיע למקום לראשונה במאה ה-18 במהלך החיפוש העקר אחר המעבר הצפוני שיוביל אל סין והודו מבלי להזדקק ל'דרך המשי' היבשתית.
הטרולי עוצר ב'פארק רעידת האדמה' - תזכורת לרעש הקשה של 1964 שהותיר הרס רב בדאונטאון של אנקורג', שספר 200 הרוגים. מול המפרץ המרהיב נשקף 'פייר איילנד', אי סודי שעד היום אוסרים על תושבי אלסקה לבקר בו. המדריכה העירונית שלנו העריכה שבאי מאוחסנים טילים ביניבשתיים רבי עוצמה מתקופת המלחמה הקרה.
המוזיאון הראוי לביקור באנקורג' הוא מוזיאון המורשת של אלסקה
(ALASKA NATIVE HERITAGE CENTER), שמציג את אורח החיים של שבטי האסקימואים והאינדיאנים. באולם המרכזי מוצגים סרטים דוקומנטריים ולהקה צעירה מדגימה ריקודים שבטיים ואת ענפי הספורט הייחודיים לאסקימואים. במבנים אחרים מוצגת התקנת ביגוד מעור ומפרוות. מזונם של הילידים התבסס בעבר בעיקר על כלבי ים, שבשרם נעדר כולסטרול.
באגם הוד הסמוך לעיר נמצא הצי הגדול ביותר בעולם של מטוסי-ים קלים. עבור תושב ממוצע באלסקה מטוס-ים פרטי יעיל יותר מרכב קרקע ויכול להביא אותו הרבה יותר מהר מביתו, ליד אחד מ-30,000 אגמי המדינה, אל "העיר הגדולה". מקובל שכאשר ילד יודע לרכוב על אופניים אפשר להתחיל ללמד אותו להטיס את המטוס המשפחתי.
מה לעשות כשפוגשים גריזלי?
רק אחד מכל שמונה תיירים שמזדמנים לאלסקה זוכה לראות את הר מקינלי, המוקף לרוב בעננים המסתירים את פסגתו. ההר הענק מתנשא לגובה 4,000 מטר מעל סביבתו, ובכך הוא עוקף אפילו את האוורסט, שגובהו היחסי מעל ההימלאיה הוא רק 3,000 מטר. הדרך מאנקורג' לפארק דנאלי, בו שוכן הר מקינלי, נמתחת על פני 300 ק"מ.
על הדרך המתפתלת בין רחבי הפארק ניתן לנוע רק באוטובוס השייך לשמורה, ויש להצטייד במזון ובשתייה ליום שלם. המראות מרשימים, בעיקר כאשר הר מקינלי על פסגותיו המושלגות ניבט ממול ולצדדיו הרכסים של הרי ענק נוספים, כמו פוראקר וראסל, שעל צלעותיהם קרחוני ענק.
מדי פעם נתקלים כאן בדובי גריזלי, ובהחלט כדאי להיזהר.
המלצה המקומית: נתקלת בגריזלי - שכב על הארץ ותתחזה למת. יש בפארק גם עדרים קטנים של קריבו, צבאים מגודלי קרניים שפעם נדדו בהמוניהם לאורך אפיקי הנהרות. לעתים נתקלים גם במוס, אותו אייל ענק עם קרניים רחבות ששוקל כמעט טון.
תמורת שמונה דולרים נוספים אפשר לנסוע עד ליעד הסופי - וונדרלייק: אגם שנשקף מול הר מקינלי. סביב האגם שורצים יתושי ענק ומאוד מומלץ להצטייד באמצעי הגנה.
למחרת מחליפים את אמצעי התחבורה ועוברים למסע של כשלוש שעות בסירת סילון על נהר טלקיטנה, שעל שתי גדותיו ניתן להבחין בנשרים קירחים ודובים שחורים שבאים ללגום מים ולדוג. השיא של ההפלגה הוא טיול רגלי ביער עד ליישוב אינדיאני עתיק שכל יושביו מתו משפעת, שבה הדביקו אותם "הלבנים".
קופצים נגד הזרם
התחנה הבאה במסע שלנו היתה העיירה הציורית פאלמר. באחת החנויות לציוד דיג קיבלנו המלצה לגשת לגשר הסמוך, "שהוא המקום הטוב ביותר לצפות במסעם של דגי הסלמון אל המקום שבו נולדו". ואכן, מתחת לגשר הזה צפינו באלפי סלמונים ענקיים מקפצים נגד הזרם, בדרכם לפלג בו החלו את חייהם, בו משריצות הנקבות אלפי ביצים ויוצרות את דורות הסלמון הבאים.
במהלך חייהם עוברים הסלמונים מהנהר אל מימיו המלוחים של האוקיינוס ולאחר שנתיים עושים את המסע חזרה לאתר הטלת הביצים במים המתוקים. בסוף המסע הם מתים בשיבה טובה, אלא אם כן נטרפו לפני כן על-ידי לווייתני אורקה מורעבים או דובי גריזלי זללנים שמתכוננים לשנת החורף.
באיזור WILLOW CREEK, שבו התגלה זהב ב-1896, ניתן,
תמורת תשלום כמובן, לחוות את אורח החיים של ימי "הבהלה לזהב". אפשר להתנסות בעמידה במי הנחל הקרים עם מחבת ורשת, בניסיון לאתר גרגירי זהב בערימות הבוץ. גם אם אחרי יום שלם תמצאו רק גרגרון זהב אחד, בשווי של כמה סנטים, תרגישו גאווה גדולה. מכרה הזהב שפעל במקום העסיק בזמנו כ-200 מחפשי זהב, אך ננטש בתום מלחמת העולם השנייה והפך בינתיים לאתר תיירות. עד אז הופקו בו לא פחות מ-34 אלף אונקיות זהב.
אטרקציה נוספת באזור היא הקרחון של פארק גליישר, אליו מגיעים בהליכה. הדריכה על קרחון אקטיבי מרגשת למדי והצילומים שתביאו משם יוכיחו לכל המפקפקים שאכן כבשתם את אלסקה.
יום שלם נוסף ויותר מ-100 דולר השקענו בהפלגה של כ-7 שעות מהעיירה סיווארד לעבר קרחון מרשים הממוקם בפיורד קינאי. ראינו שם גם רבבות ציפורי ים, אריות ים וכלבי ים, ואת קצות זנבותיהם של כמה לוויתנים ענקיים, כל אחד במשקל 80 טון. הלוויתנים האלה, מסוג האמפבק, באים מדי קיץ לאלסקה הקרירה מאיי הוואי, כדי למלא את כרסם בדגי המקרל המקומיים.
חזרנו לסיווארד, שמי המפרץ שלה עמוקים דיים כדי לקלוט ספינת קרוזים ענקית כשלנו, תוך נסיעה בנופי בראשית, כשמצד אחד שלנו מתרוממים רכסי הרים מושלגים ומהצד השני מוטל פיורד יפהפה.
שיט תענוגות בין קרחונים כחלחלים
את המשך הטיול, במורד הדרך הימית המובילה מסיווארד לעיר וונקובר שבקנדה, עשינו בנינוחות, נהנים מההיצע השופע של אוניית הפאר שלנו, שהובילה 1,500 תיירים.
הפלגנו בינות למיצרים עתירי קרחונים כחלחלים, כשמדי פעם מזדקרים לנגד עינינו צוקים שעליהם מאות אריות ים. לווייתנים ענקיים קיפצו בקלילות על גלי הים ונשרים קירחים חגו מעלינו כאילו יצאו הרגע מסמל ארצות הברית.
ויז'ן אוף דה סי, ספינת התענוגות שלנו, מתנשאת לגובה 14 קומות ושוקלת 70 אלף טון. חדר האוכל המפואר, אולמות הבידור והקולנוע, בתי
הקפה, הפאבים ובעיקר הקזינו - מבטיחים פעילות בלתי פוסקת. כל ערב יש כאן הצגות ברמה של לאס-וגאס. בעלי נפש ספורטיבית נהנים מחדר כושר משוכלל ומבריכות שחייה. האמיצים בחבורה שלנו ניצלו כל רגע של שמש כדי להתפשט, הישראלים בקושי הורידו את הז'קט.
העיירה הראשונה שאליה הגענו במהלך השיט לונקובר היתה בירת אלסקה, ג'ונו, שנבנתה ב-1894, עם פרוץ הבהלה לזהב. זוהי עיר הבירה היחידה בעולם שאין אליה קשר יבשתי וניתן לעגון או לנחות בה רק עם ספינה או מטוס ימי.
ג'ונו בת 30 אלף התושבים דורגה על ידי 'לוס אנג'לס טיימס', במקום החמישי בעולם ברשימת היעדים האטרקטיביים לנוסעי ספינות הקרוזים. ניתן לעלות ברכבל אל מרומי הר ג'ונו שמעל העיירה ולהשקיף למרחקים (אם אין עננים, כמובן). ההר הוא חלק מפארק מיוער בשם טונגאס, שמאחוריו משתרע קרחון ענק על שטח של יותר מ-2,000 קמ"ר. העיירה נקראת על שם ג'וזף ג'ונו, אחד משלושת ההרפתקנים שגילו ב-1880 עורק זהב עשיר במקום. הוא זכה להיות מונצח בשם העיירה לאחר שהזמין את כל מי שהסתובב שם באותם הימים לשתייה הגונה במסבאה המקומית.
מג'ונו הצפנו לעבר סקאגווי, עיירה שהיא אנדרטה לחללי הבהלה לזהב. סקאגווי בשפת הילידים היא "ביתה של הרוח הצפונית", מה שרומז שקר מאוד כאן בחורף. רחוב ברודוויי, הרחוב הראשי בעיירה, כאילו לא השתנה מאז 1898. המלצה: תלגמו איזה קנקן בירה במסבאת 'סופי סמית''. כך תתרמו להנצחת שמו של ראש כנופיה שהתעשר מהימורים, השתלט על העיירה ונהרג בקרב יריות עם השריף המקומי.
במסבאה הססגונית 'רד אוניון סלוּן', שבה המארחות לובשות את בגדי סבתותיהן, "הפרוצות מדור הזהב", יש גם מוזיאון ייחודי המוקדש לאותן פרוצות חלוציות, שקיבלו תשלום בגרגירי זהב. הפרוצה המוצלחת מכולן שקלה, לפי הסיפורים, 140 קילו, והרוויחה יותר מ-150 אלף דולר תוך שנה.
חוויה בלתי נשכחת כאן היא הנסיעה ברכבת לעבר WHITE PASS, על מסילה שהובילה את רודפי הזהב בתחילת המאה ה-20. זו חוצה את רכס ההרים ונחשבת להצלחה הנדסית דוגמת תעלת פנמה או מגדל אייפל. הרכבת מטפסת לגובה של כ-1,000 מטר ועוברת בדרכה גשרים מפחידים. הנוף הנשקף ממנה הוא של יערות עד וקרחונים, כולל ערוץ נחל עמוק ומדהים. התשלום, 90 דולר לאדם, לא מפחית מההנאה.
חזרנו לאונייה שלנו והפלגנו לעבר מפרץ הקרחון, שאליו נוהרים חובבי טבע מאז 1880. בקצה הפיורד ניתן לחזות בקרחון הובארט משיר מעליו לקראת הקיץ גושי קרח ענקיים שנופלים בקול שאון אל מימיו החלקים של הפיורד. הספינה הענקית נעה בזהירות בין המצופים המסמנים את נתיב המים הבטוח.
כמתנת פרידה מאלסקה עוברת ה'ויז'ן' בפיורד מטריף ביופיו בקצה המעבר הפנימי, ומסמל את ההגעה לקנדה.
איך עושים את זה?
איך משחזרים טיול כזה? טסים לאנקורג' (מארצות הברית, מקנדה או מכל בסיס יציאה אחר שמתאים לכם) ושוכרים במקום רכב. סידורי לינה ואירוח - עליכם.
מתזמנים את הגעתכם לסיווארד לקראת ההפלגה לונקובר (כ-800 דולר לאדם ל-7 ימים, תלוי בדרגת האירוח בספינה). הקרוזים יוצאים משם החל מחודש מאי ועד תחילת אוקטובר (שיא הביקושים - יולי ואוגוסט). מומלץ להיערך לאופרציה הזאת זמן רב מראש.
ייעוץ והכוונה אפשר לקבל בסוכנות החיפאית 'סנורמה', שמייצגת את 'רויאל קאריביאן' בישראל. טל' 8611616 - 04, פקס 8511506 - 04.
