תחנה אחרונה: עם הרכבת לנתב"ג 2000
האיש שמדבר ברמקולים של הרכבת הכריז "איירפורט" והקרונות העתיקים עצרו בטרמינל החדש, בתחנה היפה עם האוטומטים המשודרגים למכירת כרטיסים. גילי סופר נסע וחזר, ולמרות כמה הערות הכרחיות, השורה התחתונה ברורה: העסק עובד
אמנם ההגעה לטרמינל לא הייתה בדיוק בדקה שמופיעה בלוחות הזמנים, אבל העסק עובד: הרכבת מגיעה עד לתחנה, ובמשך שלושת השבועות שנותרו עד לפתיחתו של הטרמינל החדש שבו נמצאת תחנת הרכבת, האוטובוסים ששכרה הנהלת הרכבת מביאים את הנוסעים לטרמינל 1.
לעת עתה, מבחינת מיקום על רשת הרכבות, נמצאת תחנת הרכבת של שדה התעופה בקצה הקו, תחנה אחת מתחנת 'תל אביב - הגנה'. 12 דקות נסיעה ממנה, וכ-20 דקות מתחנת 'תל אביב - מרכז'. למרות שמטעם 'רכבת ישראל'הודיעו על 64 רכבות ביום, יש למעשה רק 33. משום מה מישהו סופר שם כל רכבת פעמיים. בגדול זה שתי רכבות בשעה.
אנחנו אולי לא עולם שלישי, אבל לבטח יש לנו הרבה להתקדם עד שנהיה לעולם ראשון. מה שמוכיח את זה היא לא ההקפדה הרופפת על לוח הזמנים אלא דוווקא העובדה שכל המערכת כמו בנוייה על זה שתשאלו. בעולם הראשון, אדם שפוקח את עיניו ואוזניו, לא צריך לשאול אף אחד מתי ואיפה ולמה: מערכות הכריזה והשילוט עושות את שלהן. כאן, אין לכם צ'אנס.
גם טרם היציאה לתחנת הרכבת, לא הפליאה רכבת ישראל יעילות. אתר האינטרנט שלה, לא מוכן לפתיחת התחנה החדשה, ומתעקש שהיום אין רכבות בכלל. אפשר אמנם להוריד קובץ דחוס ("זיפ") של כל לוח הזמנים החדש, אבל נדמה שרוב הגולשים לא יסתדרו איתו. גם המוקד הטלפוני של הרכבת לא ממש מוכן לשינוי: למוקדנית החביבה לוקח המון זמן עד שהיא מוצאת במסך שלה את זמני הרכבות לתחנה החדשה.
רכבת עתיקה עוצרת בחריקת בלמים מחרישת אזניים. ברזל על ברזל. אלה הרכבות שמשמשות בקווים הארוכים
ועתה הם גם מגיעות לבן גוריון. האיש במדים האפורים, שברור לו שהוא גם מודיעין נייד, מאשר שניחשתי נכון וזו הרכבת הנכונה. הזקן והנער שכל מה שהם יודעים בעברית זה לשאול במבטא כבד 'פתח תקווה' ממשיכים להתרוצץ הלוך חזור מרציץ לרציף גם כשהקטר הזקן שולף משם את הקרונות העתיקים.
הנסיעה עצמה קצרה ומשעממת כמו שנסיעה לשדה התעופה צריכה להיות. אפשר להספיק ולראות בדרך את הר הזבל של חירייה עם איזו מסגרת אדומה על ראשו ואת השופכין באיילון. המסלול עובר לאורך הכביש לירושלים, אחרי דקות בודדות נפרד מן הכביש, יורד למפלס תת קרקעי, והנוף מסתכם בקירות בטון. כל הדרך מ'תל אביב - מרכז', לאורך המסילה ובתחנות, תחושה מוכרת של חיים בתוך אתר בנייה שהתחפש למדינה. פתאום נס: הבחור שמדבר ברמקולים של מערכת הכריזה אומר את דברו גם באנגלית. מביך, אבל לפחות אמר "איירפורט", כך שהתיירים ידעו שעלו על הרכבת הנכונה. הגיע הזמן שיכניסו את מערכות הכריזה האוטומטיות גם לרכבות הישנות.
הרכבת רחוקה מלהיות דחוסה, ובנוסף לנוסעים הממשיכים בדרך האוויר גם כמה וכמה סקרנים, חובבי רכבות, שבאו לראות, להתרשם ולצלם, וגם התקשורת.
תחנת נתב"ג 2000. בונבוניירה. אין מה לומר, בנו תחנה יפה רשות שדות התעופה. ואולי הכי חשוב: יש לה מקום של כבוד בטרמינל, כמו באירופה. הכל (מלבד הרכבת עצמה) נקי, חדש ומלבב, ויש שילוט ברור אל האוטובוס שמקפיץ את הנוסעים לטרמינל הישן. יש פה אפילו שני דרגנועים, אחד שעולה ואחר שיורד, מה שלא זכור לי משום תחנת רכבת אחרת בארץ.
עמדת מנהל התחנה שקופה ועגולה ונמצאת ברציף עצמו והכל חדש וחדיש. אמריקה. הביאו מודל חדש של דלתות, וגם האוטומטים למכירת הכרטיסים משודרגים למסכי מגע, אבל הם מצליחים להסתתר מפני כל העומדים בקופה בתור.
טרמינל ז'ה טאם, ועכשיו הדרך חזרה: מאולם מקבלי הפנים לתוך הארץ (וזו ההזמנות לשאת תפילה דלה, שמי שמפעילים
שם את מסעדת הפועלים שמתחפשת לבית קפה, לא יקבלו זיכיון גם בטרמינל החדש). מהזווית של מי שנכנס לארץ התמונה לא מרנינה. לא רק ששכחו לשים אייקון של רכבת, שימשוך את עיני התיירים, אלא שזה נראה כאילו איש לא באמת לקח בחשבון שמעתה ינחתו לנו תיירים על הרכבת, ושהיא צריכה קבל את פניהם גם בתחנה של שדה התעופה, וגם בתחנות ההמשך.
הנסיעה לשדה התעופה אינה יקרה. אמנם מחירי הרכבת בארץ גבוהים מדי יחסית לחלופות, אבל כאן דווקא העניין משתלם. מחיר הכרטיס מתל אביב - 12 שקלים - הוא בערך מה שישלם מי שבא לאסוף אתכם עבור שעה קלה של חנייה. באר שבע מרוחקת 25 וחצי שקלים מכאן, כפר סבא 20, וחיפה 34.5 שקלים. יחסית למה שרגילים להוציא בכדי להגיע לנתב"ג וממנו, באמת לא נורא. ובכלל, למרות כל הכשלים הקטנים והמוכרים של רכבת ישראל, חיבור הרכבת לנמל התעופה זו סיבה למסיבה. אם יש דבר אחד חשוב בכל סיפור נתב"ג 2000 זו הרכבת.
לפנייה לכתב/ת 
