שתף קטע נבחר

הכי הכי בעולם

רגע אחרי שחזרנו לשגרה, זה הזמן להתחיל לפנטז על החופשה הבאה. כמה טיילים מנוסים מגישים את ההמלצות שלהם למקומות מיוחדים באמת, שנחקקו בזכרונם לנצח. מערבות הקרח ליד אנטארקטיקה, דרך ג'אקוזי בקו המשווה ועד ריצות בעירום על חופי תאילנד הבתוליים

הכי עוצר נשימה הכי רומנטי הכי מפחיד הכי מפואר 
הכי אקזוטי 
צוות המומחים: יגאל צור, טייל ומגיש 'שליחות קטלנית' בערוץ 10; משה גלעד, עורך מגזין 'מסע אחר'; דנדן בולוטין, כותב ב'מסע אחר' ומדריך מסעות; ניר חכלילי, המגיש את תוכנית הטיולים 'פספורט' בערוץ 2; ומטפס ההרים דורון אראל.

 

הכי עוצר נשימה

  

מנזר בטיבט : יגאל צור התלבט ארוכות. "יש לא מעט. אבל בסוף החלטתי על מנזר צורפו בטיבט, במרחק של כ-60 קילומטרים מלהאסה. הסיבה היא קודם כל הגובה: כ-4,600 מטרים, כך שהנשימה נעצרת באופן טבעי כי פשוט אין חמצן. באותו יום נערך טקס הכתרת הלאמה של מסדר המצנפות האדומות. הייתי המערבי היחיד שחזה באירוע, למעט צרפתי ואמריקני שקשורים למסדר. היה שם הכל: נוף עוצר נשימה – מדבר צחיח לצד עמק משובץ פריחה צהובה – רוחניות ואפיזודות אנושיות".

 

צוקים באירלנד : משה גלעד בחר בצוקי מוהר שבקצה המערבי של אירלנד. "זה ממש קצה היבשת. כל האוקיינוס האטלנטי לפניך. צריך לשכב שם על מדף סלע שטוח מאד ולהציץ אל המים למטה. אם לא משקיפים משם, מאבדים את כל האפקט של המקום. המראה הזה מגובה עצום, של הגלים המתרסקים אל הצוקים, פשוט עוצרים את נשימתך. אין ביטוי אחר".

 

קרחון בפטגוניה: נשימתו של דנדן בולוטין נעתקה, ולא רק

בגלל הקור הצורב, בקרחון פיו-אונסה בפטגוניה. "קשה מאד להגיע לשם: הגענו אליו אחרי שלושה שבועות של חתירה. זה קיר קרח ענקי, שגובהו בין 50 ל-100 מטרים, שפשוט מתרסק אל הים. גושי הקרח הם בגודל עצום: כשאחד מהם נפל לים הוא גרם לכזה גל, שהפך לנו את הקיאקים. אתה רואה את זה ונשאר פעור-פה. התמונה הזו, איך עמדנו וצרחנו שם בטירוף, לא עוזבת אותי".

 

הר בקייפטאון: ניר חכלילי מצא את עצמו ללא מילים מול הר השולחן בקייפטאון שבדרום-אפריקה. "כדאי להצטייד בבקבוק יין ולהגיע בשעת השקיעה. בשעה הזו, במרומי ההר, נדמה שהעננים נשפכים על ההר ומכסים אותו כמו מפת שולחן. אתם נמצאים מעל העננים וכל העיר פרושה מתחתיכם. אתם מתבוננים ופשוט לא מאמינים למראה עיניכם. אורלי ויינרמן, שהיתה איתי שם, פשוט פרצה בצרחות אושר".

 

הפלגה באנטארקטיקה: דורון אראל לא ישכח לעולם את הפעם

הראשונה שהגיע ליבשת הקפואה. "הדרך לשם היתה מאוד ארוכה ומפרכת. במשך מספר ימים הפלגנו ביאכטה קטנה, ואז פתאום ראיתי מרחוק את היבשת. עמדתי נפעם. נכנסנו עם היאכטה למעין מפרץ סגור, כל המים מסביב היו מלאים בגושי קרח. שם באמת נשמתי נעתקה, ולא רק מן הקור. על המראה הזה חלמתי המון שנים".

 

חזור למעלה
הכי רומנטי

 

מגדלור בפורטוגל : בתחרות על המקום הכי רומנטי, מעניק משה גלעד את המקום הראשון דווקא למגדלורים. "מגדלורים הם דבר מאד רומנטי בעיניי, בייחוד בשעת השקיעה. תמיד הם ניצבים על שפת-ים במקום דרמטי. מגדלור קאבו דה-רוקה נמצא בפורטוגל, קרוב לליסבון. הוא בנוי מלבנים אדומות, יש בראשו מרפסת תצפית שרוב הזמן מכוסה בעננים ובערפל. המגדלור הזה נטוש, מרוחק, נידח. לא אפרט, אבל אומר שזה הוסיף לרומנטיקה".

 

האור במוסקבה : "כי הבחירה שלי היא עמק המנזרים של סוזדאל בטבעת הזהב של מוסקבה", אומר יגאל צור. "תמיד התפלאתי על הרומנטיקה השופעת וחסרת התקנה של הספרות הרוסית. הבנתי אותה רק כשהייתי בערב אחד של חודש יוני, בלילה לבן מלא אור, בעיירה הקטנה סוזדאל. המבנים הלבנים הפכו לוורודים-אדמדמים, כיפות הבצל המוכרות הבהיקו באור נגוהות והשמיים נצבעו בגוון לבנבן. על שפת העמק ישבו זוגות. חלקם החזיקו ידיים, לא מעטים שתו בירה. מה שאיחד את כולם היה הכישוף של האור שהיה באוויר. זה היה רגע רומנטי באופן חסר תקנה. אכלתי את עצמי שהייתי לבד".

 

דיונות בנמיביה : החולות האפריקניים עשו את זה לדנדן בולוטין. "מדובר בדיונות החול הגבוהות ביותר בעולם. הצורות שהחול הכתום יוצר נראות כמו הדיונות הקלאסיות שרואים רק בסרטים. לשבת עם זוגתך על הדיונות הכתומות האלו בשעות לפנות ערב, עם הצבעים שיוצרת השקיעה וכל הראמים והשועלים סביב, זה פשוט חלום".

 

וילה בטוסקנה: הטעם של ניר חכלילי קלאסי יחסית לקולגות. "עבורי, המקום הכי רומנטי בעולם חייב להיות קשור באיטליה. שירז טל המליצה לי על מקום כזה, וילה קמפסי בטוסקנה. זו וילה עתיקה שבעליה הפכו אותה למלון קטנטן. שירז ובעלה, עופר, בילו שם את ירח הדבש שלהם. במקום המבודד הזה, שמוקף בנוף המדהים של טוסקנה, הבנתי על מה שירז דיברה, ולמה הם בחרו לבלות שם ירח דבש".

 

פריחה בטורקיה : המקום הכי רומנטי בעיני דורון אראל הם הרי קצ'קר שבתורכיה. "זה קורה בעיקר באמצע יולי. כל ההרים מכוסים בפריחה מהממת. ימים שלמים אתה צועד שם בתוך ים של פרחים בכל גווני הקשת".

 

חזור למעלה
הכי מפחיד

 

טרנזיט באפריקה: "מתבקש שאומר עיראק, אבל לא", מפתיע יגאל צור, שבילה את מלחמת המפרץ האחרונה בהתגנבות יחידים לכיוון בגדד. "אני זוכר נסיעה משונה במאלאווי במזרח-אפריקה. בדרך אתה יורד מאוטובוס מקומי ועולה על מין טרנטה ישנה והרוסה, שעוזר הנהג דוחף אותה כל פעם כדי שתניע. עלו איזה עשרים איש מאחורה, ועוד ארבעה מקדימה וכמובן עוד שקים של תירס, ודליים של דגים מסריחים וכמה תרנגולות חיות וגור של חזיר. קיבלתי פריבילגיה של לבן, וישבתי מקדימה. איכשהו נמנמתי והתעוררתי כשהעבירו אותי לטרנזיט מחורבן לא פחות. הייתי לבד ומסביב רק חבר'ה שחורים, שכל אחד מהם נראה כמו קצב. ארבע שעות התגלגלתי איתם מכפר לכפר, ללא שום מושג איפה אני. התחושה הזו, של אי-הוודאות, היתה מאד לא נעימה".

 

צפיפות בקהיר: המקום היחיד שהלחיץ את משה גלעד זו בירת מצרים. "הייתי בקהיר לפני יותר מעשר שנים, ועדיין נשארה אצלי חוויה חזקה מאד. זו עיר של כ-12 מיליון תושבים, צפופה בצורה מטורפת. אנשים נצמדים אליך, דוחפים, מפלסים את דרכם, מבקשים כסף. הייתה לי הרגשה של טביעה. שאין סיכוי לצאת מהפלונטר הזה, מהפקקים, מהצפיפות, מהרעש. הרגשה של 'אין לאן לברוח'".

 

ראפטינג בזמבזי: דנדן בולטין הרגיש מהו פחד אמיתי כשעשה

ראפטינג בנהר הזמבזי. "הנהר הזה נמצא על הגבול בין זימבבואה לזמביה. הראפטינג מתחיל מתחת למפלי ויקטוריה, ונחשב לאחד הפראיים בעולם. אתה מתהפך עם הסירה, המים גועשים מסביב בטירוף, ואתה לא יודע מה למעלה ומה למטה. הרגשה של חוסר שליטה מוחלט. פחד אלוהים. הגעתי לשם כמדריך כבר מספר פעמים, ובכל פעם אני נשבע לעצמי שזו פעם אחרונה".

 

ג'יפים במרוקו : "אני חושב שהדבר הכי מפחיד בעולם זה לנסוע בג'יפ בהרי האטלס במרוקו", אומר ניר חכלילי. "עשיתי את זה לפני שלוש שנים ועוד עם אלי יצפאן לצידי. הנסיעה הזו בהחלט זכורה לי כחוויה מפחידה מאד. מדובר בדרך מאד רעועה, הג'יפ עמד להתהפך בכל רגע ולא הפסיק לקפוץ. הבטן התהפכה לי והפנים החווירו. יצפאן כמובן הוסיף על הבהלה, כש'הקפיץ' אותי בכל רגע עם צרחות ושאגות צחוק אדירות. חמש שעות ארכה הנסיעה הזו, אבל לי זה נראה כמו נצח".

 

קרח בשוויץ : עם כל ניסיונו כמטפס הרים, היה מקום אחד שהצליח להשאיר טראומה אצל דורון אראל. "הקיר הצפוני של הר מטהורן בשוויץ הוא מפורסם, ומצוייר על הרבה עטיפות של שוקולד שוויצרי. אני לא אשכח את המקום הזה לעולם. זה מסלול מאוד קשה. מזג האוויר היה גרוע, ופתאום אבדה לנו הדרך. נשארנו תקועים באמצע הקיר, בגובה של 600 או 700 מטר. קר, חורף, אנחנו לא במקום בו היינו צריכים להיות. בסופו של דבר הצלחנו לרדת משם בשלום. אבל לאורך כל שנות הטיפוס שלי, מעולם לא הייתי כל כך על הקצה".

 

חזור למעלה
הכי מפואר

 

באטלר ברג'אסטאן : יגאל צור נזכר בערגה במלון אודאי בעיר אודאיפור שבחבל רג'סטאן בהודו. "זה לא רק החדרים המאובזרים, אלא גם הבאטלר שבא וצחצח לי את הנעליים ומזג לי את הוויסקי במידה הנכונה. בתנועת אצבע מינימלית שלי הוא הבין שצריך למזוג עוד מנה ואחר-כך הספיקה קריצה קטנה, כדי שימזוג עוד אצבע. זה גם היה המכלול הארכיטקטוני המדהים של המלון, חדר המראות, מעקה השיש הענק, המעלית הקטנה והקסומה והבריכות שמסביבן פילי אבן לבנים ואדומים ומלצרים שמביאים קוקטיילים צוננים. ואחר-כך ארוחת ערב בלב האורות ומול האגם".

 

ארמונות בהודו : גם ניר חכלילי בחר בהודו. "בעיר ג'ייפור בחבל רג'אסטאן נשארו ארמונות מתקופת המלכים שהוסבו לבתי מלון מפוארים להחריד. הכל שם מצופה זהב מסביב לאגמים מדהימים, בנוי ביופי ועושר ברמות שקשה לתאר. כשאתה יוצא מהארמון, אתה חוטף את הודו בפנים – והניגוד הקיצוני הזה תופס אותך מאד חזק. הוא רק מעצימים עוד יותר את כל הפאר שהרגע יצאת ממנו".

 

סחלב בבנגקוק : "בכל המשאלים, מלון 'אוריינטל, בבנגקוק זוכה בתואר המלון המפואר בעולם", מספר משה

גלעד. "באמצע המלון זורם נחל מלאכותי עם דגים וצבי-מים. בכל ערב אתה מוצא על הכר בחדר סחלב לבן ופתק עם ציטוט משיר אנגלי בנושא שינה, כברכת לילה טוב. בלובי יש חנות סיגרים, עם הסיגרים היקרים והמשובחים ביותר. למלון יש סירה: אם אתה רוצה ללכת להתאמן בחדר הכושר של המלון שנמצא בגדה השנייה של הנהר, סירת המלון לוקחת אותך לשם".

 

יאכטה בגלאפגוס : דנדן בולוטין מתגעגע ליאכטה מפוארת באיי גלאפגוס שעל קו המשווה. "יש שם 60 איים המוכרזים כשמורת טבע. מלבד שניים, בכל השאר אסור לישון או לאכול. רק יורדים אליהם לטייל והיאכטה משמשת כבית מלון. גולת הכותרת היא הג'קוזי שעל גג היאכטה. בגלל שזה איזור קו המשווה, אף-פעם לא קר שם. אתה יושב באמצע הלילה בג'קוזי, מעליך כוכבים, בידך גביע שמפניה והצוות מסביב מגיש לך ארוחות גורמה. היש מפואר מזה?"

 

איגלו בקנדה : "זה אולי נשמע קצת כמו קלישאה", מתנצל דורון אראל, "אבל הטבע הוא הכי מפואר בעיניי. אני לא בדיוק איש של בתי מלון ומקומות פאר. ב-1999 הסתובבתי עם אסקימוסים באזור הארקטי של קנדה. נסענו 14 שעות ברציפות על מזחלות כלבים, ברוחות עזות וקור מקפיא של מינוס 28 מעלות. בשלב מסויים עצרנו ושני אסקימוסים בנו איגלו. בתוך האיגלו כבר לא היו רוחות. הטמפרטורה בפנים היתה אפס מעלות, אבל לנו היה חם ונעים. אחרי מה שעברנו, אני זוכר את האיגלו הזה כמקום הכי מפואר שנכנסתי אליו אי-פעם".

 

חזור למעלה
הכי אקזוטי

 

חוף החלומות בתאילנד : אחרי התלבטות, בוחר יגאל צור באחת מרצועות החוף,

 בדרך דרומה מבנגקוק. "דרומית לעיר ראנונג נמצא הפארק הלאומי של לאם-סון. זו היתה עבורי פסגת החלומות – להיות לבד על חוף בתולי. בימים שוטטנו על החוף, שחינו וצפינו אל הדולפינים שנעו מעבר לריף הרחוק. רצתי עירום על החוף בלי להתבייש, כי לא היה אף-אחד באזור. התעכבנו ליד דייגים שהעלו מדוזות לבנות ענקיות שנשלחו אל מטבחים בהונג-קונג. את הלילות העברנו בגסט-האוז קטן הנושא את השם 'וואזאנה'. הכל היה נפלא, למעט הקריאות העזות מדי לילה של הגאקו, אותה שממית קטנה עם קול ענק, שהבריחה את הבן שלי אל הבונגלו. נטשנו בצער".

 

כפרים ברומניה : משה גלעד בחר בהרי הקרפטים שמחוץ לבוקרשט. "במרחק של שלוש שעות מכאן יש אנשים שעדיין הולכים לשאוב את המים שלהם עם דלי מהבאר, חיים בלי חשמל ובלי מים זורמים בבית. הם יוצאים לשדה וחורשים אותו עם מחרשה רתומה לשור. באחד הטיולים באיזור ראיתי מרחוק חיה גדולה, ניצבת ליד מכונית. חשבתי שזו פרה. כשהתקרבתי, נדהמתי לגלות שזה דב. ככה, דב ענק מסתובב חופשי ביער. יש יותר אקזוטי מזה?"

 

פינגווין באנטארקטיקה : דנדן בולוטין ישמח לחזור לג'ורג'יה הדרומית. "מדובר באי לא רחוק מאנטארקטיקה. שאפשר להגיע אליו רק בתום הפלגה – וגם זה לא פשוט. מדובר בכ-1,200 ק"מ של הפלגה ממקומות נידחים כמו איי פוקלנד או אנטארקטיקה. עמדנו שם על החוף, מול מושבה של 300 אלף זוגות פינגווין מלכותי והגוזלים שלהם, כשהחוף מכוסה כולו בפלומת הנוצות שלה. פסענו בין מאות פילי ים שרובצים על החוף וחלקם מגיע למשקל של 3.5 טון. זה היה פשוט אקזוטי, פראי ומיוחד".

 

חוף במלדיביים: ניר חכלילי מצא את פיסגת האקזוטיות באיים

המלדיביים. "פשוט אין מילים בפי. אין מה להגיד. המלונות שם בנויים על כלונסאות מעל לגונות מים מדהימות. החול לבן כמו פודרה והמים צלולים-צלולים. צילמתי תמונה משם וכשחזרתי לארץ הגדלתי אותה לפוסטר ענקי של 2 מטרים על 4 מטרים. התמונה הזו תלויה במטבח שלי, כדי שכל יום אוכל להיזכר בגן-העדן עלי-אדמות הזה".

 

הזוהר הצפוני: לפני כחודש ביקר דורון אראל בנהר הנהני באזור הארקטי של קנדה, קרוב לגבול אלסקה. "סדרת הקניונים שמעל הנהר הם דבר כל-כך יפה ומיוחד. אתה חותר בקאנו, מביט למעלה ונהנה. אבל החוויה האמיתית היא בסוף. מגיעים למעיין חם בטמפרטורה של אמבטיה ביתית. לשבת שם בחושך ולראות את הזוהר הצפוני חוצה את השמיים – אין יותר אקזוטי מזה".

 

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רונן בש
צוקי מוהר, אירלנד. קצה היבשת
צילום: רונן בש
צילום: דני שדה
וילה בטוסקנה. בחירה קלאסית
צילום: דני שדה
פינגווינים באנארקטיקה. 300 אלף זוגות על החוף
מומלצים