אתה, אני והמלחמה הבאה
במשך שנה וחצי עקב צוות עיתונאי אחר אנשי הימין הקיצוני ותיעד אותם. החל מהערב, רגע לפני העימות הגדול על ההתנתקות, אתם מוזמנים להיחשף אליהם בסידרה תיעודית בערוץ 2
פחות משבוע נותר להצבעה המכריעה בכנסת על תוכנית ההתנתקות. בצל הלבה המבעבעת מתחת ומעל לפני השטח בקרב אנשי השטחים והימין הקיצוני תעלה היום (ד', 20:45) זכיינית ערוץ 2 "קשת" את "המלחמה הבאה". הסדרה עוקבת אחר אנשי הימין הקיצוני במגרש הביתי שלהם ומציגה דברים מעוררי מחשבה ומטרידים. ה"מלחמה" שבכותרת, אמורה לפי המרואיינים בסרט להביא בסופו של יום לכינונה של ממלכת ישראל חדשה, "נקייה" מערבים ומחילונים.
את הסדרה בת ארבעת הפרקים (שניים ישודרו בשבועיים הקרובים, ושניים בעוד כחודשיים), יצרו הבמאי דן סיטון ("בשם האלוהים", זוכה פרס האמי האמריקני)
והעיתונאים החוקרים צדוק יחזקאלי וענת טל-שיר (אנשי "ידיעות אחרונות") והיא הופקה בשיתוף הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה.
הצוות ליווה במשך כשנה וחצי את הקיצונים שבאנשי ההתנחלויות והמאחזים, ובהם אנשי מחתרת "בת עין" שתכננו על פי החשד פיגועים נגד ערבים. לחדור למעוז הזה, של אנשים שרואים בכל מי שהוא איננו הם סוג של אויב, בוודאי בתקשורת, זה לא דבר פשוט. איך התגברו היוצרים על המכשלה הזו?
לדברי ענת טל-שיר "לא היה פשוט להבקיע את הדרך לתוך הקבוצה המבוצרת והלא חדירה הזו. הם לא מכירים בשום דבר שהוא לא המחנה שלהם, כולל העיתונות שהיא אויב מבחינתם. מה שעזר לנו זה החיבור לדן סיטון שלא נתפס בעיניהם כעיתונאי חוקר אלא כאיש עם מצלמה שעושה סרטים ומוערך בתחומו. לכן הם נפתחו בפניו באופן מפתיע. מעבר לכך שהעבודה נמשכה שנה וחצי, שזה המון זמן, ובמהלך זה אפשר לפתח יחסי אמון עם האנשים. הם רואים שאתה בא להקשיב ושאתה סקרן ולא בא ממקום של התנשאות, של 'אנחנו יודעים יותר טוב', אלא באים להראות מה הם רוצים, מה הם חולמים, איך הם מחנכים את הילדים.
לדברי טל-שיר "חשבנו שאם אנחנו מקבלים נגישות אליהם, אולי כדאי לנצל את זה ולהקשיב להם, ולא רק להציג את השאלות העיתונאיות. ככה נרקמו יחסי האמון. זה לא שבאנו, עשינו ראיון והלכנו. ליווינו אותם בהרבה תחנות וציוני דרך: בבתי משפט, בתי כלא, במקומות בהם התאספו. הצוות תמיד היה מוכן להקפצה מיידית אם קורה משהו".
טל-שיר ויחזקאלי, שאחראים גם ל"אנשי הדממה" (בשיתוף הבמאי שחר סגל) על לוחמי השייטת שהתאמנו בקישון וחלו בסרטן, ולסרט "חייה ומותה של עפרה חזה", הצליחו להשיג בסרט גם ראיונות בלעדיים עם אנשי מחתרת בת עין, שלא נפתחו עד כה לתקשורת. בסדרה הם מספרים בקור רוח על התכנון והניסיון להוציא לפועל פיגוע בילדים פלסטינים.
יתרה מזאת, הם אף מתארים את חזונם לעתיד המדינה. כך למשל, אומר שלומי דביר, מראשי ההתארגנות, כי "הייתי רוצה לראות ציבור שמסמן את מערכת המשפט כאויב שווה לשב"כ ולפרקליטות ולמשטרה. אני רוצה לראות ציבור שמגיע לבית המשפט, כמו אנשי לח"י בזמנו... ואומר 'אנחנו לא מקבלים את סמכות בית המשפט לשפוט אותי'". בהמשך אומר דביר: "אני רואה את עם ישראל כולו יושבים על הארץ בגבולותיה האמיתיים, שזה כולל הרבה יותר ממה שהיום, עבר הירדן, חלקים מלבנון, חלקים מסיני ו... מלכות. מה זה מלכות? כל כך שונה מהדמוקרטיה הרקובה הזאת".
טל-שיר רואה את הראיונות כהישג ומסבירה כי "הם באים לספר לא רק על המעשה עצמו ואיך הם מצטיידים בנשק ומכינים מטענים, אלא גם מספרים על המניע. חשבנו שאם נצליח להבין את המניע, נצליח לעשות משהו מעבר ליצירה דוקומנטרית. אולי אנשים לא יאהבו את המניע הזה ולא יחשבו שאנשים יפעלו לאורו, אבל זה מניע רגשי מצד אחד והלכתי-תורני מצד שני. לנו כחילונים קשה להבין את זה, אבל זה אפשרי".
"צד חשוב נוסף בסרט", מוסיפה טל-שיר, "הוא מלחמת המוחות בין הימין הקיצוני לשב"כ. נדמה לך שאתה יודע מי החזק ומי החלש, אבל במהלך הסרט אתה לומד שהשב"כ לא מצליח לפצח אותם, לא מבין איך הם לא נשברים בחקירות, איך הם לא משטנקרים על החברים שלהם. אפשר לפי זה לנחש מי המנצח בסיבוב הזה".
הזכרת את חינוך הילדים, מצאתם קווי דמיון בין חינוך ילדי הפלסטינים לשנאת ישראל לבין חינוך ילדי הימין הקיצוני לשנאת הפלסטינים?
"אני לא רוצה להיכנס להשוואות. לטרור הפלסטיני יש פנים שונים מלטרור היהודי. אני חושבת שהדרך בה אנשי הגבעות האלה מחנכים את ילדיהם היא מאוד ברורה ונטולת ספקות. שלושתנו, היוצרים, כהורים לילדים, יש לנו כל הזמן ספקות – שם זה לא קיים. הכל נורא פשוט וברור. למשל יש ילד קטן שמספר בסרט על 'שדה ברוך' על שמו של 'ברוך הגיבור שהרג הרבה ערבים ואז הם הרגו אותו'".
מהתרשמותך, עד כמה קרובים האנשים האלה להפוך את הדיבורים שלהם למעשים, והאם יש סכנה לרצח פוליטי נוסף כאן?
"אני לא יכולה להגיד, זה עניינים של החטיבה היהודית בשב"כ. פגשתי אנשים שמייחלים למותו של ראש הממשלה כמו שייחלו למות רבין, אבל על זה עוד לא עוצרים ומכניסים לכלא. לא פגשנו אנשים שרוצים או מעורבים בניסיונות לרצוח מדינאים ישראלים. פגשנו גם אנשים שמייחלים להריסת המסגדים על הר הבית, לחולל כאן מלחמה גדולה בעקבות זאת ואז מבחינתם תתקרב הגאולה והם יקימו את המדינה שהם חולמים עליה, שאין בה רבב חילוני. זה מעורר חשש יותר מהשאלה שלך. איזו מדינה הם רוצים ואיך הם רוצים להגיע אליה".
לפנייה לכתב/ת 
