אנחנו נוהגים במכוניות סיניות!
לראשונה בישראל, ובאופן נדיר בעולם המערבי בכלל, נוהגים עיתונאי רכב במכוניות מודרניות מתוצרת סין. במקרה שלנו, אלה אפילו המכוניות שהוזמנו לכאן
למרות ההתעסקות של אנשי הרכב הישראלים בתוצרת סין, רק מעטים מהם ראו את המכוניות המיועדות, ובודדים בלבד התרשמו מאיכותן. וזו בעיה, שהרי עיתונות הרכב המערבית אינה עוסקת יתר על המידה בתוצרת סין. אז איך בכל זאת נוכל לספר לכם מה אתם עומדים לקבל, אם בכלל? פשוט מאד, על-ידי נהיגה ראשונית ובלעדית במספר מכוניות סיניות מתוצרת ג'ילי, מהיצרנים העצמאיים המובילים בסין אשר שלחה אפילו מספר דגמים לארץ.
העתקה בוטה
מפגש ראשון עם מספר דגמי מכוניות מתוצרת סין, מעלה תחושה מוזרה. מרחוק הן נראות כמו מרצדס C קלאס דור-קודם, לא מפתיע בהתחשב בשם שיצרו לעצמם הסינים כגנבים חסרי בושה. סבכת מצנן של מרצדס אחד-לאחד? למה לא. מקרוב מגלים - מאחורי חרטום מגוחך-למראה - מכוניות סופר-מיני ומשפחתיות קטנות.
ג'ילי האוקינג
הקטנה מציגה בחזית מעין הכלאה בין דייהטסו שרייד שסוף ימיה בתחילת שנות ה-90 עם מרצדס C, וטויוטה סטארלט נושנה מאחור. הגרסה החצי-משפחתית עם ישבן מוארך מזכירה שרייד סדאן, אך מצוידת בדלת חמישית בסגנון יונדאי אקסנט. לצדן אחות גדולה המזכירה טויוטה טרסל נושנה - משפחתית קטנה מהקורולה.
מה הקשר ההדוק כל-כך לדייהטסו? ובכן, זו הייתה פעם פופולרית במיוחד בסין, אחת הראשונות לייצר במדינה הקומוניסטית וספקית עיקרית של שארייד סדאן לנהגי מוניות. כאשר נכנס הענק היפני טויוטה למדינה, חוסלה למעשה דייהטסו וייצור השארייד הופסק לאלתר. כיום, אם כי מדובר בהערכה בלבד, מדובר בהעתקה חסרת בושה וללא כל רישיון של המכונית היפנית הקטנה.
האוקינג 300
עוד על המכוניות
בסין מכונות שלוש המכוניות שלפני "האוקינג" (Haoqing, שהיא סופר-מיני), "האוקינג 300" (גרסת הסדאן לראשונה) ו"אוליו" (Uliou), אבל אם אתם שואלים אותי, אפשר לקבל אותן עם כל שם שתרצו. על המכוניות בהן נהגנו לא היה אגב שם, ואילו האוליו הגדולה יחסית הגיעה לאחרונה לארצות הברית כ"סולו". וכן, אלה שלושה הדגמים שמהווים את חוד החנית של ג'ילי לייצוא.
להאוקינג בסיס גלגלים קטן גם במונחי סופר-מיני - 234 ס"מ בלבד. אורכה מפגוש לפגוש 365 ס"מ, או 388 ס"מ בגרסת הסדאן. היא מוצעת עם מנועי 1.0 ו-1.3 ליטר. גם לאוליו המשפחתית בסיס גלגלים קצר יחסית, 244 ס"מ בלבד (כמו פיז'ו 206). אורכה 413 ס"מ, והיא מציעה מנועי 1.3 ו-1.5 ליטר.
האם הן אכן מבוססת על דגם מוכר של יצרנית גדולה ומוכרת יותר? אולי על דייהטסו שארייד, אבל זה כלל לא ברור. מבחינה רשמית חשוב לדעת כי לסינים אין כל רישיון לייצר-על-בסיס שום דבר. לעומת זאת, יש להם כנראה "רישיון העתקה" שאף אחד לא חשב אפילו לבדוק.
חשוב יותר, המפרט הטכני אינו מדויק, אולי אפילו במתכוון. כך למשל זהים נתוני ה"מהלך-קדח" של מנוע השלושה צילינדרים בנפח ליטר ליחידת הכוח הישנה של השארייד, אך הנפח הכולל שונה. ואם כבר, בסיס הגלגלים בהאוקינג דומה לזה שבשארייד, וכך נראות גם הדלתות. האוליו הגדולה? זו בכל מקרה נראית כמו גרסה מתוחה להאוקינג-שארייד סדאן.
אוליו
איך הן בתא הנוסעים
ידית פתיחת דלת זולה מציעה תא נוסעים חיוור-משהו. אל תצפו לפתיחה וטריקה בסגנון גרמני יוקרתי, וכשתביטו פנימה, תחזרו באחת ליפן של שנות השמונים. כמעט כל המנופים, מתגים וידיות מוכרים מאז, ולמרות שקשה לזכור היכן בדיוק, אני מוכן להישבע שכבר ראיתי אותם בדגמים אחרים. בעיקר כשאני מזכיר לעצמי כמה קל ונוח לייצר מכונית, כאשר אתה מרשה לעצמך שימוש ללא כל רישיון בחלקים שמייצרים ספקי משנה סיניים עבור טויוטה, דייהו או כל יצרן אחר שתעלו בדעתכם.
שלא תבינו לא נכון. סביבת הנוסעים דווקא מוכיחה שהעושים שם במלאכה ניחנים בכושר אלתור מרשים ולא מעט טעם טוב. ולא רק בגלל התאמת גוונים מוצלחת. צבעי קרם עם שילוב אלומיניום או "דמוי עץ" באוליו בקונסולה המרכזית ובהגה, מצטרפים לריפוד ססגוני המוסיף חיים למושבים פשוטים. מאוחר יותר אני לומד שהתוצאה המוצלחת לא צריכה להפתיע – יצרנית הרכב ג'ילי התמחתה לפני כן בדקורציה ושלחה יד בייצור מקררים!
אז מה אם יש מדבקה המתהדרת בהימצאותו של הגה כוח, וחסרה כמובן בהוקינג הפשוטה, שמסתדרת עם הגה לא-מתוגבר(!). הכל עובד כהלכה, ושום דבר אינו מתפרק לי בידיים. ואפרופו, התחושה שמעביר דיפון העור על ההגה ובורר ההילוכים בהחלט מרשים. אגב, מעניין לציין שבורר ההילוכים בכל הדגמים ארוך למדי ומציג תחושה מעורפלת לחלוטין, ומזכיר מקל הליכה מעוצב. אלוהים יודע למה. קצת פחות מגוחכת היא העובדה שכל הדגמים, למעט הזול מכולם, מצוידים במלוא האבזור החשמלי המקובל. זה אומר מראות ונעילה חשמלית, ואפילו מערכת שמע מקורית.
פרטים הקטנים
כאשר טורחים לרדת לפרטים, התמונה הופכת מעט פחות מחמיאה. הפלסטיקה אינה מודרנית דיה, ההתאמה לא מרשימה והאיכות לא אחידה. יותר מדי ברגים חשופים, חיבורי פלסטיק בולטים ו"הדבקות" חלקי הפח שנראות גסות במיוחד. ידיות כיוון המושב מקנות תחושה זולה, וכך גם החופש הרב שהציגו כל בוררי ההילוכים.
הצצה לתא המטען באוליו חושפת רווח לא מובן בין קצה תא המטען למשענת המושב, כאילו החליטו הסינים להאריכה אחרי שסיימו את התכנון. אם תשאלו אותי, זה בדיוק מה שקרה. אם כבר מאחור, המרחב בהאוקינג סביר, באוליו טוב יותר, אך בהחלט ממוצע ומטה בהשוואה לרכב מודרני.
טעם של פעם
מנוע הליטר בהאוקינג מתעורר בטרטור לא מעודן, המזכיר אכן את מנוע השארייד המנוחה. לפי נתוני הסינים, המנוע הזה מייצר הספק מרבי של 52 כ"ס (כמובן, בדיוק כמו אחת מגרסאות השארייד), הוא משודך לתיבת ארבעה(!) הילוכים ידנית והסינים מספרים על 120 קמ"ש מרביים ו-18 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. וכן, יש רעש, יש רעידות, ויש תחושה לא מהוקצעת אותה די שכחנו בעשר השנים האחרונות.
גם גרסת ה-1.3 רועשת, אך כאן הצליל מתקבל יותר על הדעת. עם הספק מרבי של 82 כ"ס, היא חזקה משמעותית ומציגה אופי נמרץ למדי, מגובה בנתונים יבשים של 160 קמ"ש מרביים ו-14 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. מוזר היה כי נהיגה במספר מכוניות זהות, הניבה תחושות שונות, כאילו גם בנושא המוטורי יש חוסר אחידות בייצור.
מנוע ה-1.5 ליטר באוליו מייצר 90 כ"ס, ומציג נתונים כמעט-מודרניים של 170 קמ"ש מהירות מרבית, ו-13 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. אופיו גמיש יותר, אך הוא מרגיש מעט חנוק בסל"ד גבוה, ומבטא זאת ברעש עוד-פחות-נעים החודר לתא הנוסעים.
תנאי ההתרשמות המגבילים מדי, לא אפשרו לנו לגבש תמונה אמיתית על הצד הדינמי של דגמי ג'ילי השונים. אם לנסות ולהשוות, הרי שמודבר כנראה ביכולת גבוהה מזו המקובלת נכון להיום בדגמים אנכרוניסטיים מתוצרת הודו ורוסיה, אך לבטח עדיין לא ברמה האירופית-יפנית. כיול המתלים רך מדי, זוויות הגלגול מודגשות מאד ורמת הנוחות אינה מבריקה. דברים דומים ניתן לומר על פעולת מתלים לא מעודנת ורועשת, וכך גם לגבי מערכת הבלמים המאד-לא-משכנעת.
מקום ניכר לשיפור
אז מה היה לנו שם? מפגש ראשון ובלעדי עם תוצרת מוטורית מסין, שהגיעה לארץ לצרכי התרשמות, אך לא רק. מדובר בשיעור מעניין ומפתיע עבורנו. כי בניגוד לתחושה הראשונית, ועוד לפני ההתעסקות בתג המחיר שיהיה ללא ספק מאד-מאד תחרותי, הסיניות אינן הבדיחה להן ציפינו, והן עושות רושם טוב יחסית למכוניות מתוצרת לא-מקובלת במערב. הן לא רק נראות מוכנות לשיווק, בעיקר אחרי התאמה מדויקת לשווקי היעד, אלא בעיקר מדגישות כי לסינים יש יכולת למידה מהירה ובעיקר שום עכבות בהעתקה. למה זה מזכיר לנו את שוק הרכב היפני של פעם...?
נכון, יצרנית הרכב ג'ילי אינה מייצגת כנראה את פאר התעשייה בסין, ולכן היא מביאה עמה "נדוניה" מפוקפקת של איכות ויכולת נחותות יחסית. ואם צריך להשוות את המכוניות בהן נהגנו לדצ'יה לוגאן למשל, הן עשויות למצוא עצמן בצרות צרורות.
מצד שני, אם ישווקו כאן מכוניות סיניות משפחתיות - כמו האוליו למשל - במחיר נמוך במיוחד, הן ללא ספק יזכו להצלחה. 70,000 שקלים למשל, עשויים בהחלט להכריע לטובתן. רק יש להוסיף, לא עבור המכוניות בהן נהגנו. כי הבשורה החשובה עוד יותר היא זו שתגיע בעתיד. כי ברגעים אלה עמלים סינים רבים על דור מכוניות חדש לחלוטין, וג'ילי עצמה תשיק סדרת דגמים מודרנית תוך פחות משנה.
וזה אומר שאנו צפויים ללא ספק לשיפור משמעותי באיכות וביכולת. הוסיפו לכך את חוסר הבושה בהעתקה, ועוד כמה מאפיינים היישר-מיפן של סוף שנות ה-70, ותקבלו פוטנציאל אדיר לכבוש שווקים מסוימים. ואם שאלתם אז כן, ישראל היא בהחלט שוק יעד מעניין. יש הרי היסטוריה המוכיחה זאת...
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: אלי שאולי")
_a.jpg "צילום: אלי שאולי")
_a.jpg "צילום: אלי שאולי")
