שתף קטע נבחר

יום של הפתעות

בלי בושה ובלי עכבות, המלכות מגלות הכל אחת על השניה ועל השימוש בהרגלי ההיגיינה ההודיים. את טלטולי הג'יפ משכיחים בערב ריקודים מסורתיים, אבל לאורז החריף מסתבר שאין תחליף

איפה היינו ומה עשינו: השכמה מוקדמת הוציאה אותנו לנסיעה אתגרית בתוך שמורת טבע ירוקה והררית, עד למישורים שלמרגלות רכס מבצר קומבלגאר. ביקרנו במקדש רנאקפור, אחד המקדשים הקדושים ביותר של הג'יאנים באזור. המקדש הבנוי שיש לבן, נחשב לאחד ההישגים הגדולים ביותר של הארכיטקטורה והאמנות ההודית. המשכנו דרך 'דאנים' (כפרים קטנים) שלא זוכים לביקורי מטיילים, עד להפתעה הגדולה שצפתה לנו בכפר קורטה.

 

יותר מקומיות מהמקומיים

 

אני נזכרת איך ביום הראשון למסע, לאחר לילה של נסיעה ברכבת לחבל רג'יסטאן, הנוף הראשון שניבט אלינו מהחלונות עם אור ראשון היה 
צילום: מיכל כרמון
של עשרות, אולי מאות, גברים הכורעים זה ליד זה ועושים את צרכיהם על הפסים. איך כתוב בספרים: הודו בשיא תפארתה.

 

כמה ימים אחר-כך (למרות שזה מרגיש הרבה יותר), אנחנו כבר אינדיות עם (או בעצם בלי) כבוד והוכחות: עוצרות בצידי הדרך, בפאתי כפרים, וגם במרכזם עושות את מה שצריך - וצריך הרבה - וממשיכות. עכשיו תורם של המקומיים לבהות בנו בהשתאות ולא להאמין.

 

היום היה אחד מהימים המרשמים והארוכים ביותר במסע. בתדרוך לקראת היציאה מזהירה אותנו סיגל, מובילת המסע מטעם 'החברה הגאוגרפית', שצפויה לנו נסיעה ממושכת ורצופת מכשולים. אני מוותרת על המשך התדרוך ומתרכזת בחיפוש אחר טרמפ עם צוות בעל כישורי נהיגה טובים. בהודו אני לא לוקחת סיכונים, רכבת שדים ובחילות יש לי ליד הבית בלונה פארק של תל-אביב.

 

צוות עשר

 

קצת יח"צנות: לג'יפ של צוות 10 יש הרבה יתרונות - ריפוד פרווה, הכנה למזגן, המון סוכריות על מקל, מערכת סטריאו משוכללת באדיבות מנהלת מלכת המדבר ו- 60 דיסקים לכל מצב-רוח, שלא ייחסר. ככה זה כשנבחרת לועדת D.J של מלכת המדבר, המעמד מחייב.

 

נוסעים, נוסעים, נוסעים

 

אחרי אימון בוקר שכלל נסיעה בשטחים מדבריים אנחנו נכנסות לשמורת טבע ומתחילות לתמרן במדרונות הירוקים על שבילים עם אבנים ואח"כ על אבנים עם קצת שביל. לטלטולים בג'יפ יש כנראה אפקט של חקירת שב"כ, ועל כל שאלה שאני מפנה לחברות בג'יפ אני מקבלת תשובה. כן, אסף, אני יודעת עליך הכל והיא מתגעגעת אליך מאוד.

 

ממשיכים לנסוע. הפעם בדרך מישורית בין 'דאנים' (כפרים קטנים). כל כפר והצבעים הדומיננטיים לו, כל כפר ותחומי ההתמקצעות שלו, אבל בכל הכפרים קבלת הפנים יוצאת מגדר הרגיל, אם יש דבר כזה, "רגיל", בהודו.

 

בריכת המשאלות

 

יש משהו קסום בעובדה שאין לנו מושג איך ואיפה ימשיך ויסתיים לו כל יום, בעיקר כשעוצרים לארוחת צהריים ומגלים שהיא תוגש לנו במלון עם שירותים ומקלחת מערביים, כיסאות שיזוף ו-בריכה. ושאפשר, ואפילו מומלץ, להשתמש בפסיליטיז של המקום.

 

הצימר של פייג'י

 

בדיעבד מסתבר שההפתעה הגדולה עוד לפנינו – אירוח כפרי אותנטי במחוזות ילדותו של ניראביי, המדריך המקומי שמתלווה למסע. הבטיחו שזו תהיה חוויה של פעם בחיים.

 

אחרי נסיעה ארוכה-ארוכה, חלקה לאור ירח וחלקה לאור פנסי משאיות חולפות, אנחנו מגיעות לכפר קורטה. מאות, אולי אלפי כפריים במיטב המחלצות ממתינים לנו, שביל באמצע-שביל בצד, וההתרגשות בשיאה.

 

אנחנו יורדות מהג'יפים ומוצאות עצמנו מוקפות בהמון שמבקש לגעת, להתבונן ואולי לקבל איזה בקשישון. כולם נחמדים, כולם מסבירי פנים, רק חבר'ה אם אפשר אז בלי לגעת – זה קצת לא נעים.

 

למארחת שלנו קוראים פייג'י, היא בת 18 בערך ויש לה כבר 3 בנות. בבית שלה ממתינים לנו עוד הרבה גברים, נשים וטף (הפסקתי לעקוב אחרי אילן היוחסין שמקשר ביניהם) שנכנסים לברך ולבהות באורחות המשונות

צילום: מיכל כרמון
שנחתו בכפר. אנחנו מחכות ל"טייק אווי" של אורז שאמור להגיע מהמטבח המרכזי. אני מקווה שאיתו יגיעו גם שולחן, מפה וסכו"ם נקי. עד אז אנחנו מנסות ליצור סוג של אינטראקציה קבוצתית עם המארחים מסביב לטאבון: אורלי מפגינה את כישורי המטבח שלה ושורפת שני ג'פטי (לחם הודי מסורתי). הדס מנסה להציל את המצב אבל אז חושפת "אני לא יודעת אפילו להכין חביתה לעצמי". גם הלילה נסתפק באורז חריף.

 

השמועות והתכונה בכפר הסגירו שעוד צפוי לנו לילה ארוך. המקומיים הכינו לכבודנו קרנבל תחפושות. 

 

מיד בתום האינטראקציה הקבוצתית הכושלת, ניגשנו אנחנו וכל אלפי התושבים לכיכר הכפר (כל קשר בין הכיכר הזו לכיכר המדינה מקרי). שם בתוך אוהל קרקס ענק חיכו לנו שחקנים נודדים מחופשים למיטב הדמויות מהמיתולוגיה הודית. מי לא היה שם: גאנש, שיבה, רמה, קלי סיטה ושות' - כולם רקדו באקסטזה מעגלים-מעגלים כשמלווה אותם מקהלה של קריאות התפעלות משותפות למלכות ולתושבים. הרקדנים התרוצצו בסוג של טירוף שרק הלך והתעצם והמוסיקה סחפה יותר ויותר, אולי שדה האופיום הסמוך לכפר קשור בזה. מה יפים הלילות בכפר קורטה. 

 

עייפות ומרוצות אנחנו שוכבות במרפסת של פייג'י על מחצות. נרדמות לאור הכוכבים ולאור עיניהם של דיירי הבית שמתעקשים לשמור על שנתינו מקרוב.

 

  • העברת הדיווח מהודו התאפשרה הודות לחברת orange ומוטורלה GPRS.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שביל עם אבנים או אבנים עם שביל
צילום: מיכל כרמון
מומלצים