ומי ידאג לעובדי המתנ"סים?

עובדי הרשויות המקומיות מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה: משרד הפנים והרשויות שילמו השבוע את המשכורות שהיו חייבים ל-96% מעובדי הרשויות, עד חודש אוגוסט. במשרד הפנים מבטיחים לשלם בשבוע הבא גם ל-4% הנותרים, וראש הממשלה מבטיח לשלם גם לעובדי המועצות הדתיות. משרד הפנים לוחץ על ראשי הרשויות לשלם לעובדים גם את שכר חודשי ספטמבר ואוקטובר, וההסתדרות לוחצת על משרד הפנים לשלם להם גם את התנאים הסוציאליים. הלנת השכר הגדולה והנבזית  מתקרבת לסיומה.

אלא שקבוצה אחת של עובדים נשארה מאחור: מדובר ב-17 אלף עובדי המתנ"סים, שאלפים מהם אינם מקבלים שכר באופן סדיר, ואיש אינו מבטיח להם שיקבלו את השכר גם בעתיד. "המדינה מנצלת בציניות את המסירות והאכפתיות של עובדי המתנ"סים, ומתנערת מאחריות לגורלם", מאשים מנכ"ל רשת המתנ"סים הקורסת של קרית שמונה, שמעון ביטון, בשיחה עם ynet.

שליש מהרשויות אינן מתקצבות את המתנ"סים

מרכזי התרבות, הנוער והספורט (המתנ"סים) הם גופים כלכליים עצמאיים, המקבלים את תקציבם מ-3 מקורות כספיים שונים. החברה למתנ"סים, השייכת לממשלה, משלמת את שכר מנהלי המתנ"סים, ומממנת פרוייקטים מיוחדים שהיא יוזמת ומפעילה. ביישובים מבוססים מתפרנסים המתנ"סים בעיקר ממכירת חוגים ופעילויות לתושבים. באזורים שבהם לתושבים אין כסף לשלם עבור הפעילויות, מקבלים המתנ"סים סיוע גדול מהרשויות המקומיות. באזורי הפריפריה ובמגזר הערבי מממנת הרשות המקומית יותר מ-50% מתקציבי המתנ"סים.

ראשי הרשויות הפסיקו להעביר את הכסף למתנ"סים מיד כשהחלה קריסתן הכלכלית, עוד לפני שהחלו לדחות תשלומים לספקים ולהלין שכר לעובדים. המתנ"סים המשיכו לספק שירותים לתושבים, אך הפסיקו לשלם את השכר לעובדיהם. כמעט כל עובדי המתנ"סים עוסקים בחינוך, מזכירות ושרותים, ומועסקים ממילא בתנאי עבודה גרועים. כ-13 אלף מהם הם פרי-לנסרים המקבלים שכר לפי שעות. הם אינם מאורגנים, ואין להם דרך לדרוש את המגיע להם.

"לפי הבדיקה שעשינו, מלינים כיום יותר מ-50 מתנ"סים את שכר העובדים שלהם", אומר גלר. "מדובר במתנ"סים של כ-50 רשויות מקומיות, כשליש מהיישובים במדינה. רוב המתנ"סים הם ביישובים קטנים במגזר הערבי, למרות שיש תופעה כזאת גם ביישובים יהודיים גדולים: לוד, קרית שמונה, צפת וחצור הגלילית".

"מדובר בתופעה לא תקינה: אנחנו משלמים למנהל המתנ"ס ולעובדים שעובדים ישירות בפרוייקטים שלנו כל שקל שמגיע להם. ואילו העובדים האחרים, שלפעמים חולקים עם העובדים שלנו את אותו החדר במתנ"ס, אינם מקבלים שכר חודשים על חודשים".

"אני שומע סיפורים מזעזעים על משפחות של עובדי מתנ"סים", אומר גלר. "גם אם רק אחד מבני הזוג מתפרנס מעבודה במתנ"ס, המשפחה אינה יכולה להתקיים רק משכרו של בן הזוג השני".

מה אתם עושים כדי לפתור את הבעיה?

"אנחנו נמצאים בהידברות לא פורמלית עם ראשי הרשויות, ומנסים לשכנע אותם לנצל את המענקים שקיבלו עכשיו ממשרד הפנים, כדי להקל את מצוקת המתנ"סים", אומר גלר. "ראשי הרשויות מודעים לחשיבות המתנ"ס בקהילה שלהם, וחלקם מנסים לעזור".

"השבוע התבשרנו שראש מועצת חורפיש, למשל, ניצל את הכסף שקיבל ממשרד הפנים כדי לשלם למתנ"ס, והעובדים במתנ"ס קיבלו שכר אחרי 17 חודשים של הלנת שכר. הפיתרון האמיתי והיחיד הוא לצרף את המתנ"סים להסדר שכפה בית הדין לעבודה על משרד הפנים, ולדרוש ממשרד הפנים לכסות גם חובות המתנ"סים".

"מה שהכי כואב לי הוא, שמדובר באנשים אידיאליסטים, אכפתיים ומסורים, שנותנים את הנשמה שלהם לקהילה".

ערים שלמות בלא מתנ"ס

לא כל עובדי המתנ"סים ממשיכים לעבוד בחינם. המתנ"סים בלוד הפסיקו לעבוד, ולתושבי העיר הענייה פשוט אין חוגים ואין פעילות קהילתית. במרבית היישובים הערביים ממשיכים המתנ"סים לפעול במתכונת חלקית, כמו שיעורי עזר לתלמידים חלשים. בדיקת ynet מגלה שיבושים קשים בפעילות המתנ"ס בחצור הגלילית וחלק מהמתנ"סים בצפת. המתנ"ס בקרית שמונה מושבת מזה שבוע, ולא בפעם הראשונה.

"עובדי המתנ"ס בקרית שמונה אינם מקבלים שכר מזה יותר מ-4 חודשים, ועכשיו הם גילו, שגם כשהעירייה הואילה בטובה לשלם לעובדיה את משכורות יוני-אוגוסט, הם לא קיבלו דבר", מספר מנכ"ל ארגון המתנ"סים של קרית שמונה, שמעון ביטון.

ביטון ועובדי המתנ"סים בקרית שמונה עלו לכותרות בחודש מאי, כאשר פתחו בשביתת רעב, לאחר שלא קיבלו שכר 3 חודשים. ביטון הצליח לעורר את תשומת לבם של שר האוצר, בנימין נתניהו, ושרת החינוך, לימור לבנת, שהצליחו לגייס תקציב ואפשרו למתנ"סים לשלם את חובות השכר. אלא שמאז נוצרו חובות חדשים, ושני השרים עסוקים כיום בהתפטרותם מהממשלה ובמלחמות במרכז הליכוד.

"הם שכחו אותנו", אומר ביטון. "המדינה מנצלת ביודעין, בציניות וברשעות, את המסירות, החריצות והאהבה של העובדים, שממשיכים לעבוד בהתנדבות. העובדים נותנים את הנשמה, אבל המשכנתאות שלהם חוזרות, חברת החשמל ומקורות מנתקים להם את הזרם, המעקלים דופקים להם בדלת בלילות, והם נמצאים במרדף יום-יומי אחרי מזון לילדיהם. רק הכבוד של העובדים האלה מונע מהם לפתוח את המקררים במתנ"סים ולהפוך אותם לבתי תמחוי".

ראש עיריית קרית שמונה, חיים ברביראי, אומר בתגובה: "הייתי מת לשלם לעובדים האלה את הכסף, אבל פשוט אין לי. הממשלה שילמה לי רק בשביל עובדי העירייה, וכל שקל שקיבלתי ממנה הוקדש לתשלום משכורותיהם".

איפה ההסתדרות?

עובדי המתנ"סים אינם חברי הסתדרות. "לעובדים האלה אין אבא ואין אמא", אומר גלר. "אני לא הנציג שלהם, ואני לא יכול לגשת בשמם לבית הדין לעבודה".

ביטון מספר שפנה יותר מפעם אחת למזכיר הסתדרות הפקידים, ליאון מורוזובסקי, בבקשה להעלות את הנושא בבית הדין, ולא נענה.

מורוזובסקי אינו מכחיש את טענותיו של ביטון, אך מבטיח להעלות את הנושא על סדר היום. "היינו צריכים לדאוג קודם-כל לעובדי העיריות, שהם חברים בהסתדרות ומקבלים שכר ישירות מהרשות", מספר מורוזובסקי. "השבוע, אחרי שהתחילו סוף-סוף לשלם לרוב עובדי הרשויות, הגיעה ההזדמנות לעזור גם לעובדי המתנ"סים. העליתי את הנושא כבר בישיבה האחרונה של בית הדין לעבודה. דרשתי שמשרד הפנים יכסה גם את חובות השכר שלהם, אבל נציגי משרד הפנים התחמקו".

"אני מבטיח שהנושא לא ירד מסדר היום", אומר מורוזובסקי, "אני גם מתנה את המשך המשא ומתן על תוכניות ההבראה ברשויות המקומיות בפתרון הבעיה שלהם. לא ייתכן שאנשים יעבדו ולא יקבלו שכר, אפילו אם הם אינם חברי הסתדרות".

תגובת משרד הפנים

במשרד הפנים מחזירים את הכדור לרשויות "על המתנ"סים לתבוע את משכורותיהם מהרשויות המקומיות ומהן בלבד", מסרה דוברת המשרד.

בכירים במשרד הפנים אמרו ל-ynet בתגובה על ההתקפות נגד מדיניות המשרד: "משרד הפנים אינו אחראי למצבם הקשה של עובדי המתנ"סים, ממש כשם שאינו אחראי למצבם של אלף ואחד ספקי שירותים אחרים של הרשויות המקומיות. האם מישהו מצפה שנשלם גם לעובדי המועצות הדתיות, לכבאים, לנותני ההסעות, ולספקי הסנדוויצ'ים של בתי הספר ברשויות? האם מישהו חושב שכל שירות שהרשות המקומית אינה יכולה לספק לאזרחיה אפשר לפתוח פנקס צ'קים של משרד הפנים ולממן אותו? הפיתרון לבעיה הכאובה במתנ"סים הוא תוכנית הבראה וארגון מחדש של הרשויות, כך שיוכלו לספק שירותים כראוי".

האם למדינה אין אינטרס שבישובים חלשים יפעלו מתנ"סים?

"חשוב מאוד שיהיו מתנ"סים אבל בדיוק באותה מידה חשוב שיהיה מי שיסיע תלמידים מפגרים ונכים לבתי הספר לחינוך מיוחד, וכאשר לרשות המקומית אין כסף לשלם לשירותי ההסעות, זאת פגיעה לא פחות קשה. הרשות צריכה לגבש לעצמה סדר עדיפויות ולהחליט האם להשקיע את הכסף בשירותים חיוניים אלה או בדברים אחרים".