התשובה היפנית לשוקו ולחמניה

אמא שלי פולניה, וזה אומר הרבה דברים, אבל בעיקר, זה אומר שהיא נגד דיאטות, כי אנשים בריאים לא עושים דיאטה. הם אוכלים, והרבה. כל ביקור שלי אצל אמא מתחיל במטבח, ובסקירה של תכולת המקרר.

בביקור האחרון נאפו בתנור שתי פשטידות, על הכיריים ניצב סיר עם מרק עוף וירקות, לצידו התחמם סיר עם אטריות, ובמחבת טוגנו לביבות תפוחי אדמה ושניצלים. אה, ובמקרר המתינו סלט חצילים עם מיונז ועוד אחד בטעם כבד.

כדי שחלילה אני לא איעלב ממעט האוכל שהכינו לכבודי, מיהרה אמא לנחם אותי ולהבטיח: "תיכף יהיו גם לביבות גבינה, לקינוח". אחר כך עברה לשיח הפולני הבא, שזה, למי שכבר דובר פולנית, ברור מראש - הנכדים: "תראי כמה הם רזים. מה את נותנת להם שם ביפן? את בכלל מאכילה אותם?".

כמובן, לא הספקתי לענות, והיא, עדיין בשוונג של הפיתה, ממשיכה להטיף: "דווקא הילדים היפנים תמיד כל כך מטופחים, כל כך שמנמנים ובריאים. מה נותנות להם האמהות שלהם לאכול?".

וזה הזכיר לי את השיחה על תזונת ילדים עם שכנתי, יסודה סאן. אחרי שהתלוננתי שהסנדביצ'ים חוזרים מבית הספר שלמים, הציעה: "אולי תכיני להם אוניגירי? ילדים יפנים מאוד אוהבים את המשולשים החמודים עם ההפתעה בפנים".

מה זה אוניגירי?

אוניגירי הוא חטיף אורז בצורת משולש או כדור, שלרוב עטוף באצת ים (נורי). לפעמים הוא עשוי רק אורז מבושל ונורי, אבל בדרך כלל מוסיפים לו מעט דג מבושל, אומה בושי (שזיף מוחמץ), או שממלאים אותו במאכלים כמו סלט טונה.

כשמכינים אותו בבית, נהוג להוסיף פוריקאקה לאורז המבושל. פוריקאקה (Furikake) היא תוספת חביבה, שמכילה שבבי אצת נורי, פתיתי ביצים, שומשום ושאר הפתעות.

בזמנו נראה היה לי מוזר לעצב סנדביצ'ים מאורז, במקום אלה הסטנדרטים, אבל אחרי ההטפות של אמא החלטתי: כשנחזור ליפן, אני לוקחת שיעורים פרטיים באוניגירי, ומתחילה להכין אותם לארוחת ביה"ס, כמו כל אמא יפנית מסורה.

לא ידוע מתי הומצא האוניגירי. לפי גירסה אחת נוצר בתקופת האיין (794 עד 1185) כחטיף מהיר לגבירות ממשפחות אצולה. לפי גירסה אחרת הומצא בידי הלורד נובונגה, פיאודל מהמאה ה-16, כמנת קרב ספרטנית. כשהיו גדודיו בתנועה, קיבל כל חייל אורז ושזיפים חמוצים. החיילים עצמם יצרו מהאורז והשזיפים כדורים, וכך נוצר האוניגירי.

בסוף המאה ה-19, כשאורז לבן ואוניגירי היו לחלק קבוע בתפריט הלאומי, האוניגירי היה כדור אורז מתובל במלח בלבד, ללא כל תוספת. נורי נוסף רק מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19 (תקופת מייג'י), כשהכנתו נעשתה נפוצה. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הפופולריות שלו ירדה, נוכח ההצלחה של ההמבורגר והסנדביץ' המערביים.

כעשרים שנה מאוחר יותר הומצא המיתקן שמכין אוניגירי בצורת משולשים. הבעיה היתה שהנורי שעטף את האורז נעשה דביק ומסמורטט בזמן קצר. כדי לפתור זאת התחילו לעטוף את האורז בניילון נצמד, וכך שומרת האצה על פריכותה. לפני שני עשורים התחילו למכור אוניגירי בחנויות הכלבו. כיום נמכרים כשני מיליארד (!) יחידות אוניגירי בכל שנה, ובחנויות רבות מוקצים יותר משני מדפים לאוניגירי בלבד. המלאי מתחדש בכל כמה שעות.

טריוויאלי כמו לחמניה ושוקו

ליפנים, אוניגירי (שנקרא גם אומוסובי) הוא חלק מהחיים. כדורי האורז מופיעים בקופסאות ארוחת הצהריים בבי"ס (אובנטו), כמנות בארוחה רגילה וכחטיפים. האוניגירי המשווק בימינו מחביא בתוכו מגוון מדהים של מילויים ותוספות - מברביקיו קוריאני, ועד עוף בקארי, סלמי וסלמון. אוניגירי עולה כ-120 יין (בערך דולר אחד) ליחידה, ונחשב ארוחה קלה, או חטיף.

יותר ויותר חנויות מתמחות רק באוניגירי. בחלק מהן משתמשים בסוגי מים ואורז שונים, כדי להשיג טעם ייחודי. בחנות כזו ניתן לעיתים למצוא 30 טעמים שונים של אוניגירי, ומדי כמה חודשים נוסף טעם חדש. בחנויות המתמחות נהוג למכור את האוניגירי כשהוא כבר עטוף נורי, מה שמעניק לו איכויות של בישול ביתי. פרט לנורי, ניתן לעטוף אוניגירי גם בעלי ירקות מוחמצים, כרוב, קותלי חזיר וזרעי שומשום.

למרות הירידה בצריכת אורז כתוצאה משינוי סגנון החיים ואימוץ הרגלי אכילה מערביים, האוניגירי עדיין אופנתי. הגיוונים הרבים שמוצעים חדשות לבקרים ואהבתם של היפנים לאורז, עוזרים לשמר את מעמדו כמאכל פופולרי.

אוניגירי:

-----------

חומרים (כ-15 יחידות):

4 כוסות אורז יפני מבושל וחמים.

פוריקאקה

למילוי:

טונה מקופסא או פיסת סלמון מבושל מעוכים עם מיונז

אופן ההכנה:

אוניגירי עגול

1. בוזקים מעט פוריקאקה על האורז המבושל ומערבבים היטב.

2. בידיים רטובות או בעזרת כפפות נילון דקיקות מכדררים כדור בקוטר של 5 ס'מ ומניחים אותו על יריעה של נילון נצמד.

3. מהדקים את הקצוות של הנילון סביב הכדור ומסובבים עד שנוצרת צורה מושלמת.

מאחסנים את האוניגירי במקרר.

אוניגירי משולש

1. בוזקים פוריקאקה על האורז המבושל ומערבבים היטב.

2. בעזרת ידיים רטובות או בעזרת כפפות נילון דקיקות נוטלים מנה של אורז ובעזרת כף היד מעצבים צורה של משולש כאשר מהדקים היטב כל צלע עד שנוצר משולש שווה צלעות. (כל צלע בערך באורך של 5 ס'מ.)

3. ממלאים בכף וחצי מהמילוי לתוך המשולש לפני העיצוב הסופי של הצורה.

איטאדאקימאס.