אריזונה: עוף החול של אזור פיניקס

בחלקים נרחבים של מדינת אריזונה יש אומנם תחושה של קירבה לעבר, ואווירה היסטורית של המערב הפרוע, אבל בין הנופים ניכרת ההתפתחות של חלק מהעיירות הקדומות למטרופולינים מודרניים וערי נופש מתקדמות.

ביציאה מתחנתו האחרונה, פלגסטאף, נדרים לעבר עיר הנופש היוקרתית סדונה, כשבדרך המתפתלת נגלה את קניון אוק קריק המרשים. בדרך לקניון אפשר לעצור בכמה פארקים שמבטיחים שעות של הנאה, במיוחד לילדים (למשל סלייד-רוק, 'סלע המגלשה', שנוצר על-ידי מי הנחל הזורמים).

העיר סדונה הפכה בשנים האחרונות לאתר תיירות ונופש פופולרי מאוד, עם 4 מיליון תיירים בשנה. כולם מגיעים כדי

אריזונה ב דרך לסדונה (צילום: יוסף ג'קסון)

לבלות בחיק הטבע או להצטרף למסלול רכבי שטח שמכניס את המטיילים לאתרים שברכב רגיל אי אפשר לחלום עליהם. גם למכורים לרגליים מחכה היצע מגוון - ממסלול בן 7 ק"מ שמקיף את הר השולחן הסלעי, הקורטהאוס (וכולל טיפוס של כ-100 מטרים במעלה ההר) ועד מסלול נוח של 5 ק"מ שמוביל להר הפעמון.

במרכז המבקרים של סדונה יציידו אתכם בכל האינפורמציה הקשורה למסלולי רכב ורגל בין גושי הסלע האדומים ועצומי הממדים.

והשם סדונה למה? ראשוני המתנחלים באזור, שני האחים שנבלי ומשפחותיהם, הגיעו מקנזס ב-1901 והתאהבו בארץ הסלעים האדומים. הם רכשו אדמה, הקימו חווה וצירפו למיזם משפחות נוספות. הבעיה היתה שהדואר מהמזרח לא הגיע להיאחזות החדשה. תיאודור שנבלי פנה לשלטונות והציע את עצמו כמנהל תחנת הדואר המקומית. בתשובה הודיעו לו שהצעתו מתקבלת, אבל נותרה שאלה פתוחה אחת: מה תהיה הכתובת שצריך לרשום על המכתבים המיועדים לחלוצים מאריזונה? מר שנבלי נקב מיד בשם אשתו, סדונה (Sedona), ובהמשך אותו יום הודיע לגברת שהעיירה נקראת על שמה.

הפופולריות הגואה של סדונה הפכה את עיר הנופש לאתר יוקרתי ומחירי השהייה בה בהתאם. תושבי הקבע של המקום הם גימלאים אמידים שבחרו לבלות את שנותיהם האחרונות על פיסת גן עדן שנהנית מאקלים נפלא. המקום, אגב, הפך גם למרכזם של מיסיטקנים ומרפאים אלטרנטיביים, שרואים בסדונה אתר מיוחד במינו שמאפשר לתעל אנרגיות על-טבעיות היישר לגוף האדם.  

מטרופולין במדבר

המשך הנסיעה דרומה על כביש 17 תוביל אתכם אל העיר הגדולה פיניקס (Phoenix), שנהנית מ-300 ימי שמש בשנה ויותר - ממש ארץ השמש הנצחית. למקום אופי של עיר מ'המערב הפרוע', למרות שמזמן הותירה את התקופה הזאת מאחוריה.

השם פיניקס ניתן לה כיוון שהוקמה וצמחה כמו אותו עוף חול אגדי, בשנות ה-60 של המאה ה-19, על שרידי ישוב אינדיאני בשם הוהוקאם. המתיישבים הלבנים הראשונים הסתמכו על מערכת ההשקייה האינדיאנית הקדומה שהצליחה לשרוד סביב עמק הנהר המלוח.

כיום פיניקס רבתי היא כרך של מיליונים שמתפרש על שטח עצום. במהלך התפשטותה בלעה פיניקס עיירות רבות, דוגמת עיירת

האמנים החביבה סקוטסדייל, מייסה, ועיירת הקולג' טמפה. האתר התיירותי המרכזי בעיר הוא כיכר המורשת, שם נמצא בניין הקפיטול של אריזונה ובו מוזיאון קטן. כיכר המורשת מוקפת בתים היסטוריים משוחזרים שנבנו עם הקמתה של פיניקס. בולטים בית רוסון הוויקטוריאני ובית הקפה של הכיכר, השוכן כיום במבנה ששימש כבית הכרכרות של פיניקס העתיקה.

אחד הממצאים המעניינים במוזיאון הוא בית הכלא הראשון, שלא היה אלא סלע כבד שאליו נקשרו האסירים באזיקים כדי שלא יברחו. המוזיאון ממחיש איך צמחה פיניקס מישוב נידח לכרך הענק של היום, שבו אגב קהילה יהודית גדולה למדי.

בפיניקס נמצא גם מוזיאון מעולה לתולדות שבטי האינדיאנים באריזונה - מוזיאון הרד (Heard). באגף מיוחד בקומה השנייה של המוזיאון מספרים המסמכים והתמונות על הניסיון האכזרי לתרבת את ילדי השבטים על ידי עקירתם ממגורי ההורים בשמורות והבאתם לבתי ספר מיוחדים, במטרה לנתק אותם מהמורשת השבטית ולהפוך אותם לעובדים יצרניים במשק האמריקני. בתי הקברות ליד אותם בתי ספר התמלאו בגופותיהם של ילדים אינדיאנים שהשיטה החינוכית פשוט הרגה אותם.

מצח של ארכיטקט

אתר מרשים הממוקם קצת מחוץ לעיר סקוטסדייל הוא ביתו בשנותיו האחרונות של האדריכל הגאון פרנק לויד רייט, גיבור ספרה של אין רנד 'כמעיין המתגבר', אודות אדריכל שלחם לשנות את פני הערים האמריקניות ולהתאימן למציאות המודרנית. כמה מהבתים שבנה הפכו למוצגים אמנותיים בפני עצמם, כמו 'בית מפל המים', אחד המעניינים ביותר עלי אדמות. גם מוזיאון גוגנהיים הוא אחד מיצירותיו האחרונות.

מעניין לבקר בבית הארכיטקט ולראות איך הגשים בעצמו את רעיונותיו על הקשר בין המבנה לטבע. הבית, שנקרא בשפה הגאלית 'מצח בוהק', היה בזמנו מבודד לחלוטין. כאשר הוקם באופק עמוד חשמל, התלונן רייט אצל הנשיא טרומן ושקל לעבור עם ביתו לאתר חדש. הרעיון נפל. כנראה שגילו של רייט, יותר מ-80, היה הסיבה המרכזית. הסיור הקבוצתי בבניין הייחודי עולה 18 דולר ונמשך כשעתיים.

חובבי אדריכלות ישמחו לגלות את מוזיאון ארקוסאנטי, כמה קילומטרים ממערב לביתו של רייט. זהו מפעל חייו של איטלקי בשם פאולו סולרי, שהיה תלמידו של רייט וניסה להגשים כמה מרעיונותיו של המורה. הוא בנה פרויקט בשם 'ארקוסאנטי' (Arcosanti) סמוך לצומת קורדס, על כביש 17. זאת ממש עיירה במדבר, שנועדה לקיים באופן עצמאי כ-5,000 תושבים.

את שעות הערב מומלץ לבלות בסקוטסדייל (Scottsdale) רבת הגלריות, הפאבים והמסעדות. טרולי תיירותי הממומן על ידי העירייה יוצא מאתר בסקוטסדייל העתיקה ומסיע את המבקרים המזדמנים. 

• הכתבה הבאה בסידרה: ביוספירה 2 והעיר טוסון