עוברים דירה באמסטרדם

היכרות

שמי עדי ליפשיץ. אני אמן שלא ממש מצייר, סופר שלא ממש כותב, מהפכן נחמד מידי, ואני בכלל באירופה עכשיו. אני כאן עם יאיר, הוא לא ממש יותר טוב ממני אבל אנשים נוטים לחשוב שכן. בגלל שאין לנו מספיק כסף, אנחנו תחת משטר של ארוחה אחת ביום. חשבתי שיהיה אפשר לכתוב ל-ynet בשביל עוד קצת כסף, אבל אז הם אמרו לי שהם לא משלמים.

התכנון הוא לסיים ביום המלכה באמסטרדם, ב-30 באפריל, עוד כמה חודשים. נחתנו באמסטרדם ומשם נחזור. בדרך נעבור בגרמניה, נגיע לממלכה המאוחדת, שם נתנדב בחוות אורגניות ונצפין לסקוטלנד. אחרי זה נהיה בפריז וברצלונה, למרות שיאיר חושב שלא יספיק לנו הכסף, ואנחנו עוד צריכים להגיע לפיזה כי יאיר למד איטלקית.

ליגה בינלאומית

כמעט כל אחד מכיר איזה דוד של חבר של אח של ידיד של מישהו ששירת איתו בצבא וירד מהארץ, ועכשיו, כנקמה, הכתובת שלו מועברת לכולם בצירוף ההבטחה: "הוא ישמח לארח אתכם".

לא לשימוש אמסטרדם ערפל (צילום: עדי ליפשיץ)

היתרון השני (אם מישהו לא הבין - היתרון הראשון הוא חיסכון בכסף) של התארחות אצל מישהו, היא שאתה יכול לראות את הבית שלו, ואין כמו לגור בבית של מישהו כדי להכיר אותו, ואת המקום בו הוא חי. רשמו לעצמכם כלל: לגור בבית מקומי-טיפוסי בארץ אחרת זה ל-לי-ליג-ליגה-בינלאומית.

הדירות באמסטרדם בנויות כמלבנים שתופסים את כל שטח הבית. בכל קומה - דירה. בקדמת הבית יש חלון גדול, ותמיד הוילונות מוסטים כך שאפשר יהיה לראות פנימה.

כנראה שחדרי מדרגות לא היו ממש בראש סדרי העדיפויות של ארכיטקטי אמסטרדם, כיוון שדלת הכניסה נפתחת בדיוק מילימטר מהמדרגה הראשונה. מדרגות לולייניות בשיפוע חד, שהטיפוס עליהן מזכיר יותר טיפוס על סולם, יובילו אותך, אם תיזהר על הראש, לדירה. גם מטבח ושירותים הן תוספות מאוחרות לבניה ההולנדית המסורתית, כך שהם נראים בערך כמו חדרי המדרגות.

דלת או חלון

לא לשימוש אמסטרדם ערפל (צילום: עדי ליפשיץ)

נגלה וחצי בוואן הספיקו כדי להעביר את שתי השידות, הספרים והכיסאות שהיו לסטודנט ההולנדי, שזאת לו הדירה השביעית שעבר בשבע השנים האחרונות ובחמש מדינות שונות.

עליכם להבין שלהכניס חפצים לדירה אמסטרדמית זה אך מעט קל יותר מלהעלות אותם לעליית גג, וזאת בגלל הסולם-דמוי-המדרגות שמוביל לדירה. בעוד שהקרטונים עם הספרים והמגירות היו עניין של כושר פיזי גרידא, אני ויאיר פשוט נתקענו עם המיני-מקרר באמצע המדרגות, ללא שום יכולת תמרון (או כך לפחות חשבנו). תשוש-כוחות ומיוזע נשארתי מתחת למקרר, עד שלפתע צץ לו השכן בעל חנות הפרחים, לפחות בן שבעים, דחף את המקרר מעלה והשאיר אותי המום על גרם המדרגות.

את ארון הספרים הגדול שפשוט סירב לעבור במדרגות הציע ילה להעביר דרך החלון ותיק-תק כבר פירק אותו. ככל הנראה זה דבר שבשגרה האמסטרדמית, כי כדי לפצות על חדרי המדרגות הקטנים לכל בית יש וו בראשו כך שיהיה אפשר למשוך דברים דרך החלון הגדול שבחזית. וכבר אמרו חכמים:"מה שלא נכנס דרך הדלת יכנס דרך החלון". 

ושם, בין קרטון לארון, בין זיעה לקיפאון, באמצעות תחושת הסיפוק שבעבודה פיזית מאומצת, נקרע קרום בתולי הטיול שלי: הפסקתי להיות תייר והתחלתי להיות טייל. לא עוד הליכה עיוורת אחרי העקבות של טומי לפיד, לא עוד מרדף חסר סיכוי אחרי מוזיאונים ואנדרטאות, אלא חיים אחרים, בדרכים, במרחבים הקרים של אירופה. ואם נפספס איזה מוזיאון או אטרקציה - לא משנה. גם במגדל שלום לא הייתי.