שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    וודקה: המים הקטנים

    על שלושה דברים מתנדנד המדור: וודקה פולנית יוקרתית, אחותה, הרוסית אפופת הפרי, והברנדי הקדום של נח, ההוא מהמבול. שלמה פפירבלט טועם ומתרשם

    דרך טיפה שקופה של וודקה משובחת אפשר לראות את סופות השלג של סיביר, ואת הקור המקפיא של הערבות הצפוניות בפולין. רוסים ופולנים יכולים להמשיך ולהתקוטט מי היה הראשון לזקק אותה, ומי היסטורית הוא האב הרוחני של הוודקה: "מים קטנים", כך בשתי השפות, כינוי שיש בו חיבה רבה. מצד אחד, יש הוכחות כי מוצאה אי שם במאה ה-15, במינזרים באזור גדנסק, עיר הנמל הפולנית אשר על חוף הים הבלטי.

     

    ספנים הולנדים הביאו לשם את סוד הזיקוק – ואת השאר עשה הצימאון. מצד שני, הוודקה הפכה לידיד הטוב של האדם הרוסי, או כפי שהיטיב לנסח זאת המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, ליאוניד ברז'נייב עליו השלום, "אני לא רואה אפשרות שהעם הרוסי יחזיק מעמד בלי הוודקה...". או כפי שניסח זאת המחזאי ניקולאי גוגול, באלגנטיות רבה, "האיש הרוסי שותה וודקה כאשר הוא שמח – או כאשר הוא עצוב...".

     

    נדרשנו כאן לנושא לרגל העובדה כי על שולחנו של המדור נאספו שני מותגי וודקה ראויים לעיון, אחד רוסי ואחד פולני – כמובן. נתח מטיאס אמיתי, שמנוני ונוצץ, שנשלף מהחבית הנכונה, סיפק את התמיכה המדעית הדרושה לטעימה.

     

    הוודקה של הגראף פוטוצקי

    פוטוצקי היא אחת ממשפחות האצולה החזקות, העשירות והססגוניות ביותר בהיסטוריה של פולין. כאשר מי מבני המשפחה הזאת היה חפץ במשהו – לא היה דבר שיעצור בעדו. לא רבים זוכרים, כי אחד מהם, הגראף ולנטין פוטוצקי, היה צדיק יהודי אשר שילם בחייו על קידוש השם. הוא התאהב ביהדות, התגייר, ומעשהו היה כה פרובוקטיבי בעיני האצולה הפולנית, עד שנעצר ובצו של האינקוויזיציה הועלה על המוקד, בווילנה, בשנת 1749. משך דורות, בבתי המרזח בפולין, היו מוזגים יהודים ושותים כוסית של וודקה לעילוי נשמתו.

     

    לפוטוצקים האחרים היו כמובן גם מזקקות, ובהן ייצרו את המותג "לוקסוסובה" (שמשמעות שמו "היוקרתית"), כבר במאה ה- 18 בזמנו של סטניסלב פוטוצקי אחד מבני המשפחה היותר ידועים ובעלי שררה. על פי משוררי התקופה, היוקרתית הזו היתה מסוגלת להתחרות בצלילותה אפילו בקריסטל של נברשות אולמות הריקודים אשר בארמונותיהם - מוורשה ועד קרקוב.

     

    היתה זאת וודקה שנעשתה מתפוחי אדמה מובחרים שגדלו עמוק בקרקע הצוננת והלחה של השדות הסמוכים לחופי הים הבלטי. מה השתנה מאז? הכל, חוץ מהוודקה. בימים אלה חוזרת לכאן ה"לוקסוסובה" (ייבוא: "הכרם"), והיא כהרגלה בבקבוק צלול ואלגנטי, מעוצב בדמות חלון של קתדרלה גותית. עשויה מתפוחי אדמה, וממי מעיינות זכים של בארות עתיקות אשר דורות רבים שאבו מהם מים למזקקות. כאשר כוס הצינור המלאה מתקרבת אל האף, נושב ממנה קור אלכוהולי נעים. בטעימה, היא חלקה, צמיגית ומתרפקת על החך, נייטרלית לחלוטין כמו שוודקה אמיתית צריכה להיות. במורד הגרון, היא השילוב האולטימטיבי של קרח ואש.

     

    • מחיר לצרכן: 55 שקלים

      

    פריחת מטעי ה"סטולי"

    מן הצד הרוסי של כדור הארץ, הגיעה לכאן סדרה צבעונית, ניחוחית ועליזה של וודקת "סטוליצ'ניה" בשורה של טעמים (ייבוא: "החברה הסקוטית"). זהו אחד ממותגי האיכות של רוסיה, וודקה העשויה בנוסח הקלאסי המכונה "מוסקבאי", מחיטת חורף מובחרת שמגדלים במיוחד עבור המזקקה. הבקבוק הנקי שלה המכונה "קריסטל", הוא תותח ברים אמיתי.

     

    בהיסטוריה הקדומה של הוודקה, נושא המשקה המתובל בעשבים שונים, שורשים ופרי, היה נפוץ, במיוחד על מנת לכסות על טעמי לוואי רעים, תוצאה של שיטות זיקוק פרימיטיביות וחוסר ידע בסינון יעיל (טרם המצאת פילטר הפחם שחוללה נס בתחום). כך או כך, הרפלקס של הוספת טעמים למשקה הנייטרלי נותרה פופולארית למדי.

     

    "סטולי", כך כינוי החיבה שלה במערב, רואה הצלחה מסחרית רבה בסדרת הוודקות בטעמי פרי, ממנה יש כעת להשיג בארץ את הפטל, התפוז, הלימון, התות והקרנברי (חמוציות). המדור טעם מן הפטל, בהנאה רבה. יש משהו מפתה בהחלט בשילוב של נשיכת האלכוהול וליטוף הפרי. מצד אחד הוודקה לא הופכת למשקה מאולף לחלוטין, מצד שני הניחוח הנעים של הפטל עושה את השתייה למשהו שלו יותר. אגרוף בכפפת קטיפה.

     

    • מחיר לצרכן: 57 שקלים

     

    נח בשבע לגימות

    יש קסם מסויים בעריכת מניפולציות היסטוריות. הנה כמה מרכיבים לפזל: נח, הדמות התנ"כית, הראשון לעשות אלכוהול על פי הסיפור שלנו, השליך עוגן עם תיבתו בתום המבול בנמל ההררי של אררט – גבול טורקיה וארמניה. האזור הזה, על פי הארכיאולוגיה והמחקר ההיסטורי, הוא הקדום ביותר בתולדות האנשות שם עשו בני האדם יין. במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של ארמניה, בירבאן, אפשר לחזות בכמה מימצאים מרשימים בתחום. מה יוצא מכל זה? לא יודע.

     

    בתור ד"ש מאותם ימים, הגיע לארץ ברנדי חדש, ארמני מקורי, ושמו "ברנדי אררט", המזוקק מיין לבן אשר עושים במקום, בשיטות שנלמדו היטב באזור קוניאק הצרפתי. מיישנים את הברנדי הזה בחביות עץ לתקופות של 3 עד 20 שנה, ועושים את ה"בלנדים" על פי המסורת של מקצועני המקום (מזקקת 'ירבאן ברנדי קומפני' נוסדה בשנת 1887, אך זיקוק האלכוהול בארמניה ותיק הרבה יותר).

     

    לארץ הגיעו (ייבוא: החברה הסקוטית) שני סוגי בקבוקים, אחד של "אררט 3 כוכבים" אשר המרכיב הצעיר בבלנד שלו התיישן שלוש שנים, והשני, ממנו טעם המדור, הוא "אררט 5 כוכבים", שמשמעותו בהתאם, יישון של 5 שנים. הוא נעים, יבש אך עם אשליית מתיקות חביבה, ניחוח אגוז ומגע חם על החך.

     

    • מחיר הבקבוק: 159 שקלים (הצעיר יותר, 129 שקלים)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים