סרנדה איטלקית
חליצת הפקקים מבקבוקי היינות האצילים של יקב "רופינו" האיטלקי גרמה למדור להכריז: יש עתיד!, שלמה פפירבלט טועם ונהנה
בערך בתקופה שפירנצה היתה בירת איטליה, בשנים הראשונות שלאחר איחוד חבלי המגף לממלכה אחת, שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19, צצו הזדמנויות עסקיות רבות. גבולות ותקנות מכס בוטלו, המערכת הכלכליתהתאחדה, והמסחר הפך קל יותר. בני הדודים אילריו וליאופולדו לבית רופינו הקימו אז חברה לשיווק יינות, רכשו תוצרת מיקבים קטנים, יישנו יינות והפיצו אותם בערים הגדולות. השם "רופינו" על התוויות החל לצבור מוניטין, במיוחד לאחר שהקיאנטי שלהם זכה במדליות זהב ב-1881 וב-1895, במילנו ובבורדו. עוד יותר סייע להאדרת שמם, הדוכס ד'אאוסטה, אשר העניק להם את הכבוד להיות ספקי היין הבלעדיים של ארמונו. בתור הכרת תודה, הם קראו לקיאנטי המיושן שלהם "ריזרבה דוקלה", כלומר, "שמור לדוכס".
בקבוק הקיאנטי של ה"ריזרבה דוקלה" אשר נפתח בשבוע שעבר על אחד משולחנות המסעדה האיטלקית התל אביבית "פרונטו", השתלב יפה ברמה ובאלגנטיות של המקום. הפטרון רפי אדר, סנדק גסטרונומי איטלקי, טעם מן היין יחד איתנו, והסכים שיש גם עתיד. על העבר הרי כולנו מסכימים.
בימים הרחוקים, כאשר בקבוקי הקיאנטי היו עטופים מקלעת קש, מעשה ידי הסבתות של האיכרים, שנועדה לגונן על הזכוכית משבר גדול בעת שכרכרות המשא קירטעו על פני דרכי העפר של טוסקנה, היה זה יין מפתיע. זאת אומרת, לפעמים לטובה, לפעמים לרעה. בניגוד לשכנה הצרפתית שלקחה את נושא היין ברצינות תהומית, כולל חוקים ופיקוח, האיטלקים תמיד היו איטלקים. זאת אומרת, כל אחד לעצמו וליינו. אך לא עוד. יחד עם מעטפת הקש שנעלמה (יקר מדי), נעלם גם הבלגן. תקנות מחמירות, פיקוח על איכות, זנים חדשים, קונצרנים בעלי גישה בינלאומית ודרכי שיווק מודרני. גם "רופינו" כבר לא נותרה העסק הקטן של בני הדודים. לפני כ-100 שנה היא נמכרה לאחים פולינארי, אשר הרחיבו אותה מאז.
דבר אחד לא השתנה, ה"קיאנטי קלאסיקו ריזרבה דוקלה אורו 2000", אשר נצץ בכוס כמו אחת מאבני האודם של כתר הדוכס, היה אלגנטי ומסעיר – שילוב איטלקי ואפייני. על 85% הסנג'ובזה, הענב המסורתי של המקום, נוספו כמויות קטנות של קולורינו, ענב הצבע האיטלקי, וגם מן החברים החדשים של טוסקנה המתעוררת, קברנה סובנייון ומרלו. זה יין הדגל בתחום הקיאנטי של "רופינו", הוא עשוי מחלקות הכרם המשובחות, מתיישן תחילה בחביות צרפתיות למשך מספר חודשים, ולבסוף נרדם לשלוש שנים באפלולית של חביות עץ אלון סלובני. לאחר הביקבוק, הוא נותר במנוחה שישה חודשים נוספים. בטעימה, מגעו בחך מלטף, המורכבות שלו כבר עכשיו מרתקת, והוא נכון לקראת תקופת התיישנות נוספת וארוכה. המחיר בהתאם, 179 שקלים לבקבוק.
חוויה מסוג שונה העניק לנו בקבוק אחר של "רופינו", "לה סולטיה 2001", שהוא יין זני, על טהרת השדרונה. הוא טופל באופן מיוחד, תירושו חולץ ממנו במעיכה קלה בלבד, הוא תסס בחביות עץ צרפתיות במשך שלושה חודשים, ומאוחר יותר התיישן משך חצי שנה בחביות. התוצאה מצויינת, ארומטית ועשירה, בטעימה הוא מענג מאוד, שילוב של עושר טעמים ואיזון נהדר. המפגש הזה בין ייננות איטלקית וזן השרדונה ראוי לתשומת לב. מחיר החוויה, 169 שקלים לבקבוק.
וכל מה שנאמר עד כה, הוא רק פתיח, שטיח אדום, עליו מגיע ה"רומיטוריו די סנטדאמה", יין מכרמים טוסקניים, קולורינו (60%) ומרלו (40%). קולורינו הוא זן אשר איטלקים נהגו משך שנים, בזכות תכונותיו בתחום, להשתמש בו על מנת להוסיף צבע ליין. כאן, הוא כמעט כוכב ומוכיח יש בו הרבה יותר מסתם צבע. היין שהתיישן משך 18 חודשים בחביות עץ משובחות – בנפרד – הועבר אחרי הערבוב למנוחה ובוקבק. בכוס הוא נשבר לרסיסי אור אדום עז, הוא מפיץ ארומות עשירות, שזיף ודובדבן, צמחי תבלין מושכים, משהו מפולפל ומדגדג ועידון קליל ונעים. המגע שלו על החך כובש, רך ועמוק. יין שצפוי להתיישן בכבוד רב וזקנתו בבקבוק תפאר את נעוריו. מחיר המסע אל נפלאות הקולורינו 349 שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
