מצא את המטמון

זה לא קורה לעיתים תכופות. זה בדרך-כלל תוקף כשהכי פחות מצפים לכך. רעב בלתי מוסבר לסרט הרפתקאות מופרך ומגוחך גורם לקיבתכם לזמזם את פס הקול של "הגוניס" או לחלופין "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" ואתם יודעים שהדרך היחידה להרגיע את הצלילים הללו היא הסתננות ממזרית להצגה יומית שבמהלכה תייחלו לנס "היומית הטובה". נסים גדולים אמנם לא התרחשו במהלך הצפייה בהפקתו החדשה של ג'רי ברוקהיימר, "אוצר לאומי", אך היא בהחלט מצליחה להרגיע את התקף הרעב.

ניקולס קייג' אוצר לאומי

במרכז הסרט ניצבת דמותו של בנג'מין פרנקלין גייטס (ניקולס קייג'), המחפשת כל חייה אחר אוצר שאיש איננו מאמין בקיומו. האוצר, כך מבקשים מאיתנו התסריטאים להאמין, הוחבא על-ידי האבות המייסדים של ארה"ב שככל הנראה כללו גם את הסבא רבא של דן בראון, מחבר "צופן דה-וינצ'י", ולפיכך בחרו להשאיר רמזים שונים ומשונים למציאתו.

ובסרטי ההרפתקאות כמו בסרטי ההרפתקאות, בדרכו לאוצר הנכסף, גייטס ייאלץ לעבור מסע חובק עולם ורב סכנות שבמהלכו יספיק לגנוב את מגילת העצמאות של ארה"ב, להילחם בגורמים עויינים ואינטרסנטים והכי חשוב להתאהב באוצרת של הארכיון הלאומי (דיאן קרוגר). כל זאת בפרק זמן של שעתיים. לא רע בהתחשב בעובדה שאביו (ג'ון ווייט) וסבו (כריסטופר פלאמר) של גייטס הקדישו את מרבית שנות חייהם לחיפוש אחר אותו אוצר בדיוק.

"אוצר לאומי" מלא ברגעים שבהם תעלנה במוחו של הצופה הספקן שאלות שחושפות את טבעו הבעייתי של תסריט הטלאים, אך מאידך, יש לזכור שמדובר בסרט שמכריז על עצמו כבר בדקות הפתיחה כמהתלה בידורית שפועל לפי חוקי הז'אנר וכולל לפיכך את הרגעים הבאים בהתאם לכללים:

1. הסרט ייפתח בסיפור של סב לנכדו הצעיר שבו יחזור המשפט: "האוצר הגדול ביותר שידעה האנושות" מספר פעמים ובווריאציות שונות.

2. אם הגיבור הוא אמריקני והעיסוק הוא בהיסטוריה האמריקנית ובאוצרותיה, היו סמוכים ובטוחים שהנבל יהיה בריטי (שון בין). אין מה לעשות, הם פשוט לא יודעים להפסיד בכבוד.

3. בארכיון הלאומי עובדות רק דוגמניות-על בעלות מבטא זר והן בקטע של הרפתקאות.

4. כל אימת שגיבורי הסרט ייתקלו ברמז מסובך מדי, פניהם ייעשו רציניות ומיוזעות, כשלפתע תגיע ההארה בצורתה של קריאת "אני יודע/ת!!!" שעל ההסבר לה עדיף לא להרחיב.

5. גם בקבוק מים מינרליים עשוי להפוך למפצח רמזים משוכלל אם משתמשים בו נכון.

6. אם הסרט הגיע לדקה ה-100 והיוצרים שכחו להציג בפנינו נשיקה רומנטית הם יעצרו את העלילה, גם אם האדמה קורסת מתחת לרגלי הגיבורים, גוד דם איט, הם יתנשקו.

7. לא משנה כמה מרובע יהיה הגיבור, כשה-FBI יפתח את תיקו לעולם יתגלה עבר צבאי שיכלול כישורים מועילים כגון: שימוש בחומרי נפץ, שליטה בנינג'יטסו או במקרה שלנו, צלילה.

8. למרות שגיבורי הסרט הם מחפש אוצרות בעל ידע טכני רב וגאון מחשבים, רק נבלים ובריונים יודעים להשתמש במנועי חיפוש ברשת כדי לפתור רמזים.

9. גרם מדרגות עתיק לעולם יתמוטט.

10. אם אתה נמנה על מחנה הרעים, גם קורס צלפים מפרך לא יעזור. לעולם לא תפגע בגיבור הסרט.

על-אף שניתן למצוא תחלואים רבים ביצירתו של הבמאי הטכני והנוסחתי, ג'ון טרטלטאוב ("בזמן שישנת"), כדאי  להתרכז דווקא באוצר הקטן שמנצנץ מבעד לרעש וההמולה הכה אופיינים ליצירה קולנועית בהפקתו של ברוקהיימר. הסרט אמנם מציג בפני הצופה שמות גדולים דוגמת ניקולס קייג', ג'ון ווייט והרווי קייטל, שמהלכים כאן בנונשלנטיות, אך זהו הסייד-קיק, עוזרו הנאמן של הגיבור, ריילי פול (ג'סטין ברטה מ-"GIGLI"), שממוטט באמצעות הומור, קסם וחן רב את עולמה השבלוני של היצירה. דמותו ממלאת את תפקידו של הצופה הציני והספקן כשהיא לועגת למשפטים הרומנטים והמביכים שגייטס והאוצרת מחליפים ביניהם, או לחלופין כשהיא איננה מבינה מדוע בזמן התמוטטותה של מנהרה כולם עדיין עסוקים בתגליות השונות ולא בחיפוש אחר פתח המילוט הקרוב.

לעיתים דמות כזו היא כל מה שמפריד בין סרט טראש רע לסרט טראש טוב בייחוד כשהיא שותפה לשיחה מן הסוג הבא:

אביגייל צ'ייס: (מתייחסת לגרם המדרגות): איך הם בנו את כל זה?

בנג'מין גייטס: בדיוק כפי שבנו את הפרמידות.

ריילי פול (מחוייך ושבע רצון): נכון... החייזרים עזרו להם.

1. זה מקרי שבהפקה של ברוקהיימר נמצא במגילת העצמאות האמריקנית את מה שבאמת מעניין אותו? לא, לא זכויות האזרח, אלא מפה שמובילה לאוצר הגדול בעולם.

2. טרנטינו וסקורסזה כנראה כבר שכחו מה הרווי קייטל עשה בשבילם, אבל אנחנו לא. מגיע לו יותר מזה. פשוט כואב הלב.