שדות תות לא לנצח
בפסטורליה של מרכז המבקרים היפה לזכר אילן רמון שמוקם בימים אלה ביער אילנות, לא רחוק מצומת הדסים שבשרון, ישתלב בקרוב מחלף חדש וכביש יגלח את הקצה הדרומי של היער ואת השדות הסמוכים לו. טיול טרום פריחה וטרום בנייה
פעמים היינו נוסעים מן 'הכביש הישן', נתיב אחד לכל כיוון (שצמח להיות כביש מספר 4), ואז הייתי מחכה לעבור ליד מה שהצטייר בדמיונו של הילד שהייתי "הכפר עם הבית האחד". שלט ככל השלטים גילה לי את שם המקום, אילנות, אך רק עצים היו בישוב המשונה ההוא ובית בודד. בעצם היתה כאן המחלקה לחקר היער של משרד החקלאות. אם אתם לא מכירים, אל דאגה, לא ירחק היום ודיווחי התנועה במכשירים הסלולריים יספרו על "עומס תנועה ממחלף אילנות ועד רעננה"', וכולם ידעו איפה זה.
עצים מכל העולם
"זו לא העונה בה האיזור במיטבו", אמר לי בתחילת השבוע עדי נעלי, איש הקרן הקיימת שעשה רבות למען יער אילנות וסביבתו בשנים האחרונות. אמר וצדק וגם טעה בעת ובעונה אחת. זה נכון שבעוד חודשיים בערך יפרחו בו כל אותם פרחים המניעים את הבריות להתגרד ממיטתם בימות החורף ולצאת אל החוץ. מצד שני, עכשיו, כשהדבר היחידי שפורח הוא איזה בן דוד מכוער של החרצית והכל נובט, זה זמן מצויין לראות כמה מגוון יכול להיות הירוק הירוק הזה. זו גם הזדמנות מצויינת לתקן את המעוות, ולהזכיר שהחבר'ה מקק''ל עוזרים לי לא פעם בהכנות לטיולים לפני הבולדוזרים.
יער אילנות, כך מגלה העלון שהנפיקה הקק"ל, מיוחד משאר היערות, מכיוון שחלק גדול ממנו הוא פרי איסוף ומחקר של מיני עצים מרחבי העולם. הארבורטום (גן עצים בוטני) הלאומי של ישראל. זה מה שהיה פה שנים
ארוכות, עד שנעזב המקום בשנות ה-80, וזה מה שהולך ומוסדר כאן עתה, בד בבד עם הקמת מרכז מבקרים על שם אילן רמון, עם כל השכלולים וההסברים הממוחשבים.
בינתיים, מאז התקק"ל המקום, ניקו אותו, דיללו וגזמו, גידרו, והניחו מערכת דרכים ושביל למסיירים, ושלטים. יש פה כ-750 ו-170 מיני איקלפטוסים. התהליך הוא אמנם שהולכים ומעיפים מהארץ את העץ האוסטרלי הזה שלא שייך לכאן בכלל, אבל לא מזיק שלא צריך לטוס חצי עולם על מת לראות את המגוון.
מלבד הכביש הסמוך, שמרעיש ללא הרף בשעות הפתיחה, הפסטורליה שולטת. הגן רחב ידיים, מסודר ונעים, וגם טרם השלמת כל מערך הביקור המודרני, יפה פה. כל הנסיעה כולה שווה רק על מנת לראות דבורה מתחפרת בפרח הענקי של אקליפטוס מקרופקה, או את גזעו החלוד והמתקלף של האקליפטוס בוסיסטואנה. וזה לא שאני מבין משהו באקליפטוסים: שמות העצים מצויינים עליהם בשלטים קטנים, וגם מפה שמספרת מאיפה הם באו. מפחיד לדמיין איך זה יישמע כשייגמרו לבנות פה מחלף על הראש. ועוד אוטוסטרדה.
ריאה ירוקה
האטרקציה בחלק המערבי של היער הוא חניון קק"ל, ויש בו גם חלקה של אלון השעם, העץ ההוא שמקליפתו מכינים פקקים לבקבוקי יין. למי שחושש מן הבוץ לא מומלץ לעבור לחלק המערבי במעביר המים שמתחת לכביש 4. הריח החריף מעיד שרועה הצאן שרועה כאן באיזור, מצא כאן מחסה לעדרו מן הגשם. סוריאליסטי משהו: אלפי רכבים עוברים פה מדי יום, ומתחתם פועה בגשם עדר אחר לגמרי. על פי התוכניות ישמש המעביר את שביל האופניים המתוכנן מעין ורד לכאן והלאה עד לחורשת הסרג'נטים בנתניה. בינתיים הוא רק מוביל לואדי ירוק, שהכביש הישן כמו תקוע לו באמצע.
גם אם עוד לא פורח האדום האדום הזה, שווה לחלוף על פני כפר הגמילה שהוקם בלב היער, ולהמשיך מזרחה, אל שביל האירוסים. לראות איך הכל נובט, ולשמוע קצת שקט (ואת הציפורים והטרקטורונים המעופפים). הקק"ל ממש משקיעה כאן בפיתוח ריאה ירוקה למטרופולין נתניה, וגם מחדשת את יער האלונים שהיה פעם נוף השרון.
כביש 561, אחד מאותם 'כבישי רוחב', יעבור ממזרח למערב, ממש על פאתו הדרומית יער אילנות. במקום שיש בו היום שדות פלפל ופלפל חריף, ותפוחי אדמה, ופה ושם, זכר לימים של חקלאות אחרת, גם פרדס פרי הדר, ומלא העין שדות תות ממש לא לנצח.
סימני חיים
מעט מזרחה משביל האירוסים, בסמוך לנטיעות, אורנים אחדים, יפים וגבהי צמרת, ועוד איקליפטוס. פינת חמד לעצירה בת כמה שעות. שועלים ותנים עוד נשארו, אומר לי הבחור עם אופנוע ה-CRF 450 (באמת חיה רעה), דורבנים אני כבר לא רואה. היו בתוך היער, הוא אומר, ואחרי שנייה מוסיף "פעם גם היה יער. כל צורן הייתה יער". אלו שיושבים ב'רכב משפחתי' בטח לא יאמינו שהשבוע נראו עקבות טריים של צבאים בנתניה. אגב צורן, ממזרח אפשר לראות שני עמודי אנטנה אדומים וגבוהים, שארית מחוות האנטנות שסולקה מכאן. להזכרנו שמאבקים סביבתיים גם מצליחים בארץ הזו.
חובבי הלכת (בעיקר אם לא באו ברכב אחד) יכולים להמשיך בטיול עד ליער קדימה, שגם בו אירוסים (וכו') בעונתם. אכן תגלית מרעישה: אירוסים פורחים לא רק במקומות בהם יש שביל מגודר 'שביל האירוסים', וכך גם שאר הצמחייה הטיפוסית לקרקעות הקלות שבשרון, שמעטות מהן שרדו. אמנם הקק"ל הצליחה לדחוק את הכביש מעט דרומה, ועתה הוא מתוכנן לעלות רק על שולי השטח 'שלה', אבל הכביש עבור יעבור שם.
"ישנה תוכנית שמקדמים יחד עם תושבי הסביבה ליצירת שטח פתוח, והרצף הזה ייקטע על ידי הכביש. זה רצף השטחים הפתוחים האחרון באיזור החוף אשר מאפשר מעבר של בעלי חיים, רוכבי אופניים והולכי רגל, והוא יקטע על ידי כביש רוחב נוסף ומיותר, כאשר מספר כבישי רוחב מדרום ומצפון לו נמצאים בתהליכי תכנון מתקדימים", מסביר עדי נעלי מקק"ל.
על מגדל המים הישן שבקצה שביל האירוסים, גרפיטי, ולב חרוט וכתובות של שמות בערבית ובתאית. למעלה, על הגג שמשמש את ילדי הירח לעישון, מלמדת הכתובת העברית "רק שתדעו. כולם חיים פה ביחד". אז רק שתדעו שבדיוק פה, הדבר החי היחיד שיוותר, יחיה לבד בקופסת פח מעשנת.
איך מגיעים: פונים ימינה מכביש 4, צפונית לצומת הדסים. בעלי אופניים יכולים להכניסם בבטן של אגד (קווים מספר 641, 871, 921), ולרדת במסעף אילנות. מרכז המבקרים סגור בסופי שבוע.
לפנייה לכתב/ת 
