הניצולים מסרי לנקה: המים רדפו אחרינו

57 ישראלים שחולצו מסרי לנקה נחתו הערב (יום ה') בנמל התעופה בן גוריון. ההתרגשות היתה גדולה. בכי, שמחה וקצת כעס על העיתונאים הרבים, שהתרוצצו במקום. חלק מהאמהות שהגיעו לשדה התעופה הפכו לחברות טובות מהשבוע האחרון.

• גיהנום בגן-עדן: העדכונים, התמונות והסיפורים
• פורום מיוחד: ד"ש ממזרח אסיה
  

יונית חגי מירושלים סיפרה בהתרגשות על מה שלא תשכח לעולם: "עכשיו אפשר לקרוא לזה חוויה, כשרואים את כל המשפחה. מה שזכור לי מהימים האלה הם את המים רודפים אחרינו ואנחנו רצים, נופלים, מטפסים עם הידיים לאן שמגיעים. אני מצאתי את עצמי על איזה גג בשלב מסוים.

"ניסינו לאסוף את כל מי שהיה אפשר וברחנו לכיוון הג'ונגל, כי היו שמועות שיש גלים. זה היה קשה, מרדף של שלושה ימים ברחנו לג'ונגל, הלכנו בחושך ופנינו למרכז המדינה. לא היו טלוויזיה, רדיו, חשמל, טלפונים, הכל נפל שם. זה היה מפחיד, אבל זהו. היינו תמיד קבוצות קבוצות והיתה לנו המון עזרה ומזל, והמקומיים טובי הלב עזרו ככל שיכלו".

גל דבש (27) מבת-ים, אחד הגולשים שניצל, מאושר לראות את משפחתו: "לא ידענו בדיוק מה קורה, חשבנו שזה גשם תחילה, אבל פתאום ראינו גלים ענקיים. התחלנו לברוח ולעזור לכולם. אחרי כמה שעות אמרו לנו שעוד גלים מתקרבים והתחלנו לרוץ לג'ונגל, שם נשארנו כמעט שלושה ימים. חיכינו לסיוע שהובטח לנו ממשרד החוץ, שהתקשרו כמעט כל שעה, אבל כשהמצב היה קשה החלטנו ללכת ברגל באמצע הלילה. בתכלס, מה שהציל אותי זה רק אלוהים ומשפחה טובה שנתנה לנו אוכל ומקום לישון. בסופו של דבר, המקומיים מהכפר אספו דלק מכל התושבים בכפר כדי לתת לנו לנסוע".

שמוליק ג'נח (29) מנתניה די תשוש, אולם חיוך האיר את עיני: "מדובר בחוסר אונים מוחלט, כאילו כל העולם התבלגן, העצים שמאלה, המים קדימה, העננים מאחורה, שום דבר לא מסודר. בעיקרון, המקומיים נתנו לנו ארוחות חמות ומקום לישון ועזרו מכל הלב. שילמנו להם בכוח, והם לא רצו שום תמורה. כשהגל הגיע, הייתי בים יחד עם חבר וכשראינו את הגל התחלנו לברוח ממנו. רק בזכות אלוהים אני כאן היום".

כשהגיע הנחשול, היו שמוליק וחברו אייל במים. השניים חזרו לחדרם באמצעות הגלשן. החדר היה כולו מוצף מים. הכל נרטב, חוץ מהתפילין והטלית שלא נגעה בהם טיפת מים. מישל איטח, החבר שצילם את שמוליק מהחוף, ביקש להודות לכל האנשים הטובים שעזרו: "אני רוצה להודות לצוות המחלצים, לחיליק, לאל-על, לכל המקומיים, למשרד החוץ והכי חשוב - לקדוש ברוך הוא".

אחת האמהות: הפכנו לחמ"ל

אמהותיהן של המטיילים כבר הפכו לחברות טובות. כמעט שבוע הן דיברו מדי יום בטלפון, התעדכנו ובכו. היום סוף סוף יכלו לצחוק יחד. אמו של גל דבש מבת-ים, חיה, נצמדה לשלט הטיסות הנוחתות, ולא הסכימה לדבר עד שתראה את בנה. "אין לי קול מרוב בכי, אנחנו כל כך שמחים, אבל אין לי מה לומר עד שאני רואה את הבן שלי. בזכות ynet חזר לי הצבע לפנים, כשהבן כתב לנו באמצעות האינטרנט. הם היו שישה חברים, שנסעו לגלוש, והמזל היחיד שלהם היה שהם היו במסיבה יום לפני הבלגן, ובגלל זה לא קמו לגלוש ב-7:00 בבוקר, כפי שעשו בכל יום".

האח, משה דבש, סיפר: "זו כבר פעם שנייה שלהם שם. לפני שנה וחודשיים הם נסעו לגלוש. הוא התכוון לנסוע לחודש, אבל הגורל רצה שיחזור לפני. שלושה ימים הם היו בחוסר ודאות ללא אוכל ושתייה, חיכו באיזה מנזר בהרים. כשראו שלא באים לחלץ אותם, התחילו לרדת לכיוון המקום שבו לנו, וממנו ברחו בעקבות המים. הם מצאו תושב מקומי ונתנו לו מאתיים דולר כדי שיסיע אותם, וכדי שייתן להם להתקשר מהטלפון הלוויני. כך הוא יצר איתי קשר. אחר כך התקשר חבר, ואמר לנו לפתוח את פורום ynet ולראות מה גל כתב שם, אבל הוא לא רצה להדאיג אותנו ולספר מה באמת קורה איתו".

יפה אליהו, אמו של אלדד (25) מעין יעקב, לא הצליחה לעצור את הדמעות: "קיבלתי את בני במתנה, כל החבר'ה האלה שירדו מהג'ונגל בהר חילצו את עצמם בגבורה. הם היו ממש חרוצים,  ובזכות זה ניצלו. כמובן שגם משרד החוץ עזר לנו הרבה. אני רואה כאן את כל האמהות שאיתן דיברתי כל היום, כמו חמ"ל. ונותר לי רק להתרגש".

חיליק מגנוס, שטס לסרי לנקה עם צוות חילוץ של חברת הפניקס, נראה מרוצה ביציאה מהמטוס: "הטיסה היתה נעימה וקצרה יחסית. קיבלנו יחס של VIP וזה המקום להודות לאל-על ולמשרד החוץ. החבר'ה על הכיפק, כולם בהתרגשות גדולה. הם עברו טראומה קשה וצריכים זמן לעכל. זה היה מדהים. אי אפשר לתאר את התחושה, ממש כמו בסרט.

"המקומיים הם האנשים הכי מדהימים שראיתי בחיים שלי, איבדו הכל ועדיין עזרו לכולם. צריך להבין שקרה פה נס ענק. רק אתמול החבר'ה שלנו הוציאו יותר מ-100 גופות - באסון הכי גדול בעולם. כל הישראלים יצאו בשלום ויש לנו נעדר אחד, שעדיין לא יודעים מה קורה איתו. מה שלא קרה לצערי בקופיפי ובפוקט, שם הצוותים של ניר בהט ואייל נאור נמצאים ממש בגיהינום".