שירת הים בגבעתיים

רק ימי צנע אכזריים כגון אלה שגזר על עצמו הפרקליט המורעב, יכולים היו לביים סצינה כה טרגית-קומית, במהלכה ישב האיש במסעדה טובת-מזג, מוקף צלוחיות של סלטים מגוונים - וגרף בחיוך של השלמה עצמית אל צלחתו העירומה סלט ירקות חיים, חף מכל רוטב. ייאמר מיד, סלטוני הפתיחה של "פרידה", מסעדת הדגים ופירות-הים היחידה בגבעתיים, למיטב זכרוני הזללני, אינם ספינת הדגל שלה. אבל בימים כתיקונם, היה הפרקליט המורעב שואב את כולם אל קירבו כצונאמי אנושי.

בלית ברירה, וכמחווה של חברות טובה, נטלתי על עצמי את מלוא כובד המשימה, וניקיתי את השולחן מסלטוניו. "פרידה", כדרכן של מסעדות הז'אנר, מגישה במחיר המנה העיקרית גם שרשרת צלוחיות מאזטיות, לחם-בית נחמד, סלט ירקות ותפודים, המכונים כאן פאפאס - כל אלה במילוי חוזר ושב. בין הצלוחיות בלטו באיכותן שלוש גרסאות החציל (סלט מתקתק, סלט פיקנטי, ופרוסות מטוגנות ומשומשמות), וגם צלוחית החומוס הפתיעה לטובה. השאר היו בין בינוניות לסתמיות. אילו יתעלו כל המאזטים לרמת המוצלחים שבהם, המסעדה הנחמדה הזאת עשויה להיות שווה מאוד.

כי בסך הכל יש בה הכל: עיצוב פונקציונלי ואווירה נעימה, מין פשטות מהודרת, שירות חביב (גם אם חובבני) ומחירים הגונים, שהולמים את החבילה. כ- 60 שקל למנה ממוצעת, ואם שותים ומקנחים - כ-90 שקל לארוחה ממוצעת. העיקר הוא שהעיקריות, לפחות אלה שאנחנו לקחנו, משביעות קצון ואף משביעות.

העומד לרשותכם תמיד, הימר על שרימפס ברוטב טבסקו, המכיל שמנת, דבש ו-ודאי ניחשתם, טבסקו (55 שקל). אפשר היה לצפות מהכלאה בין שלושה ראשי-נפץ אלה להיות רוטב כבד ומכביד, אלא שלא - התקבל פלג הרמוני ומעניין, שעשה את השרימפס הרעננים והבשרניים שטבלו בו מנה טובה ממש.

במערכה זו צצה האירוניה, כשהפרקליט העוד יותר מורעב, זה שלא התפתה לפיסת לחם, שמץ טיגון או דבר מתיקה, אכל מנה עיקרית ששמה מוסר. אחלה דג, היה המוסר שלו - צלוי במידה מדוייקת על הגריל, מטופל באופן מינימלי, טרי, רך ועדין למגע חיך. אין מה לומר, מוסר גבוה - מצד הדג וגם מצד הפרקליט (שגילה איפוק הירואי מול מחית הבטטות הלא רעה עליה התרווח בשר המוסר).

תאוות השוקולד שבועטת בעת הזאת בקרבו של כותב המדור הביאה אותו להביט בחמלה בחברו המסתגף - ולהסתער על טרטופו שוקולד (24 שקל), שלושה גלילונים עשירים ואיכותיים של היהלום השחור, כל אחד מהם בציפוי קל אחר: קקאו, אבקת סוכר ושברי אגוזים. היתה מעליהם תלולית של קצפת אוורירית, והיתה מעלי הילה של מלאכים שרים, והיה מעל הפרקליט המורעב בלון של קומיקס, שאמר: "חכה חכה, גרגרן חסר מוסר. אני רק גומר את הדיאטה המטופשת הזו, ואוכל יציקת שוקולד בדמותך ובממדיך".

• פרידה, דרך השלום 53, גבעתיים. טל. 03-7323330.