ברקן וסגל: שניים שהם אחד

הביקור שערכתי לפני כמה שבועות ביקב ברקן שבחולדה, התחיל עצוב, והסתיים שמח. היה עצוב לראות את מרכז המבקרים האדיר שמתכננים להקים שם, כשהוא עומד, לא בשיממונו, אלא בברזליו וב"בטונו". שמחתי לדעת שהשינויים העסקיים האחרונים שעוברים על ברקן (הרכישה על ידי טמפו) אמורה לשפר את המצב, ועוד יותר שמחתי לצאת בתחושה של "ברקן? באמת? יופי של יין!".

מרכז המבקרים של יקבי ברקן – שהוא רק חלק מקומפלקס היקב הענק – אמור להוות את אחת מהפנינים שיוקמו בארץ בתחום היין. כשיושלם – וזאת כאמור רק שאלה של זמן וכסף – הוא ישלב מוזיאון, מרכז מבקרים והדרכה, ספריה, מנהלה ו... מרתף חביות ענק. בינתיים, החביות של היקב לא שם, ויין שאמור להתיישן בחביות לאחר תסיסה במיכלים, עובר ונודד ליקב שנמצא באזור תעשייה ברקן. קיבוץ חולדה ויקבי ברקן רכשו כ- 30 דונם אדמה לצורך הקמת היקב החדש, שחלקו כבר עומד ופועל בינות לכרמים שלהם, שמשתרעים על כ- 1500 דונם רק באזור זה.

לפני כשש שנים רכשו יקבי ברקן את יינות סגל שבאזור חולדה, עבור תשתית היצור שלהם, ועבור מחלקת יבוא היינות שלהם. בלי להמעיט בתרומתם של יינות ברקן עצמם, יצא ש"סגל" מהווה נדבך חשוב בבניית תדמית איכותית ליינות ברקן. למרות שמדובר בשני מותגים שונים (ברקן וסגל), החברה היא אותה חברה, ולכן מופיעים כאן היינות יחד.

הייננים – ארבעה ועוד אחד – מביאים כל אחד משהו אחר לצוות, ובפגישה (עם חלקם) בהחלט מורגש שיתוף פעולה והפרייה הדדית של מי שבאים כל אחד מאסכולה שונה. אד זלצברג, היינן הראשי של היקב, הוא איש דייויס – קליפורניה. הצעיר שבחבורה - יותם שרון - שמוגדר על ידי היקב כמי שאחראי בין השאר על איכות הענבים שלפני הבציר, הוא בוגר מונפליה, ומביא איתו את הגישה הצרפתית. איתי להט – איש הקשר עם הכורמים – למד בארץ ובאדלייד, ומביא את הגישה האוסטרלית, ה"עולם החדש" ביותר. אבי פלדשטיין – היינן של סגל, שגם אחראי על קווי המילוי, מביא איתו גישה של יקב ותיק מאוד (סגל), וסגנון אישי -טרואריסטי. היינן החמישי, יוסי גרינפלד, למד בארגנטינה, והוא אחראי על המשקאות האלכוהוליים ועל הברנדי של היקב.

במושגים ישראלים, ברקן הוא יקב גדול מאוד, בין היקבים הגדולים בארץ, שמוכר יין כשר, שחלק גדול ממנו נמכר ברשתות השיווק. היינות הבסיסיים יותר – לכיש – נמכרים במחירים של 17 ו- 18 שקלים (אם לא קורעים אתכם), ולרוב מהווים קניה מצוינת למי שמחפשים יין בסיסי, יום יומי. יין שני – גם הוא מסדרה נמוכה – הוא ה"של סגל" למינהו – האדום והלבן, שמתומחרים אף נמוך מזה, ומחירם סובב סביב 15 ש"ח וגם פחות.

בחרתי להציג כמה יינות מכל אחד מהיקבים (נטעמו יותר), אבל ההמלצה הכללית שלי היא שלא חשוב איך נראית התווית – חלקן הגדול קטנות וקשות לקריאה – יינות ברקן, וסגל כמובן, שווים טעימה ובדיקה. המחירים – כמעט בכל מקרה – מאוד הוגנים.

ברקן