לא טוב היות האדם בלי פחמימות

הטור הזה הוא טור מחאה. מחאה על-כך שגם אנחנו נדבקנו במגפת ה- carb low , שפירושו המילולי באמריקאית שוטפת "נמוך בפחמימות". חרדת הפחמימות – "קרבופוביה", או על פי הניסוח המעודן של ה"ניו יורק טיימס" – "הבהלה לתזונה דלת הפחמימות", היא תופעה מסוכנת לחדוות המין האנושי.

כשייבשנו ביצות אכלנו פיתה ובצל, אחר-כך היה צנע עם לחם אחיד, שחור או לבן, וכשקצת רווח עברנו ללחם קימל נהדר של מאפיות ייקיות קטנות,

לחלות נהדרות, לבנות ומתוקות של שבת (לכו ביום שישי למאפיית ויז'ניץ ברחוב שלמה המלך בבני ברק, כדי לקלוט מה טובה החלה של שבת ועד כמה רעה הדיאטה הזו, שבורחת מפחמימות).

למרות שישראלים רבים אוהבים לקטר על החיים בארץ, הרי שבכל הקשור באוכל אנחנו מעצמה לא קטנה. ואני לא מתכוון למסעדות מהז'אנר המצויץ, אלא לאוכל הנהדר שהביאו לכאן עולים ישנים וחדשים מכל פינה על הגלובוס. יש כאן כור היתוך אמיתי של מטבחים: לחם רוסי כהה כבד, מול לחם פריינה עם קרום מתפצפץ ממרוקו, לחם גרוזיני עגול שמנמן וחם (אלונושקה רחוב העבודה 56 א.ת. אשדוד, טלפון 08-8566350), או בריוש – לחמניות החמאה הנפלאות מצרפת. פוקאצ'ה ספוגת שמן זית ועשבי תיבול, לצד הגוג'גג'ה הבוכארי, אותו כיסן שחום, אפוי, ממולא בהמון בצל וקצת בשר, ואפשר להמשיך את הרשימה הזו עד סוף הטור אבל המסקנה לא תשתנה: לא טוב היות האדם בלי פחמימות. תעשו ג'וגינג, תעשו ספינינג, תצומו, אבל אל תוותרו על הלחם כי בלי לחם אין שמחה.

ואם אנחנו כבר בעניין של לחם, אי אפשר שלא לחלוק את הכבוד המגיע לנביאי הלחם החדשים. ראשונים ברשימה, "לחם תושייה" לחם גרמני ישן ומסורתי שהיה ונשאר אחד הטובים שיש, לחם שיפון כבד, לחם עם גרעיני חמנייה עשיר

וממכר. אחריהם בא ארז קומרובסקי שבישר את הגל הגדול – שיטפון של לחם ירד על הארץ. פתאום, לצד החומץ הבלסמי וגבינה ממחלבה קטנה על הר גדול, מוצאים צנצנת עם מחמצת, דבר חי, נושם ובעיקר בוחן עד כמה אתם עקשנים בניסיון שלכם להפוך קמח שהחמיץ ללחם נהדר.

על מדף הספרים הקולקטיבי ניצבים כבר שמונה ספרים אודות סודות האפייה, בתנור הביתי יש אבן שמוט, וכולנו בעניין של לחם: מדברים על לחם, מתפעלים מהמנעד האינסופי שלו, מסוגי הקמחים המגוונים, מהניסים והנפלאות שיוצאים מהתנור – מפוקאצ'ה על שמן זית ויין לבן ועד בריוש על חמאה.

לאחר שטמן בבצק כמעט כל דבר אפשרי, חוזר ארז להתחלה – לעשות לחם מקמח. החיבור שלו הפעם הוא לסוגי קמחים ממש לא רגילים: קמח קינואה (שאני ממש לא סובל אבל לחם הקינואה שאכלתי אצל ארז נפלא), לחם מקמח שממנו מכינים האתיופים את האינג'רה ועוד קמחים מלאים.

ועוד דבר קטן לפני רשימת מומלצים, קפה אני שותה בדרך כלל ב"ארקפה" שהיו ונשארו הטובים ביותר בכל מה שקשור בקפה. כלקוח קבוע, יש לי בקשה צנועה: אתם יכולים להכין את הכריכים שלכם באיזה לחם שאתם רוצים, אבל אם אתם מחליטים לשדך קפרזה, כלומר עגבניות ומוצרלה, ללחם מלא, נא הזהירו את הלקוחות. זה שידוך שפשוט לא עובד.