ביקור רופאים - אז למה שבני המשפחה יצאו מהחדר?

הסצינה הבאה, שלקוחה מהווי בתי החולים, מוכרת בגירסה זו או אחרת כמעט לכולנו: בן משפחה יושב ליד מיטת קרובו החולה באחת ממחלקות האשפוז שבבית החולים, כשלחדר נכנסת אחות, גוררת אחריה עגלת מתכת אפורה ובה תיקי החולים, ואחריה צועדים רופאים בחלוקים לבנים. בנימה תובענית חסרת פשרות היא מכריזה מיד: "ביקור רופאים, כולם לצאת החוצה".

איש מהמבקרים לא טוען לזכותו לשבת ליד בן משפחתו, ובצייתנות יוצאים כל המבקרים החוצה. מיד לאחר מכן מקפידה האחות לסגור את הדלת, כדי שחס וחלילה לא ידלוף החוצה משהו מהנאמר בפנים.

כך קרה גם למשפחת ר'. לפני חודשיים אושפז ג', אבי המשפחה (80), במחלקה פנימית בבית החולים בילינסון כשהוא סובל מדלקת ריאות קשה. "חמי הועבר לאשפוז במחלקה היישר מחדר המיון, כשהוא במצב גופני ירוד, סובל מחום גבוה ומעט מטושטש. בלי קשר, כבר כמה שנים ששמיעתו לקויה והוא נעזר במכשיר שמיעה, שלרוע המזל התקלקל יום לפני האשפוז", מספר חתנו, שמבקש להישאר בעילום שם. "אשתו סעדה אותו כמעט 24 שעות ברציפות ותמיד בזמן ביקור הוצאה החוצה – כמו יתר בני משפחות החולים – אל המסדרון.

"כבר ביום השני לאשפוז ביקשנו שיתירו למישהו מאיתנו להישאר ליד המיטה שלו בזמן הביקור, כדי שנוכל לחזור באוזניו על שאלות הרופא ולמעשה לתווך

בינו לבין הצוות הרפואי. בביקור הראשון", מתאר החתן, "בתו נשארה לידו. כשהרופא שאל אותו שאלה, הקשיש, שהוא בדרך כלל בהיר וצלול, לא שמע אותה ולכן גם לא הגיב. הרופא חשב שהוא סנילי ומיהר לרשום בתיקו האישי: 'במצב בלבולי, אינו מבין ואינו עונה לשאלות'. דקה אחרי שרשם את האבחנה המלומדת, חזרה הבת על השאלה, וראה זה פלא, צילום: הקשיש ענה בצלילות ולעניין. היא פנתה לרופא ואמרה לו: 'כשאתם מטפלים באבא שלי, תגבירו בבקשה את הקול, כדי שישמע אתכם. הוא כשיר לענות על שאלות, אבל אם בכל זאת יש איזושהי בעיה, אני או אמא שלי יכולות לעזור'. אבל ההצעה נדחתה.

"למחרת, בביקור הבוקר, התבקשה אשתו לצאת מהחדר ולהמתין במסדרון עד גמר ביקור הרופאים. היא התחננה שיותר לה להישאר ליד בעלה. 'הוא לא שומע', אמרה, 'וכשתסיימו את הביקור שלו, מיד אצא החוצה כדי לא לפגוע בפרטיות של החולים האחרים'. מחאותיה נדחו, והיא הוצאה למסדרון, שם נאלצה – אחרי לילה ששהתה במחיצת בעלה החולה ללא שינה ובישיבה לא נוחה על כורסה קשיחה – לעמוד ולחכות לרופאים יותר משעה.

"אנחנו משפחה תרבותית ומשכילה, ואין לנו שום עניין להפריע לעבודת הצוות", מסביר החתן, "אבל הבנתי שמשהו בהתנשאות הזאת לא נכון. לא כך צריך להתייחס לבן משפחה שצמוד לקשיש שמתקשה לשמוע".

החתן הממורמר הלך לחדרו של מנהל המחלקה והשמיע באוזניו את השגותיו. "מנהל המחלקה היה קצר רוח והשיב לי שאפילו בארה"ב לא נהוג לשתף בני משפחה בזמן הביקור, אבל לפנים משורת הדין – לדבריו – הוא יתיר נוכחות בן משפחה בזמן ביקור רופאים".

שבע רצון יצא החתן מהחדר. אלא שבביקור שלמחרת, שאותו ערכה סגנית מנהל המחלקה, שוב נדרש המלווה של הקשיש לצאת למסדרון. "ואז", אומר החתן ברוגז, "הבנתי שאין למעשה הנחיה מחייבת, וכל רופא מחליט בזמן הביקור את ההחלטות שלו, שמחייבות רק אותו. היינו בלחץ. חמי הביע במפורש את רצונו שבן משפחה ישהה במחיצתו במהלך הביקור. כיוון שהכרתו צלולה לחלוטין, למה לא לכבד את רצונו? למה לגרום לו להרגיש נטוש ולא נחשב בגלל לקות השמיעה שלו? הרי נוכחותנו יכולה היתה לעזור גם לצוות הרפואי", הוא אומר בהשתוממות.

אחרי שג' הקשיש הבריא והשתחרר מבית החולים, פנתה המשפחה לפרופ' שמעון גליק, נציב פניות הציבור במשרד הבריאות, וגוללה בפניו את פרשת האשפוז. בתשובה לפנייתם השיב נציב קבילות הציבור: "יש לחולה זכות מלאה לנוכחות של מלווה מטעמו בעת בדיקה רפואית. אין בזה היום שום ספק. לצערנו, ההכרה בזכות הזאת טרם הופנמה על ידי כל צוותי הרפואה בארץ. זה תהליך מתמשך. אם יש התנגדות למימוש הזכות הזאת, עליך לפנות להנהלת המוסד".

מעמד חוקי לקרובי המשפחה

אבל למרות המכתב הזה מתברר שבפועל אין לבן משפחה מלווה שום מעמד חוקי במהלך האשפוז. "בפועל הוא משמש כשליח הן של המערכת והן של החולה. הוא מתבקש לסייע לצוות בטיפול בבן המשפחה החולה, למשל להאכיל אותו, לרחוץ אותו, לשמור עליו בלילה או לממן לו שמירה פרטית, אבל זכויות – יוק", קובלת עדינה מרקס, יו"ר האגודה לזכויות החולה.

"על פי רוב רואה הצוות הרפואי בבן משפחה משהו מטריד, מנדנד, מפריע, כזה שמסתובב בין הרגליים ושואל שאלות. רק לאחרונה", מסבירה מרקס, "בחסות חקיקה, נאסר על הצוות הרפואי לשמור על המידע לעצמו, והוא חייב לחלוק אותו עם החולה או עם נציגו. אבל לנוכחות משפחה בזמן של ביקור רופאים אין אחיזה חוקית, ולכן במרבית המחלקות בכל בתי החולים זה אסור".

לאחרונה נפגשו ארגוני בריאות שונים עם ניסים דהאן, שר הבריאות הקודם, כדי לזרז חקיקה שתעניק מעמד חוקי לבן משפחה, שאינו אפוטרופוס, ואישור נוכחות בזמן של ביקור רופאים. "הכוונה היא להרגיל את הצוותים הרפואיים לנוכחות בן משפחה באמצעות חוזר של מנכ"ל משרד הבריאות, בתקווה שהמהלך הזה יעניק לבן המשפחה סטטוס לא רק של מנוצל על ידי המערכת, אלא גם של בעל זכויות", היא אומרת.

בפרויקט ניסויי שנערך לאחרונה במחלקה פנימית במרכז הרפואי מאיר התירו הרופאים נוכחות של בן משפחה במהלך ביקור הרופאים. מסבירה ד"ר פנינה רוטמן, סגנית מנהל המחלקה: "הנוהל הרווח שלא להתיר לבני משפחה נוכחות בזמן ביקור, אלא לקבל דיווח מהרופא בחדרו, נראה ארכאי ולא ישים, שכן מסיבות אובייקטיביות לא תמיד יש לרופא זמן לשבת עם בני המשפחה ולדבר איתם באורך רוח. לכן לא פעם מתנהל המפגש במסדרון ומסתכם לרוב באיזשהו משפט קצרצר שהרופא 'זורק' – למורת רוחם של שני הצדדים. הרופאים", מסבירה ד"ר רוטמן, "מתקשים למצוא זמן איכות למשפחות. נוכחות של בן משפחה בזמן ביקור הרופאים עשויה לפתור את הבעיה הזאת".

"מהתוצאות החיוביות שהופקו החלטנו שיש לאפשר לבן משפחה להיות נוכח בזמן הביקור". ד"ר פנינה רוטמן בביקור בנוכחות בן משפחה (צילום: מאיר פרטוש)

במשך שלושה חודשים, החל מאוקטובר 2004, הריצו במחלקה הפנימית במאיר את הפרויקט, שבמהלכו הותר לקרוב משפחה אחד להיות נוכח בזמן ביקור הרופאים. "חיברנו שלושה שאלונים – לאנשי הצוות, כלומר לאחיות ולרופאים, לבני המשפחה ולחולים", אומרת ד"ר רוטמן. השאלונים חולקו לפני הפרויקט, במהלכו ובסיומו, ובכל פעם התבקשו המשיבים לומר מהי דעתם על הנוהל החדש.

"בתחילת הפרויקט, כצפוי, היו אנשי הצוות מסויגים. עיקר חששם היה שנוכחות הקרובים תגזול זמן ותאריך את משך הביקור. אבל בהמשך השתנתה דעתם, והם אף סברו שההליך הזה ישפר את החלמת החולה ואת שיקומו. החולים העידו שנוכחות בן משפחה בזמן הביקור מקנה להם תחושת ביטחון ומאפשרת להם להבין טוב יותר את המידע שמוסרים הרופאים. בני המשפחה הביעו שביעות רצון על כך שמשתפים אותם, מוסרים להם מידע ומחשיבים את נוכחותם. הם חשו חלק מהמערכת".

מהנתונים שעובדו מהשאלונים עולה ש-54% מאנשי הצוות תמכו לפני הניסוי בנוכחות של בן משפחה בביקור. 83% תמכו בכך אחרי הניסוי. 96% מאנשי הצוות חששו לפני הניסוי שנוכחותו של בן המשפחה תאריך את זמן הביקור. 78% מהם המשיכו לחשוש מכך גם אחרי הניסוי.

"מהתוצאות החיוביות שהופקו החלטנו להנהיג מדיניות קבועה שלפיה יש לאפשר לבן משפחה להיות נוכח בזמן הביקור. אחרי שהתקבלה ההחלטה תלינו שלט שמעיד על הנוהל החדש הזה", אומרת ד"ר רוטמן.

גם פרופ' אליק אבירם, מנהל המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, דוגל במדיניות של שקיפות כלפי בני המשפחה. "אני מקדם בברכה את הניסוי שנערך במאיר ותומך בו, כיוון שאני בעד פתיחות ושקיפות של מערכת הבריאות. אבל בכך אין די. אנשי הצוות צריכים גם לדבר עם בני משפחתו של החולה, לשתף אותם, לנהוג בהם בכבוד ולא להסתפק בשיחה חפוזה במסדרון בעמידה, כפי שזה נעשה, לבושתנו, עד היום במרבית המחלקות".

לפני חודש אושפזה ד' (26) במחלקה האורולוגית במרכז הרפואי הדסה עין כרם, כשהיא סובלת מזיהום חריף בדרכי השתן ומדלקת בכליות. "היא אושפזה כשהיא סובלת מחום גבוה ומטושטשת לגמרי", מספרת אמה. "ביומיים הראשונים הניחו לי להשתתף בזמן הביקורים, אך ביום השלישי – פתאום ובלי לתת הסבר – דרשו שאצא מחוץ לחדר. כשמחיתי ושאלתי למה, ענו לי בהתנשאות: 'כי את מפירה את זכות החולה לפרטיות'. איזו זכות אני מפירה? אני הרי אמא שלה. יומיים ברציפות אני לידה, ועכשיו נזכרו בזכות שלה שאני כביכול מפירה? נפגעתי עד עמקי נשמתי, כי גם גזלו את זכותי כאמא להבין מה קורה לבת שלי וגם הפכו אותי למפירת חוק".

מהדסה נמסר בתגובה: "מדיניות בית החולים נכון לעכשיו היא לא לאפשר לבן משפחה להיות נוכח בזמן ביקור, אך יחד עם זאת כל מחלקה קובעת את מדיניותה בנושא".

"לא טרחו לענות לי"

לפני שנה הוזעקה אילנה על ידי אחות בית הספר לבית החולים איכילוב בחשד שבנה בן ה-16, גיל, לקה בדלקת התוספתן. "כבר בטלפון היא אמרה לי שיש חשש להתפוצצות התוספתן (אפנדי - קס), ושהיא חוששת שיהיה צורך לנתח אותו. נסעתי לאיכילוב כמו מטורפת, ובתוך שעתיים הוכנס גיל לחדר ניתוח. בביקור הרופאים ביום שאחרי הניתוח התבקשתי לצאת אף על פי שהוא היה מנומנם וסבל מכאבים. כשניסיתי למחות, אפילו לא טרחו לענות לי, פשוט התעלמו מהבקשה שלי להיות נוכחת וחזרו על הבקשה שאצא".

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "לא גובשה עדיין מדיניות מחייבת בנוגע לנוכחות בני משפחה בזמן ביקור רופאים".

חודשיים אחרי ששוחרר גיל, אושפז בעלה של אילנה במרכז הרפואי שיבא לשם ניתוח מעקפים. "הוא היה מאושפז חמישה ימים, ובשום ביקור רופאים לא התירו למישהו מאיתנו להיות נוכח", היא משחזרת. "גם כשמחינו ודיברנו על כך עם רופאים בכירים, נענינו שזה רק יפריע".

משיבא נמסר בתגובה: "ככלל, לא נהוגה מדיניות שמתירה השתתפות בני משפחה בזמן ביקור, למעט מקרים שבהם הרופאים עצמם מעוניינים בכך או במקרים שנועדו לשפר את התקשורת עם החולה".

בתחילת נובמבר הובהל מ' (92) מבית האבות שבו הוא שוהה כבר חמש שנים לבית החולים העמק, אחרי שסבל מזיהום בדרכי הנשימה. בניו נקראו מיידית למיטת אביהם, ונאמר להם שמצבו מסוכן.

"עשינו בינינו תורנויות נוכחות ליד אבא", מתאר ג' הבן. "הבאנו לו סירים והתבקשנו להאכיל אותו. בלילה לקחנו על חשבוננו שמירה פרטית, כי הצוות היה מצומצם בכוח אדם. אבל בזמן הביקור התבקשנו לצאת. זה אבסורד מאין כמוהו, כי מצד אחד היינו חלק מהטיפול באבא, אבל את מצבו האמיתי נמנע מאיתנו לדעת. איזה נזק היה נגרם", הוא שואל בכעס, "אילו הייתי נוכח בזמן הביקור?".

בשם שירותי בריאות כללית הגיב ד"ר מוטי ליפשיץ, ראש אגף הרפואה של חטיבת בתי החולים: "החשש הוא שנוכחות של בן משפחה תאריך את משך הביקור. אבל במהלך שנת 2005 נלמד את הנושא ונפיק את הלקחים בהתאם".

גם רופאים חלוקים ביניהם בסוגיה הזאת. רופא בכיר, שמבקש להישאר בעילום שם: "אולי החולה חלוש מדי ולא יכול להביע את התנגדותו למידע שיעבור לאשתו? מה גם שנוכחות בן משפחה מגבילה אותי. אם בביקור אני אומר בשפה המקצועית מונחים שאינם מובנים, בן המשפחה נבהל ומבקש הסבר, דבר שמחייב אותי להסתייג. ביקור רופאים נועד להעברת מידע בין הרופאים ולא בינם לבין המשפחה. אליהם עוברת האינפורמציה במקום ובזמן אחרים".

לעומתו, ד"ר חנא גרזוזי, מנהל מחלקת עיניים בבית החולים בני ציון, מעודד השתתפות בן משפחה בזמן ביקור. "זה רק תורם לנו" , א אומר, "כי החולה מבוהל, וכשפמליית רופאים נכנסת לחדר שלו, הוא בעמדת נחיתות וחולשה. לכן הימצאות בן משפחה מעודדת אותו ומעלה את הביטחון העצמי שלו וגם עוזרת לי, כרופא, להיות משוכנע שזוג אוזניים נוסף שומע את האבחנה, את הטיפול, את ההוראות וכו'".